זיו ואח' נ' עצמון ואח'

מבוא

האם טיוטת הסכם מכר דירה, שלא נחתמה על ידי הצדדים ולא הבשילה לכדי הסכם חתום אחר, יכולה להקים זכאות לפיצוי המוסכם הקבוע בטיוטה על רקע טענה להפרה ? זו השאלה העומדת לדיון בתיק זה.

לפניי תביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעים על סך 100,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על מעמדה של טיוטת הסכם למכירת הבית, שהוחלפה בין הצדדים והאם אותה טיוטה התגבשה לכדי חוזה מחייב, מכוחו זכאים התובעים לפיצוי המוסכם בגין הפרתו. סכום התביעה הוא סכום הפיצוי המוסכם שצוין בטיוטת הסכם המכר.

התובעים הינם בני זוג והורים לילדה שהיו מעוניינים לרכוש בית מגורים בקיבוץ מצובה.

הנתבעים הינם יורשיה של המנוחה חנה עצמון על פי צו קיום צוואה מיום 1.3.16, והינם בעלי הזכויות בחלקים שווים בבית מגורים המצוי בקיבוץ מצובה וזאת לאחר שנרשמו ככאלה בלשכת רישום המקרקעין ביוני 2018 (להלן - הנכס ו/או הבית(.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.בחודש 7/2017 נפגשו התובעים עם הנתבעת 3, כנציגת הנתבעים, על מנת לבחון את הבית לצורכי רכישתו. בסמוך לאותה פגישה הודיעו התובעים לנתבעת 3 כי הם מעוניינים לרכוש את הבית, וזו הפנתה אותם אל הנתבע 1 (להלן מטעמי נוחות - הנתבע) להמשך קידום התהליך. יוער כי במועד ניהול המו"מ לא היו הנתבעים רשומים עדיין כבעלי הבית בלשכת רישום המקרקעין והדבר היה ידוע לתובעים. (במאמר מוסגר אציין כבר עתה כי במהלך ההליך נדונה סוגיית הרישום בלשכת רישום המקרקעין פעמים רבות באופן שאינו בהיר באופן מספק ועשוי להביא למסקנה המוטעית כי הרישום שהיה דרוש להשלמת העסקה הנטענת היה רישום הנכס על שם התובעים אך לא כך הם פני הדברים. הרישום המוזכר במסגרת התיק הינו הרישום של הנתבעים כבעלים וזאת מכוח צו קיום הצוואה המצוין לעיל).

ביום 25.8.17 החלו חילופי התכתבויות וטיוטות הסכם בין ב"כ התובעים דאז (עו"ד נייגר) לב"כ הנתבעים דאז (עו"ד טיקטין) בשים לב לפעולות הנדרשות לקידום העסקה כך שבסך הכול הוחלפו 3 טיוטות של הסכם מכר בין הצדדים, שהאחרונה בהן הייתה בחודש דצמבר 2017 ואודותיה נסב הדיון כאן (להלן - טיוטת ההסכם). בין היתר נרשם בסעיף 10 לטיוטת ההסכם כי "במקרה של הפרה יסודית של החוזה, יהיה הצד המפר חייב לשלם לצד הנפגע סך של 100,000 ₪ בתור פיצויים קבועים ומוסכמים מראש".

אין מחלוקת בין הצדדים שטיוטת ההסכם לא נחתמה ע"י מי מהצדדים ובפועל לא נחתם הסכם מכר בין הצדדים בשלב מאוחר יותר.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי נחתם ביום 26.2.18 הסכם שכירות בלתי מוגנת בין הצדדים (להלן - הסכם השכירות) ביחס לאותו נכס. נקבע כי תקופת השכירות תהיה למשך 6 חודשים, החל מיום 1.3.18 ועד ליום 31.8.18 כנגד תשלום דמי שכירות בסך של 3,000 ₪ לחודש. בסיפא של הסכם השכירות נרשמה התוספת הבאה: "תוספת לחוזה: מעמד השכירות יהיה בתוקף עד למועד תשלום מלוא התמורה שבו הנכס יהיה בבעלות הקונים". שני הצדדים אישרו חתימתם בסמוך לאותה הערה.

3.ביום 4.6.18 פנה ב"כ הנתבעים לב"כ התובעים במכתב שכותרתו "מו"מ למכירת דירה בקיבוץ מצובה", בו הודיע הוא על הפסקת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים מחודש 8/17 וזאת "בין היתר מחמת מחלוקת בדבר התנאים המתלים ומחלוקות נוספות".

ביום 7.6.18 שיגר ב"כ התובעים מכתב תשובה לב"כ הנתבעים בו ציין, בין היתר, כי הצדדים ניהלו משא ומתן רציף וארוך אך "עד עצם כתיבת שורות אלה, טרם הוסדר נושא הרישום בלשכת רישום המקרקעין ועל כן אין באפשרות הצדדים להתקדם להסכם מכר מחייב". להשלמת התמונה אציין כי הזכויות בנכס נשוא ההליך נרשמו על שם הנתבעים ביום 10.6.18.

תמצית טענות הצדדים

4.התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם בסך 100,000 ₪ כפי שנקבע לשיטתם בטיוטת ההסכם, בגין נזקים נטענים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות הנתבעים והתנערותם מהסכם המכר, ובשים לב לפגיעה באינטרס ההסתמכות של התובעים. בסעיף הסעדים וסיכומיהם העמידו התובעים את סכום התביעה על 100,000 ₪ על בסיס הפיצוי המוסכם הקבוע בטיוטה.

התובעים טוענים כי יש לראות בטיוטה משום הסכם מכר מחייב שהפרתו מזכה אותם בפיצוי המוסכם בשים לב לנסיבות והנימוקים הבאים: