ה"פ 37842-05-14 כהן ואח' נ' שמש

רקע

1.בחודש ינואר 2011 הגיש המשיב תובענה לפינוי דירה ברחוב דיזנגוף 231 תל אביב (להלן: "הדירה") בה החזיקה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") כדיירת מוגנת (ת.א 18123-01-11).

במהלך דיון שהתקיים במעמד הצדדים, הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה, לפיו תוחזר החזקה בדירה למשיב כנגד סכום שייקבע על ידי בית המשפט בטווח שבין 500,000 ₪ לבין 1,000,000 ₪ (להלן: "הסכמת הצדדים").

על יסוד הסכמת הצדדים, ניתן ביום 27.2.12 פסק דין בו נקבע כי:

"הנתבעת תפנה את הדירה ... ותחזיר את החזקה בה לתובע כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ עד ולא יאוחר מיום 25.6.12 ובכפוף לקבלת דמי פינוי בסך 750,000 ₪ (להלן: "דמי הפינוי").

דמי הפינוי הינם עבור סידור חלוף וישולמו לידי ב"כ הנתבעת, עו"ד מיקו מנחם, בנאמנות עבור הנתבעת, במעמד וכנגד מסירת החזקה בדירה." (להלן: "פסק הדין").

2.התובענה הנוכחית הוגשה על ידי המבקשת ועל ידי בתה, המבקשת 2, אשר לפי הנטען, מתגוררת עמה בדירה.

בתובענה טענו המבקשות כי המשיב הפר פעם אחר פעם הפרות יסודיות את פסק הדין, ועתרו לביטול ההסכמה ופסק הדין.

לחילופין, עתרו המבקשות כי בית המשפט יעדכן את דמי הפינוי שנקבעו בפסק הדין, בהתאם לשינוי הנסיבות ותוך מתן משקל להתנהלות המשיב, הפרתו היסודית של פסק הדין על ידי המשיב והשיהוי הרב בביצועו על ידי המשיב.

ביום 11.3.15, לאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות, הוצע על ידי בית המשפט כי התביעה תצטמצם לעתירה החילופית, דהיינו עדכון דמי הפינוי שנקבעו בפסק הדין, כאשר סכום העדכון ייקבע בפסק הדין לאחר סיכומים ולאחר קבלת חוות דעת שמאית.

המשיב נתן הסכמתו בכפוף לתנאים שפורטו על ידו, ובכללם עמדתו כי פסק הדין יינתן ללא הנמקה ולא ניתן יהיה לערער עליו.