פסק דין
בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.
התובע יליד 14/9/1948. התובע מתגורר בעיר נהריה, כאשר בקומה מעל דירתו מתגוררים הנתבע ובני משפחתו. לטענת התובע ביום 11/6/08 בשעות הערב, הותקף התובע בפראות בידי הנתבע, לאחר שהנתבע הבחין בו כאשר הוא מפרק מחסום קרשים אשר בנה הנתבע. התובע טוען כי הנתבע התנפל עליו בריצה, ללא כל התראה מראש, תקף אותו, הלם בו באגרופו וגרם לחתך עמוק במצחו שהותיר צלקת מכערת. לטענת התובע, הנתבע הפיל אותו ארצה, שבר את יד ימינו והוסיף להכותו כך שהתובע נזקק לטיפול רפואי דחוף.
התובע טוען כי כתוצאה מפגיעתו בתקיפה נגרמה לו נכות משוקללת בת 23% וזאת בגין השבר ברדיוס, שיתוק חלקי בעצב המדיאני והצלקת אשר נותרה במצחו של התובע.
התובע עותר לפיצויו בשל הכאב והסבל אשר היו מנת חלקו, הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד ובכלל זאת הפסד פנסיה לעתיד, הוצאות רפואיות אשר הוציא התובע ויוציא בעתיד וכן בגין עזרת צדדים שלישיים לה נזקק ויזקק, לטענתו, בעתיד. מכאן תביעתו זו של התובע.
הנתבע מכחיש את אופן השתלשלות הארוע הנטען בידי התובע וטוען כי קדמה לכך מערכת יחסי שכנות עכורים במיוחד אשר כללה בין היתר תלונות הדדיות במשטרת ישראל בשל התנהגותם של התובע ומשפחתו כלפי הנתבע ומשפחתו. לטענת הנתבע, לבקשת אשת התובע ועל מנת למנוע מעבר כלבתו של הנתבע אל עבר השטח בו תלתה אשת התובע כביסה, בנה הנתבע חסימה מקרשים, אלא שהתובע פירק את החסימה שוב ושוב. לטענת הנתבע, ביום הארוע הוא הבחין בתובע כאשר הוא מפרק שוב חסימה שבנה הנתבע, וכאשר שאל אותו לפשר מעשיו, החל התובע להתפרע ולזרוק לעבר הנתבע חפצים אשר פגעו בו. לטענת הנתבע, אל המקום הגיעה אשת התובע שהחלה אף היא לתקוף את הנתבע וגם בתו של התובע אשר צעקה לעבר הנתבע. הנתבע, אשר לטענתו חש כי הוא בסכנת חיים וכי התובע מאיים לפגוע בו עם חפצים חדים כגון קרשים ומסמרים, הדף את התובע בשתי ידיו והתובע נפל על ערימת הקרשים אותה יצר, עת פירק את החסימה. לטענתו של הנתבע, היה הדבר לשם הגנה עצמית ומשכך התובע הוא זה אשר גרם לנזקי הגוף שלו עצמו. הנתבע טוען כי יש לקבוע כי התובע נושא באשם תורם של 100% לפציעתו באשר הוא בחר לסכן את חיי הנתבע ואילצו לפעול לשם הגנה עצמית. משכך טען הנתבע כי אין להטיל עליו חבות בגין נזקי התובע והכחיש אף את מלוא הנזקים הנטענים בידי התובע.
מומחה בית המשפט אשר בדק את התובע, קבע כי נותרו לו 10% נכות בגין חיבור גרוע של הרדיוס וכן 5% נכות בגין שיתוק חלקי עצבי של המדיאנוס בצורה קלה מאד ובסה"כ 14.5% נכות צמיתה.
דיון :
סעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע כדלקמן :
"(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.
(ב) "שימוש בכוח", לענין סעיף זה — לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.".
אבחן באם מתקיימים במקרה אשר בפני יסודותיה של עוולת התקיפה ?
לעוולת התקיפה שלושה יסודות :
(1) יסוד עובדתי , דהיינו שימוש בכוח מכל סוג שהוא,
(2) נסיבות , דהיינו שלא בהסכמת האדם,
(3) יסוד נפשי , דהיינו במתכוון.
התובע טוען כי ביום 11/6/08 סמוך לשעה 20:30 , פרק התובע מחסום מקרשים שבנה הנתבע ומנע, לטענת התובע את הגישה אל חלונות ביתו של התובע ובכלל את השימוש ברכוש המשותף. התובע טוען כי בעת שעסק בפירוק המחסום הגיע אליו הנתבע בריצה, התנפל עליו ללא התראה מראש ותקף אותו באגרוף אשר גרם לחתך במצחו של התובע ונפילת התובע ארצה. בעת הנפילה, כך לטענת התובע, נשברה ידו אך התובע לא הפסיק להכותו עד אשר נזקק לטיפול רפואי.
התובע שב על גרסתו לאירוע אף בחקירתו בבית המשפט ותיאר בפירוט כיצד הנתבע נתן לו אגרוף בפניו, המשקפיים שלו עפו, הנתבע גרם לו לחתך במצח והוא נזקק לתפרים. התובע העיד אף כי הוא נפל לאחור על ידו הימנית וכתוצאה, זו נשברה (ראה עמ' 10 שורות 15 לפרוטוקול).
התובע מיהר לאחר האירוע לביתו לצורך צילום מספר תמונות אשר ימחישו את פציעותיו הנטענות (ראה ת/1 נספחים המתארים כתמונה 1, 2 ו-3).
מטעמו של התובע העידה בעניין זה אף בתו, הגב' ורד אוחיון, אשר צפתה במתרחש, בהתאם לעדותה מחלון הבית הסמוך, הבחינה בנתבע רץ לכיוונו של התובע, נותן לו אגרוף ואף מפיל אותו ארצה. הגב' אוחיון נשאלה באם ראתה את האירוע מתחילתו והשיבה כי יש טווח דברים שהיא לא רואה מהחלון, אבל ראתה את הנתבע רץ ונותן אגרוף לאביה. (ראה עמ' 14 שורות 22 –24 לפרוטוקול).
