ה"ת 48192-05-14 . בפני

1. הבקשה שבפני היא להורות על החזרת תפוס שנתפס בהתאם להוראות סעיפים 32 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן "הפקודה") וסעיפים 21 ו-27 לחוק איסור הלבנת הון, התשס"א-2001 (להלן- החוק").  

2. ביום 14.3.14 נתפסו בידי ילוז יוסף (להלן-"ילוז") בכניסתו לארץ 91 יהלומים מבלי שהצהיר עליהם במכס כמתחייב בחוק. בכלל הרכוש שנתפס היו 9 יהלומים שהמבקש טוען ששייכים לו (להלן-"היהלומים") וביקש להורות על השבתם לידיו, בהיעדר מעורבות שלו בביצוע העבירות המיוחסות לילוז והיעדר זכות כלשהי של ילוז ביהלומים. לטענתו, הוא מסר את היהלומים לילוז עימו הוא עמד בקשרי עבודה על מנת שיפעל למכירתם בחו"ל. לטענת המבקש, טרם ייצוא היהלומים הוא הגיש מסמכים לחברות שילוח ודאג לבטח את היהלומים וכן הועבר דיווח על המשלוח לרשויות (נספחים ג'-ה' לבקשה). בנסבות אלו היעדר הצהרה של ילוז על החזרת היהלומים גרמה לו נזק שכן ימנע ממנו קיזוז חיוביו בגין הייצוא מה שמלמד על היעדר מעורבות שלו בפעולותיו של ילוז.

בנוסף טען המבקש כי היהלומים מצויים בידו בקוגסיגנציה מחברות אחרות, מחברה אחת ואחד מחברה אחרת (נספח ה' ו לבקשה).

בנסיבות אלו ובחלוף פרק זמן ארוך ממועד התפיסה בקש המבקש להורות על השבת היהלומים לידיו.

3. מנגד טענה המשיבה כי בכוונתה להגיש כתב אישום בגין הברחה, הלבנת הון ועבירות מע"מ בהכנסת היהלומים לארץ ללא רישומם כיבוא כמתחייב ולבקש על חילוטם בגמר ההלילי הפלילין בגין עבירת המקור, על פי חוק איסור הלבנת הון.

ילוז, העריך את שווי היהלומים במחיר נמוך בהרבה משווים האמיתי והודה כי המחירים בחשבונית פיקטיביים וכן הוא לא הוכיח את מקור היהלומים ומחירם האמיתי. ילוז קבל תלושי שכר פיקטיביים מהמבקש על מנת לאפשר לו לבצע פעילות עסקית ללא פיקוח של רשויות המכס ובטוח לאומי ואין למבקש להלין אלא על ילוז, בגין תפיסת היהלומים משלא הצהיר עליהם במכס.

החקירה של הברחת היהלומים למדינת ישראל סבוכה וטעונה בירור ובחינה של טענות המבקש על כך שהיהלומים שייכים לו במנהל היהלומים ובבורסה ליהלומים וכן יש לבצע פעולות משלימות משהועבר חומר החקירה לטיפול הפרקליטות לגיבוש כתב אישום.

4. ביום 30.3.14 ניתן צו תפיסה למשך שישה חודשים ובהחלטה בערר שהגיש ילוז קבע כב' השופט א' רומנוב בהחלטה מיום 26.5.14 שיש להחיש את פעולות החקירה והורה לקצר את תקופת התפיסה למשך 4 חודשים אם לא יוגש כתב אישום נגד ילוז עד יום 14.7.14 ואם לא תוגש ותיעתר בקשה להאריך את תוקף התפיסה, בבית משפט השלום מעבר לאותו מועד המבקש הגיש את בקשתו להחזרת התפוס ביום 26.5.14 ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 29.5.14 מועד בו הוגשה גם תגובת המשיבה לבקשה. ביני לביני הגיש המבקש בקשות לדחיית מועד הדיון לרבות דיון שנקבע ליום 15.7.14 הוא המועד בו היה על המשיבה להחזיר את התפוס לילוז כמובא לעיל והדיון נידחה ליום 20.7.14 לאחר שלא עלה יפה מו"מ בין הצדדים בנוגע לתפוס.

5. המבקש טען בפתח הדיון כי בהיעדר הארכה של צו התפיסה החל מיום 14.7.14 ומשלא הוגש כתב אישום אין תוקף לתפיסה ויש להורות על החזרת התפוס. טענה זו דינה להידחות שכן דחיית המועד שנקבע קודם למועד שנקבע להחזרת התפוס לילוז לפי ההחלטה בערר, היתה בהסכמה וחשוב מכך, לבקשת המבקש מה שמלמד על הסכמה להארכת התפיסה עד מועד החלטה בבקשה בפרט משנמנע המבקש מלקדם את ההליך (ראו החלטות מיום 5.6.14 , 18.6.14 ו-14.7.14). בנסבות אלו, אין להורות על החזרת התפוס בשל אי הארכת הצו ושונים הדברים מבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 462, 470 שם חלפה תקופת התפיסה של 180 יום לפי הפקודה מבלי שהוגשה בקשה להארכתה .

6.מעיון בנספחים ב'-ד לבקשה ובחומר החקירה עולה לכאורה כי ניתן להבחין בין היהלומים שהמבקש טוען להיותם שייכים לו ונמסרו לילוז ובין יהלומים רבים אחרים שנתפסו בידי ילוז (הודעה 11/05/14 שורה 33 והודעה מיום 12/05/14 שורות 26-27). עניין שווים המוערך של היהלומים יש בו כדי לבסס חשד סביר לקיומה של עבירה לפי חוק איסור הלבנת הון (ראו עמ' 4 להודעה מיום 12/05/14) ; הסכום שנירשם ברישומון והצהרה מיום 14.3.14 על הערכת שווי היהלומים ; הודעה מיום 1.6.14 עמ' 3 שורות 27-37 ו-29 ).

7.כך גם עניין מעמדו של ילוז ביחסיו עם המבקש שלדידו הוא עובד שכיר שלו טעון בחינה אל מול מערכת היחסים הכספית ביניהם כפי שעולה מההודעות אליהן הפניתי לעיל ועם הודעות של אחרים (ראו הודעות מיום 24.6.14 ו-3.7.14 וכן התנהלות עליה ניתן ללמוד מהודעה מיום 16.3.14 עמ' 3-4).