וויץ נ' משהב"ט אגף השיקום קצין תגמולים

החלטה

רקע כללי

המערער לקה במחלת מנייר (MENIERE) באוזנו השמאלית. טענת המערער היא שהמחלה נגרמה לו עקב תנאי שירותו בשל כך שבמהלך שירותו היה חשוף לרעש חריג במיוחד. ד"ר דניאל ציק, מומחה ברפואת אא"ג הגדיר את המחלה בחוו"ד מיום 1.11.09 (והגדרה זו אינה שנויה במחלוקת) כך:

"מחלת מנייר הינה הפרעה במערכת השמע ובמערכת שיווי המשקל הנגרמת ממחלת האוזן הפנימית. המחלה מתאפיינת בהצטברות נוזלים בחללי האוזן הפנימית ובפרט בשק האנדולימפטי (ENDOLYMPHATIC SAC). "

להלן כמה עובדות שאינן שנויות במחלוקת ובחלקן אף מופיעות בתיעוד רפואי :

המערער יליד שנת 1966.

המערער פרש לאחרונה משירות קבע ממושך.

המערער שירת בחיל האוויר בבסיס תל נוף מאז שנת 1987 כחשמלאי ומכשירן מטוסי F16 .

ב-4.3.2001 נבדק המערער בדיקה אודיולוגית ובדיקתו היתה תקינה לחלוטין ללא טיטון {ראו מסמך רפואי 50 בתיק הרפואי].

בשנת 2005 אובחן המערער כחולה במחלת מנייר. הסימפטומים של המחלה ותלונותיו של המערער בעניין הסימפטומים החלו בתחילת שנת 2005. ב-1/05 התלונן המערער על טינטון "מזה שבוע" ושני אירועים של סחרחורת קלה בשבועיים האחרונים. בדיקת שמיעה הראתה ירידה בשמיעה באוזן שמאל ופרט לכך היתה תקינה [ראו תעודות 51-54 בתיק הרפואי]. ב-3/05 התלונן המערער על סחרחורת ולחץ באוזניים ואובחן כסובל מוורטיגו והומלץ על בירור מלא [ראו תעודות 59-60 בתיק הרפואי]. ב-4/05 עבר המערער בדיקת שמיעה חוזרת שהצביעה על ירידה קלה בתדרים הנמוכים משמאל ופרט לכך היתה תקינה [ראו תעודות 61-67 בתיק הרפואי] . ב-6/05 אובחן המערער כחולה במחלת מנייר באוזן שמאל [ראו תעודות 68 ו-71 בתיק הרפואי].

המערער פנה להכרה בזכויותיו לפי חוק הנכים בגין מחלת מנייר ב-12/10, אף כי כאמור, המחלה התגלתה כ-5 שנים לפני כן, ב-2005. למעשה המערער המשיך לעבוד למרות מחלתו עד שנת 2012 ופרישתו (למרות טענת המערער שלמחלתו היתה השפעה על הפרישה) נבעה מסיבות הקשורות לתקנים ולגילו ולא בגלל מחלתו [ראו פרוט' עמ' 9 ש' 19-21]. למערער לא היה הסבר מדוע פנה להכרה בזכויותיו כנכה כעבור 5 שנים מיום שהתגלתה המחלה [ראו פרוט' עמ' 10 ש' 12-13].

טענת המערער היא שהוא היה חשוף לרעש חריג בצד שמאל במהלך עבודתו והמחלוקת היא האם מחלתו נגרמה לו בשל תנאי שירותו. מונחות לפנינו שתי חוות דעת והמומחים אף נחקרו על חוות דעתם:

ד"ר דניאל ציק מטעם המערער כתב (בחוות דעתו הראשונה מיום 1.11.09) כדלהלן: "וייץ יפים סובל מכל מרכיבי מחלת מנייר דהיינו ירידת שמיעה חד צידית. טינטון קבוע והתקפי סחרחורת קשים. תלונות אלו והנכויות הנגזרות מכך הן קרוב לודאי תוצאת שירותו הצבאי ועקב חשיפתו הממושכת לרעש בעוצמות מזיקות במקום עבודתו בחיל האוויר".

