ויספיש נ' נגריית שמיר ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעים, לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבה של התובעת, רכב מסוג מאזדה מ.ר. 59-240-65 (להלן: "רכב התובעת") עקב תאונה מיום 03.12.09.

התובעת טוענת, כי התאונה ארעה בשל אשמו הבלעדי של הנתבע 2, נהג המשאית שבבעלות הנתבעים 1 ו- 3 ועל כן, יש לחייבם לשלם לה את הנזקים שנגרמו באשמתם.

התובעת קיבלה ממבטחת רכבה סך של 1,724 ₪. וכעת מבקשת מהנתבעים לשלם לה את הסכומים שקוזזו על ידי מבטחתה עבור השתתפות עצמית, עבור ירידת ערך ועבור העדר הנחת תביעות, בסה"כ התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לפצותה בסך של 2,801.45 ₪.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות קרות אירוע התאונה ובאשר לאחריות הנתבעים לנזק.

התובעת טוענת, כי ביום 03.12.09, רכבה עמד בחניה מוסדרת מול חנותה השכנה לחנות רהיטים ברחוב שלמה בן יוסף בחיפה. הנתבע 2 החנה את משאיתו בחניה כפולה במקביל לרכב התובעת ופירק סחורה לחנות הרהיטים. כשביקש הנתבע 2 לצאת מהחנייה, נסע ברוורס ותוך כדי כך, פגע ברכב התובעת בצידו השמאלי קדמי ולאחר מכן, המשיך בנסיעתו.

לטענת התובעת, עדי ראייה נכנסו לחנות הרהיטים בה הנתבע 2 פרק את הסחורה והודיעו לבעלת החנות שהמשאית פגעה ברכב התובעת. בעלת חנות הרהיטים, העבירה לידי התובעת את מספר הטל' של הנתבע 2 אשר בתחילה הכחיש מעורבותו בתאונה אולם לאחר מכן חזר בו מהכחשתו והודה.

מנגד טוען הנתבע 2 כי אכן שב למקום התאונה ומשהגיע למקום הבחין כי נגרם נזק לרכב התובעת, אולם הכחיש כל מעורבות לנזק. זאת ועוד, הנתבע טוען כי מיקום הנזקים ואופיים אינם מתיישבים עם גרסתה של התובעת, וזאת מכיוון שמשאיתו גבוהה ממיקום הנזקים ברכב התובעת.

בדיון שהתקיים בפניי, העידה התובעת בעצמה והנתבע 2 בעצמו.

ייאמר מייד, כי מהימנה עליי עדותה של התובעת במלואה. התרשמתי מאוד מאמינותה של התובעת. אמנם, עיקר עדותה של התובעת בנויה על עדויות מפי השמועה, ואכן התובעת לא זימנה את העדים ששמעו את המכה וראו שהמשאית ממשיכה בנסיעה, אך מדובר בתביעה המתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות ועל כן, איני מוגבלת לדיני הראיות במלוא משמעותן. כאמור, התובעת הותירה בי רושם אמין ביותר. לא זו אף זו: עדותה של התובעת נתמכה במספר ראיות נסיבתיות שלא הוכחשו על ידי הנתבע 2 ואף אישר אותן בעדותו בפניי; הנתבע 2 הודה כי חנה בחניה כפולה. הנתבע 2 הודה כי באותו יום הוא הגיע לחנות הרהיטים ופרק שם סחורה. הנתבע 2 חזר למקום התאונה, לאחר שנתבקש לעשות כן על ידי התובעת. כל אלה, יש בהם כדי להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעים להוכיח כי חרף כל הנסיבות שלעיל, משאיתם לא פגעה ברכב התובעת. הדבר לא נעשה על ידי הנתבעים, ועל כן, מאזן ההסתברויות בנסיבות, נוטה לטובת התובעת.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 2,801.45 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן בסך של 150 ₪ עבור הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.