ה"ת 3748-02-15 דענא נ' מדינת ישראל

ביום 14.12.14 עצרה המשיבה את ואיל רשק (להלן: "רשק") כשהוא נוהג ברכב מסוג קאיה קרנבל מ"ר 85-498-63 (להלן: "הרכב"), ומסיע ברכב שלושה שוהים בלתי חוקיים. הרכב נתפס על ידי המשיבה.

לפני בקשה להחזרת הרכב, אשר הוגשה ביום 2.2.15. לטענת המבקש, הוא הבעלים ומחזיק הרכב, המשמש אותו לצורך עבודתו בחלוקת עיתונים. על פי הנטען בבקשה, הרכב הוא מקור פרנסתו היחיד של המבקש. עוד נטען כי רשק שאל את הרכב מן המבקש באופן חד פעמי לצורך הגעה לראיון עבודה בתל- אביב, וכי למבקש לא הייתה כל ידיעה כי הרכב ישמש לביצוע עבירה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה מדובר ברכב אשר שימש לביצוע עבירה, והגם שהמבקש הוא הבעלים הרשום של הרכב, הרי שפערים וסתירות בין גרסתו של המבקש בחקירתו במשטרה לבין גרסתו של רשק, יש בהם ללמד כי הבעלים האמיתי של הרכב הוא רשק וכי הרכב נרכש לצורך הסעת שוהים בלתי חוקיים. המשיבה טענה עוד, כי תפיסת הרכב נועדה לצורך חילוטו בסיום ההליך הפלילי, בהתאם להוראות סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב- 1952, שכן נגד רשק תלוי ועומד כתב אישום קודם שהוגש בחודש אוגוסט 2014 בגין הסעת שוהים בלתי חוקיים.

אין חולק כי הרכב שימש לביצוע עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים.

תכלית התפיסה של הרכב היא לאפשר חילוטו אם יוגש כתב אישום, ואם וכאשר יורשע רשק על פי אותו כתב אישום. במקרה כזה ניתן יהיה להורות על חילוט הרכב הן מכח הוראות סעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1952, אם תתקיימנה הנסיבות המתאימות, הן מכח הוראת החילוט הכללית שבסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט- 1969 (ראו בש"פ 6467/09 אבו חמדיה נ' מדינתי שראל [פורסם בנבו]).

טרם אדון בעתירתו של המבקש, יש מקום לבחון שאלת הבעלות על הרכב, וככל שתימצאנה ראיות לכך שהמבקש הוא אמנם בעל הרכב, יש לבחון את שאלת ידיעתו הלכאורית בדבר השימוש ברכב על ידי רשק לצורך ביצוע עבירה.

ברישיון הרכב מופיע המבקש כבעלים הרשום של הרכב.