ויליגר ואח' נ' רייפמן ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה של צד ג' 4 כנגד שולחי ההודעה לצד שלישי שהם הנתבעים 1 – 4 , 7,6 ובה מבוקש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לגבולות המדינה שניתן בעניינו של צד ג' 4.

2.הכלל הוא שהרחבת סמכות השיפוט הבינלאומית היא החריג, ויש לנהוג בחריג זה בזהירות.

ההלכה הפסוקה קבעה כי על המבקש היתר המצאה היא מחוץ לתחום להראות ארבעה אלה:

א.עמידה בתנאי אחת מהחלופות הקבועות בתקנה 500.

ב. קיומה של עילת תביעה טובה וראויה כנגד מי שמבקשים להמציא לו כתבי טענות לחו"ל.

ג.הגשת תצהיר התומך בבקשה.

ד.הפורום הישראלי הוא אכן הפורום המתאים והנאות לבירור התובענה.

יובהר כי הנטל להוכיח תנאים אלה מוטל על מי שמבקש את ההיתר לפי תקנה 500.

3.בענייננו, התבקש ההיתר על פי תקנות 500(4), 500(5), 500(7, 500(10).

תקנות 500(4) ו – 500(5) עוסקות בתובענה שעילתה חוזית.

במהלך הדיון הפנו אותי באי כוח הנתבעים האמורים בסעיף 1 לסעיפים 2.4, 2.5 ו- 2.6 להודעה לצד ג' ולטענתם, בסעיפים אלה מגובשת עילת ההודעה לצד ג' כנגד צד ג' מספר 4.

מעיון בסעיפים אלה ברור כי לא נטענו שם עובדות שיש בהן כדי להקים עילה חוזית מסוג כלשהו.

4.באשר לתקנה 500(7), שעניינה תובענה המבוססת על מעשה או על מחדל שנעשו בתחום המדינה, הרי שבאותם סעיפים בהודעה לצד ג' לא נטען דבר באשר למעשה או מחדל שביצע צד ג' 4 בתחומי ישראל כנגד שולחי ההודעה לצד ג'.

אף לא אחד מן המעשים המיוחסים לצד ג' 4 במסגרת ההודעה לצד ג' בוצע בארץ או לפחות לא נטען שבוצע בארץ.

5.באשר לתקנה 500(10), שם הדרישה היא שהאדם המצוי מחוץ לתחומי המדינה הוא בעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.

נשאלת השאלה האם צד ג' 4 הוא אכן בעל דין נכון או בעל דין דרוש במובנה של תקנה 500(10).

נטען בהודעה לצד ג', באותם סעיפים אליהם הופניתי, כי צד ג' 4 הגיש הודעה על כך שהוא החל בהליך פירוק של צד ג' 2 אצל רשם החברות בדלאוור, וזאת כאשר צד ג' 4 יודע או צריך לדעת כי כנגד מוריה מתנהל הליך משפטי.

נטען כי צד ג' 4 פעל כדירקטור וכבעל מניות במוריה.

בהמשך נטען בהודעה לצד ג' כי צד ג' 4, ביחד עם שאר הצדדים השלישיים, כבעל מניות בחברת מוריה, פועלים לסיכול ההליכים המשפטיים כנגד מוריה.