רחמים נ' מדינת ישראל

האם ולמי יש להשיב תפוס, שעה שהמבקש איננו טוען לזכות בעלות, זוהי השאלה העומדת בבסיס החלטתי דנן.

רקע

1.ביום 7/5/12 בוצע חיפוש בביתו של שניר רחמים (להלן: המבקש) ובבית הוריהם של המבקש ואחיו מ.ר – (להלן: משיב 2). אין מחלוקת על כך שהחיפוש בוצע כחוק על פי צו שהוצא כדין, במסגרת חקירה בגין חשד לייבוא כדורי סטרואידים ללא היתר.

במהלך החיפוש, נתפסו בחדרו של המבקש בבית הוריו כספים בסך 20,000 דולר ארה"ב (להלן: התפוס). אין מחלוקת על כך שהתפיסה בוצעה כדין מתוקף סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה) ובכפוף להוראות צו החיפוש.

2.מאז התפיסה חלפו מספר שנים, במסגרתן לא מילאה המשיבה אחר הוראות סעיף 35 לפקודה. מחד, התפוס לא הושב בחלוף שישה חודשים, ומאידך, לא נעשתה פניה כלשהי לבית המשפט בבקשה להאריך את תקופת התפיסה.

3.ביום 5/1/17 הודיעה המשיבה למבקש כי תיק החקירה כנגדו נסגר מחוסר ראיות, ורוב המוצגים שנתפסו הוחזרו למבקש מלבד התפוס נשוא הבקשה. בנסיבות אלה, ולאחר שהמשיבה סירבה להשיב למבקש את התפוס, הוגשה הבקשה דנן. נוכח טענות הצדדים כפי שיפורטו להלן, הוריתי לצרף את אחיו של המבקש כמשיב 2, וכן את מר יאיר אכרם כמשיב 3, תוך שהנחיתי את המשיבה לפעול לאיתורו.

4.ביום 27.3.17 התקיים דיון במעמד הצדדים, פרט למשיב 3 אשר לא אותר, ובהמשך הגישו הצדדים השלמת טיעון משפטי.

תמצית טענות הצדדים

5.המבקש עותר להורות על השבת התפוס לידיו, למרות שאיננו טוען לבעלות בתפוס, אלא החזיק בתפוס עבור אחר, המשיב 3. לדבריו, משנסגר תיק החקירה, מחויבת המשיבה להשיב את התפוס לידי מי שהחזיק בו, קרי, למבקש.

המבקש מפנה להוראות סעיף 35 לפקודה, לכך שהמשיבה לא ביקשה להאריך את צו התפיסה, וטוען כי איננה רשאית להימנע מהשבה גם אם המבקש איננו הבעלים של התפוס. את טענותיו תמך בפסיקה רלוונטית.

6.בפתח דבריה מבהירה המשיבה כי איננה מתנגדת להשיב את התפוס, אך לשיטתה יש צורך בהחלטה שיפוטית שתורה למי יושב.

7.המשיבה טוענת כי התפוס נתפס מידיו של המשיב 2, וזאת בניגוד לטענת המבקש כי התפוס נתפס מידיו.

למסקנה זו מגיעה המשיבה מכך שהחיפוש נערך בבית בו התגוררו המשיב 2 והוריהם של המבקש והמשיב 2, ומכך שהחבילה בה נמצא התפוס מוענה על שמו וכתובתו של המשיב 2 (הוצג שטר מטען).