ה"פ 50960-01-13 ישראל נ' אליהו ואח' - פסקדין

1.בפני תובענה לסעד הצהרתי לפיו המבקש הינו הבעלים של ציוד המצוי בבית עסק "מפגש שאול" לממכר שווארמה שבבעלותו של המשיב 3 , המצוי בקניון ישפרו בירושלים (להלן-"בית העסק") .

2. המשיב 1 הוא הזוכה בתיקי הוצל"פ המתנהלים כנגד המשיבים 2 ו-3 (להלן-"החייבים") וביצע עיקול ברישום על מיטלטלין המצויים בבית העסק. המבקש, הוא בנו של המשיב 2 ואחיינו של המשיב 3 .

טענות הצדדים:

3.המבקש טוען כי רכש בעצמו את הציוד המצוי בבית העסק כמתואר ברשימה שהגיש , בת 97 סעיפים (הרשימה צורפה כנספח לתצהירו של המבקש, להלן-"הציוד"). היה בבעלותו עסק בראשון לציון "גריל בבר" אותו הוא פתח בעצמו בחודש מאי 2010 ולצורך הפעלתו, הוא רכש את הציוד. הוא נאלץ לסגור את עסקו זמן קצר לאחר הפתיחה והעביר את הציוד לבית העסק של דודו- המשיב 3 שהיה נתון בקשיים באותה עת. הציוד מצוי עד היום בבית העסק עד למועד בו הוא יפתח עסק חדש ויעביר לשם את הציוד. לעת הזאת, המבקש עובד כשכיר של המשיב 3 בבית העסק.

בנסיבות אלו ביקש המבקש כי יינתן סעד הצהרתי לפיו הציוד בבעלותו ואין למשיבים 2-3 כל זיקה או זכות בנוגע אליהם. בהתאם לכך, אין למשיב 1 זכות להיפרע מהחייבים בביצוע עיקול ומכירה של הציוד בהיעדר יריבות בינו ובין המשיב 1 בנוגע לחוב של החייבים.

4. המשיב 1 טוען מנגד כי הציוד שייך לעסקו של המשיב 2 וכי המשיבים 2 ו-3 החייבים לו מיליוני ₪ , מנסים להבריח את הציוד על מנת לסכל את הליכי העיקול זו הפעם, באמצעות המבקש. צו עיקול על המיטלטלין בבית העסק הוצא ביום 4.5.11 ודו"ח עיקול נמסר למבקש שהיה מצוי בבית העסק בעת המצאתו. המבקש, ניסה למנוע נטילת כספים מהקופה הרושמת בבית העסק לפי צו שניתן לטובת המשיב 1 וטען כי הוא בעל העסק. הדבר הופרך בתצהירם של החייבים במסגרת הליכי הוצל"פ שם נטען כי הם המפעילים של בית העסק "מפגש שאול" מזה כשש שנים (נספח ז' לתצהירו של המשיב 1). אותות מרמה ניכרים בהתנהלות המבקש והחייבים בניסיונם ביחד להבריח את המיטלטלין מבית העסק.

5. המשיב 1 טוען כי אין ברשימת המסמכים שצרף המבקש לתצהירו, משום ראייה לכך שהציוד נרכש על ידו וכי אותו ציוד אכן נמצא בבית העסק של החייבים ונירשם בצו העיקול. בקבלות ובחשבוניות שהציג המבקש נרשם שמו של המשיב 2 ומספר הפלאפון שלו, מה שמעיד על אותות המרמה ועל כך שהמבקש אינו הבעלים על הציוד. על חוסר תום לב של המבקש ניתן ללמוד מהתנהלותו בנוגע לביצוע צו עיקול של הקופה בבית העסק וניסיונו למנוע גביית תקבולים מהקופה לפי צו העיקול כמו גם השיהוי הארוך בהגשת התובענה ממועד המצאת צו העיקול בחודש מאי 2011 ועד יום 27.1.13 מבלי שטען בפני קבלן ההוצל"פ כי הציוד בבעלותו. בנוסף טען המשיב 1 כי החייבים הודו כי לפי דו"חות מע"מ שלהם הם רכשו ציוד לבית העסק , דבר המתיישב עם בעלותם בו.

על הקנוניה בין המבקש לחייבים ניתן גם ללמוד מהשכרת נכס ע"י החייבים המצוי ברחוב הדישון בירושלים (להלן-"המושכר") לגביו ניתן צו עיקול לגביית דמי השכירות ע"י המשיב 1 . המושכר, הושכר למבקש לצורך ניהול עסקו בדמי שכירות נמוכים ב-50% מאלו שנגבו ע"י המשיב 1 קודם לכן.

בכל האמור יש כדי לסתור לדידו את טענת המבקש על השאלת הציוד לבית העסק של החייבים ועל בעלותו בציוד.

דיון והכרעה:

6. סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז-1967 מקים חזקה הניתנת לסתירה לפיה מיטלטלין שעוקלו בחצרים שבהחזקת החייב הינם נכסיו.

מקורו של סעד הצהרתי הוא מדיני היושר במשפט האנגלי. על בית המשפט להשתכנע כי יש בסיס למתן הסעד לפי עקרונות היושר והצדק בדבר בעלות במיטלטלין שאינם מצויים בחצרי המבקש ובעניינינו , מצויים בעסק של קרוביו, החייבים (ע"א 809 178 בן תור נ' גלבוע , פ"ד לה(3)463; ע" 2447/93 רימון מנסור מעיוף נ' ג'מיל מוסא איברהים ואח' , פ"ד מח(5)210, 206).

7.המבקש הודה בעדותו כי ידע על צו העיקול במועד בו הומצא בבית העסק בחודש מאי 2011, ללא עוררין מצדו במעמד מסירת הצו. לדבריו "הדברים לא לגמרי ברורים" באותה העת (עמ' 15 שורות 6-8). סתם ולא פרש (ראו עותק צו העיקול ).

אין ליישב את אי הבהירות כנטען ע"י המבקש שכן, עיון ברשימת הציוד בצו מלמד כי הוא כולל: מתקן לחיתוך שווארמה, מקררים תעשייתיים, בר סלטים , קופה רושמת וכלי עבודה מסוגים שונים. משעסקינן בציוד דומה לציוד לגביו הוגשה התובענה לא היתה אי בהירות בצו כנטען ע"י המבקש והשיהוי בהגשת התובענה למשך כשנתיים ממועד הצו יש בו כדי לערער את מהימנות גרסתו על בעלותו בציוד.