וולך נ' אגד

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים לא ממונים בסך של 25,000 ₪.

2.ביום 10.2.09 הגיעה התובעת מביתה בערד לירושלים כדי להשתתף בחתונת האדמו"ר של חסידות גור, שהתקיימה ברח' ירמיהו. חתונה זו כללה אלפי משתתפים שהגיעו מכל רחבי הארץ, לרבות ילדים ופעוטות.

3.בסביבות השעה 21:30 הגיעה התובעת עם שנים מילדיה, ילד כבן 6 ותינוק, לתחנת אוטובוס של הנתבעת ברח' בר אילן, מול אולמי אפיריון (להלן: תחנת האוטובוס הראשונה).

4.התובעת ביקשה מאשה אותה לא הכירה להעלות את הילדים לאוטובוס 418 לבית שמש, בזמן שהיא תיכננה להכניס את עגלת התינוק לתא המטען.

5.קו האוטובוס בו תכננה התובעת לנסוע הוא "קו מהדרין", שבו הנשים עולות מהדלת האחורית של האוטובוס ויושבות בחלקו האחורי ואילו הגברים עולים בדלת הקדמית ויושבים בחלק הקדמי.

6.לטענת התובעת כאשר פנתה לקפל את עגלת התינוק ולהכניס אותה לתא המטען, נהג האוטובוס סגר את דלת האוטובוס ופתח בנסיעה מהירה, וכך האוטובוס "ברח" לה.

7. התובעת נותרה בתחנת האוטובוס בעוד שילדיה הקטנים נוסעים בו לבדם.

8.מוסכם כי הילדים נסעו ללא אימם שתי תחנות ובתחנה השלישית , בכיכר בעל"ז, הורדו מהאוטובוס על ידי מר שווירץ. נהג האוטובוס הזמין ניידת משטרה, ומר שווירץ בסיוע המשטרה השיב את הילדים לאימם.

9.לטענת התובעת נהג האוטובוס התרשל בשני עניינים: הראשון שיצא מהתחנה הראשונה מבלי להבחין בה או בילדיה; והשני שסירב בתוקף לעצור, ורק בשל התעקשות הנוסעים עצר בסופו של דבר ונתן לילדיה לרדת מהאוטובוס.

10.הנתבעת מצידה טוענת כי תיאור האירועים חוטא לאמת. נהג האוטובוס לא ראה את התובעת, כאשר פתח בנסיעה, והוא אמנם סירב לבקשת נוסעים לעצור שלא בתחנה אך כשהבין שיש ברכב ילדים ללא השגחה עצר בתחנה הקרובה, והתקשר למשטרה.

העדים:

11.העידו בפני התובעת עצמה, גב' פריי שעלתה לאוטובוס תחנה לאחר התובעת, מר שווירץ שהשיב את הילדים לאמם, ומר ברסקי שנסע באוטובוס וניסה בדרכים שונות לשכנע את הנהג לעצור.

12.מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס מר יופה יפים.

התחנה הראשונה ברח' בר-אילן:

13.התובעת העידה כי היא נוסעת כל העת באוטובוסים ולא פעם היא מבקשת עזרה מנוסעת נוספת, להעלות את הילדים לאוטובוס בזמן שהיא מכניסה את העגלה לתא המטען. התובעת העידה כי היא לא הודיעה לנהג שהיא מבקשת להכניס את העגלה לתא המטען או שילדיה על האוטובוס ללא השגחה, ואף טענה כי היא מעולם לא היתה צריכה לעשות כן.

14.התובעת לא זכרה בעדותה אם תא המטען היה פתוח כשניגשה אליו או הנהג סגר אותו ורק אז החל בנסיעה, אך לדבריה היא כלל לא הספיקה לגשת לתא המטען והאוטובוס כבר "ברח" לו מהתחנה.

15.הנהג מצידו העיד כי הסתכל במראות ולא ראה איש ליד האוטובוס ועל כן יצא לדרך. גירסה זו לא ניסתרה.

16.אם כן גרסאות התובעת והנתבעת סותרות הן. זו טוענת כי עמדה ליד האוטובוס והתכוונה להכניס העגלה לתא המטען וזה טוען כי הסתכל במראות ולא ראה אדם ליד האוטובוס.

17.אין חולק כי ביום האירוע היה עומס חריג ביותר ברחוב בר אילן וכי בנסיבות הענין המהומה אף גלשה אל תחנות האוטובוסים. במצב דברים זה מצופה מהתובעת רמת זהירות גבוהה עוד יותר לשמירה והשגחה על ילדיה הפעוטים.