מאידך, ד"ר הימלפרב, מטעם המשיב, כתב בחוות דעתו מיום 17.6.10 כך: "עיינתי בחוות דעתו של ד"ר ציק מ-1.11.09. ד"ר ציק אינו מתייחס כלל לכך שאין כל עדות שאמנם שמיעתו של התובע לקתה בעקבות החשיפה לרעש כנטען לעיל ואיני מקבל את מסקנותיו בדבר הקשר הסיבתי של חשיפה לרעש ומחלת מנייר באוזן השמאלית של התובע במקרה שלפנינו" ובסיכום כתב ד"ר הימלפרב "אין קשר בין חשיפתו לרעש לבין מחלת המנייר ממנה הוא סובל באוזנו השמאלית".

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים שהיה רעש במקום עבודתו של המערער. המחלוקת העיקרית היתה באשר לשאלה האם רעש יכול היה לגרום למחלה. לצורך שלמות הכתובים אציין כמה עובדות שעלו מתצהיריהם ומעדותם של המערער ושל יוסף כביר, ששירת ביחד עם המערער:

במסגרת עבודתו נדרש המערער לשימוש בכלי עזר רבים בהם טורבינות, גנראטורים, כלים פנאומטים, כלים ממונעים וכלים הידראוליים מרעישים והסביבה רועשת [ראו סעיף 4 לתצהיר המערער וסעיף 7 לתצהירו של יוסף כביר]. המערער, לטענתו, השתמש במגוון של אטמי אוזניים ואוזניות רעש, ואף בזמן השהייה בבסיס מחוץ לזמן העבודה הוא היה חשוף לרעש מזיק של המראות ונחיתות.

חשיפה לרעש באוזן שמאל משמעותית יותר מהחשיפה לרעש באוזן ימין בשל כך שבמטוסי F16 רוב מתקני הבדיקה לבדיקת מערכות המטוס מתחברים לפלגים הנמצאים בצד הימני של המטוס. במצב כזה, לטענת המערער, אוזן שמאל מופנית לכיוון לכיוון המנוע הפועל ואוזן ימין רחוקה יותר מהמנוע הפועל [ראו סעיף 10(ב) לתצהיר המערער וסעיף 5 לתצהירו של יוסף כביר].

המערער ציין שבזמן העבודה הוא משתמש באזניות או אטמים. עם זאת, נדרשת תקשורת עם העובדים בהאנגר ואז המערער מסיר אוזנייה אחת או אטם אחד, כדי לשמוע את מי שמדבר. לטענת המערער האזניה/האטם שהוא מסיר היא מצד שמאל כיון שהוא ימני והיד השמאלית היא היד הפנויה.

ראוי לציין שכאשר המערער פנה למשהב"ט להכרה בזכויות לפי חוק הנכים בגין מחלת המנייר הוא ציין בהצהרתו מיום 8.3.09 את תנאי שירותו וחשיפתו לרעש [ראו מסמכים רפואיים 46-47 בתיק הרפואי] הוא אף ציין שהשתמש במיגון כפול של אטמי אוזניים ואוזניות אך לא ציין חשיפה חד צדדית באוזן שמאל לרעש . בהקשר זה ייאמר שיש חשיבות רבה להצהרות והתלונות על תנאי העבודה בצבא, שנעשות ע"י מי שפונה להכרה בזכויות כנכה בעת הפנייה הראשונה. להצהרות ותלונות אלה יש משקל רב לעומת אלו שנעשות לצורך המשפט, בשל כך שהן ניתנות בזמן אמת ולא אחרי או בעקבות תדרוך משפטי ו/או רפואי. בהקשר זה יצויין שהמערער, בחקירתו הנגדית, הודה שרק לאחר שנודע לו שקיימת חשיבות לכך, הוא טען שנחשף לרעש באוזן שמאל יותר מאשר באוזן ימין (שבה הוא לא לקה במחלה)] [ראו פרוט' עמ' 10 ש' 14-22 ]. המערער הודה שהטענה הנוגעת לחשיפת אוזן שמאל לרעש יותר מאשר אוזן ימין נולדה לאחר ובעקבות חוות הדעת של המומחה מטעמו [ראו פרוט' עמ' 11 ש' 2]. למעשה, כל המסמכים הרפואיים מדברים על חשיפה לרעש בשתי האוזניים ואין באף אחד מהם טענה באשר לחשיפת יתר לרעש באוזן שמאל יותר מאשר באוזן ימין [ ראו מסמכים מס' 50, 52, 53, 54, 59 , 60, 62, 68 ו-193 בתיק הרפואי ] .לכן, הננו דוחים את טענתו הכבושה של המערער שלפיה נחשף באוזן שמאל לרעש יותר מאשר באוזן ימין.