ה"פ 7996-04-15 נדים כמאל ובניו בע"מ נ' עיריית נצרת עילית ואח' - פסקדין

בעניין: "בקשה לדחיית הבקשה למתן צו מניעה על הסף"

אין מקום כמובן לדחיה על הסף של בקשה למתן צו זמני. עם זאת, לאחר שעיינתי בתגובת המבקשת, אני רואה לנכון לקבל את טענת המשיבה בבקשה שבכותרת באשר לסמכות המקומית.

נשוא התובענה הוא חילוט ערבויות בנקאיות שנמסרו על פי הוראות הסכם לביצוע עבודות קבלניות. המשיבה היא רשות מקומית, ומקום מושבה, כמובן מאליו, בנצרת עלית. ההסכם נחתם בנצרת עלית (כלל לא נטען אחרת בתגובת המבקשת). העבודות בוצעו בנצרת עלית. כל המחדלים הנטענים בגינם ביקשה המשיבה לחלט את הערבות הבנקאית בוצעו בנצרת עלית, וכל המעשים ו/או המחדלים הנטענים בתובענה שלשיטתה של המבקשת מבססים את החריגים המוכרים בפסיקה לעניין הזכות לחילוט ערבות בנקאית - בוצעו בנצרת עלית. נראה כי הזיקה היחידה של התובענה למחוז חיפה הינה מקום מושבם של ב"כ המבקשת.

אין בצירופו של הבנק כמשיב בתובענה כדי להתגבר על קושי זה. לא בכדי הוגדר הבנק ע"י המבקשת עצמה בבקשה ובתובענה בתור "משיב פורמאלי". הרי לא מתבקש ולא יתבקש כנגדו כל סעד. העובדה כי לאחר מתן ההחלטה הראשונה בתיק בה הפניתי תשומת לב ב"כ התובעת לנושא זה (ולאחריה לא ראיתי ליתן החלטה אופרטיבית אלא אם תוגש בקשה, שכן להווי ידוע כי לעתים מקום מושבו של ב"כ בעל הדין הוא המכתיב את עמדתו בסוגיית סמכות מקומית), טענה המבקשת כי מדובר ב"טעות", וביקשה להגדיר את הבנק כמשיב "רגיל", כשלעצמה אינה מעלה ואינה מורידה. בשונה מן הנטען בתגובה, הבנק לא צפוי להיות שותף "אקטיבי" בהליך זה, והדעת נותנת כי לא יטול בו כל חלק. למעשה, קרוב לודאי כי הליך זה היה מנוהל באותו אופן בדיוק אף אלמלא היה הבנק מצורף אליו. כאשר מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, ככלל, מנפיק הערבות נטול עמדה משל עצמו ואמור למלא אחר הנחיות המתקבלות ביחס אליה.

בנסיבות מעין אלה, כאשר לא מבוקש כנגד צד שמצורף לתובענה כל סעד, אין לייחס משמעות רבה לשאלה כיצד הוא מוגדר ע"י התובע, אם הוא מוגדר כנתבע פורמאלי (כפי שראוי להגדירו) אם לאו. אף אין לייחס משקל ללשונה של הוראת תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת הגשת התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים. יש לייחס משקל לעקרון המונח בבסיס כללי הסמכות המקומית באופן מסורתי ולפיו אלו נועדו לשרת את נוחיות הצדדים, כך שההתדיינות תתקיים בבית משפט אשר לו נתונה הזיקה הגיאוגרפית לסכסוך נשוא התביעה, על מנת להקל על העדים ועל הבאת ראיות, ובכלל זה נוחיות הנתבע שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו [י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית – 1995), בעמ' 78]. אמנם בכל הנוגע לסמכות מקומית, הלכה פסוקה היא כי קיומה של סמכות נחתך על פי קיומם של מבחנים פורמאליים, ולא בהתאם למבחני מירב הזיקות, או מאזן נוחות, וכיוצא באלה [למשל: רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (27.2.2006)]. אולם זאת כאשר אכן קמה סמכות בנוגע למי מהנתבעים שהוא אכן בעל דין ממשי בתיק ואשר יש לו חלק בהתדיינות. וכבר נפסק כי אם לא כן ניתן יהיה לראות בהגשת התביעה באופן זה משום חוסר תום לב דיוני ושימוש לרעה בזכות דיונית:

"מלשון התקנה עולה כי המשיבה יכולה הייתה להגיש את תביעתה בירושלים שכן לסוכנות היהודית, המשיבה הפורמאלית בהליך זה (להלן: "הסוכנות היהודית"), ישנם משרדים בירושלים. עם זאת, נראה לי כי לאור היותה של הסוכנות היהודית נתבעת פורמאלית בלבד, שלא מבוקש כנגדה כל סעד, שכ"ט או הוצאות משפט, אשר צורפה לתיק לשם ידיעה בלבד ..., יהיה זה משום עשיית שימוש בזכות דיונית בחוסר תום לב מטעם המשיבה לו תגיש את תביעתה בביהמ"ש בירושלים כאמור בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ועל התביעה להיות מוגשת במחוז הדרום, קרי ביהמ"ש השלום בקריית גת אשר יוכל לערוך ביקור במקום ולעמוד על עובדות התיק לאשורן...".

[ת.א. (שלום, י-ם) 23848/99 אלקבץ נ' רשות הפיתוח (19.11.2001), פסקה 11].

גישה זו מצאה ביטוי גם בת.א. 38289-01-12 מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ נ' עוגן נדל"ן מניב בע"מ (28.6.2012), שם המשיב הפורמאלי - וכאמור לא כינויו ככזה הוא העיקר אלא העובדה כי לא התבקש כנגדו כל סעד – היה בנק, כבענייננו.

ודוק; מאחר ולרוב הבנקים סניפים רבים בפריסה ארצית נרחבת, פרשנות אחרת עשויה להוביל למסקנה לפיה כל אימת שהסכסוך מתייחס, בין השאר, לערבויות בנקאיות, ועל כן ניתן לצרף בנק כמשיב פורמאלי, ניתן לנהל את ההליך בכל בית משפט ברחבי המדינה, ולמעשה לאיין את כללי הסמכות המקומית.