ה"פ 37688-11-15 זטאם נ' זטאם ואח' - פסקדין

1.במרכזה של תובענה עומד בית בשכונת אל מסלכ בנצרת. הוא בנוי על חלקה 107 בגוש 16529. את הבית בנה אביה המנוח של המבקשת (ילידת 1939). בבית שתי קומות למגורים, קומת מרתף, וכן קומה שלישית שבנייתה אינה שלמה. היא עצמה מתגוררת, יחד עם אחותה, בקומה הראשונה של הבית. בשנת 2001 נרשמה זכות הבעלות בבית כולו בשמה של המבקשת, לפי צו קיום צוואה של אביה המנוח.

2.בקומה השניה התגורר אחיה של המבקשת, סמיר זטאם ז"ל, עם אשתו (השניה) וארבעת ילדיו. סמיר ז"ל הוא אביו של המשיב 1 (יליד 1987, ולהלן המשיב). בשל סכסוך עם המבקשת פנתה האחרונה לבית משפט השלום בבקשה לסלק מן הבית את אשתו של סמיר ואת ילדיו. תביעתה נתקבלה וניתן צו פינוי לפי המבוקש. אשת סמיר יצאה את הבית. לטענת המבקשת – גם ארבעת ילדיהם של סמיר יצאו את הבית, יחד עם אשתו/אמם. לטענת המשיב – שלוש אחיותיו אכן יצאו את הבית, אך הוא נותר מתגורר בו, למעשה עד היום.

3.את תובענתה שלפניי הגישה המבקשת (בדרך של המרצת פתיחה) לאחר שגילתה, להפתעתה (כך היא טוענת), כי על זכות הבעלות שלה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על יפוי כוח שהיא נתנה, כביכול, למשיב 2, על מנת שימכור את הבית למשיב. היא מתכחשת, בתובענתה, לכך שחתמה על יפוי הכוח, ומבקשת לצוות על בטלותו מעיקרא, ומחיקת הערת האזהרה שנרשמה על פיו בלשכת רישום המקרקעין.

4.בתשובתו לתובענה טוען המשיב, כי קיבל את המסמך (יפוי הכוח) מאביו בטרם הלך לעולמו, שגם סיפר לו על העסקה (רכישת הבית) בינו לבין המבקשת. הוא מבקש, על כן, לדחות את התובענה ולהותיר את יפוי הכוח במלוא כוחו.

המשיב 2 לא נתן את תשובתו להמרצת הפתיחה.

5.המבקשת העידה לעצמה. היא הובאה להיכל המשפט באמבולנס, בהיותה חולה המטופלת בדיאליזה. עדותה, על אף היותה מבולבלת מאוד, מהימנה עליי. מתוך עדותה יכולתי לדלות את המסקנה, לפיה היא מעולם לא התכוונה למכור את הבית (למשיב באמצעות אביו, סמיר), ודאי לא קיבלה תמורה עבור המכר (יפוי הכוח בו עסקינן מציין תמורה בת 280,000 ₪ עבור הבית). היא נאותה, אמנם, לחתום על המסמך, אלא שלא ידעה כי בכך היא מעבירה את הבעלות בבית. לכל היותר ניתן להבין מדבריה, כי לפי בקשת סמיר אחיה, ששכב על ערש דווי, היא נאותה להתיר לאחיינה, המשיב, להתגורר בבית, ונראה כי לשם כך היא חתמה על המסמך.

6.זו היא עדותה של המבקשת, ולמעשה זו היא הראיה הישירה היחידה שהובאה לפניי בקשר עם השאלה שבמחלוקת, משמע האם חתמה המבקשת על יפוי הכוח אם לאו, ומה משמעות חתימתה. המשיב לא יכול היה להעיד על כך, כיוון שלא נכח בעת החתימה, שכן את המסמך קיבל מידי אביו ערב מותו, כך הוא העיד. גם אחותה של המבקשת, גרטה, שהעידה מטעמה, לא יכולה היתה לשפוך אור על מעמד החתימה או על עסקת המכר בכלל. הוא הדין ביחס לעדותו של עד ההגנה אברהים טנאסרה, שהינו אחיינה של המבקשת. האחרון העיד כאילו שמע מפי סמיר אודות העסקה, אלא שעניין לנו בעדות מפי השמועה, ואף שסמיר הלך לעולמו, לא נטען וממילא לא הונחה לפניי כל תשתית שתכשיר את העדות כקבילה.

7.על החתימה על המסמך יכולים היו להעיד, נוסף על המבקשת, אחיה סמיר, אלא שזה הלך לעולמו כאמור, ועורך הדין טארק חביבאללה, שהוא מושאו של יפוי הכוח. אלא שהאחרון, שצורף לתובענה כמשיב מס' 2, לא השיב לתובענה ולא התייצב לעדות.

עורכי הדין ביקשו לזקוף את העדרה של העדות האחד על האחר. מקובל על שניהם, מכל מקום, כי ניסיון לאתר את עורך הדין חביבאללה לא צלח (הדברים עלו, לפי שאלות ששאלתי את עורכי הדין, בשיחה שקדמה לשמיעת הראיות בלשכתי). אכן, הנטל להוכיח את התביעה רובץ לפתחה של המבקשת. אלא שאף שבכתב תביעתה היא טענה כי לא חתמה על המסמך, מפיה שמעתי כי היא כן חתמה בפני עורך הדין (אף שלא יכולה היתה לאשר את החתימה, בשל קשיים בראייתה). טענתה, לפי עדותה, הינה כי נאמר לה שבחתימתה היא מתירה למשיב להתגורר בבית, אך בשום אופן לא התכוונה להעביר לו את הבעלות בבית. בנסיבות אלה מתבקש היה, כי המשיב יביא לעדות מטעמו את עורך הדין חביבאללה (במאמר מוסגר אציין, כי בינתיים הושעה עורך הדין מן הלשכה). המשיב לא עשה כן, אף שבתחילת הישיבה בה נשמעו העדויות ביקשני בא כוחו כי אוציא צו הבאה. צו הבאה, אין צריך לומר, לא ניתן להוציא בלא שהוזמן העד (עורך הדין) כדין. אלא שהמשיב לא הזמין את עורך דין חביבאללה לעדות. מכל מקום, לאחר שנשמעו העדים, לא חזר ב"כ המשיב על בקשתו, ולא ביקש לזמן את עורך הדין חביבאללה לעדות, כי אם הכריז "אלה עדיי". עדותו של עורך הדין יכולה היתה להפריך את עדותה של המבקשת אודות תכליתו של יפוי הכוח. אלא שהמשיב לא הזמינו לעדות, ולכן יש לזקוף זאת לחובתו, ומכל מקום – אין לזקוף את העדרו של עורך הדין חביבאללה מאולם המשפטים לחובת המבקשת.

8.נעשה נא אתנחתא ונפנה ליפוי הכוח, שנחתם בחודש מרץ 2012. במסמך נכתב כך:

"לכן אנו [המבקשת – א.א.] ממנים בזה את עו"ד חביבאללה טארק... להיות באי כוחי ומיצגי ולפעול בשמי ובמקומי לעשות את הפעולות הבאות או חלק מהן:

1) למכור ו/או להעביר את מלוא החלקים שלי בחלקה הנ"ל לבן אחי מר אדיב סמיר זטאם בתמורה כספית ע"ס 280,000 ₪..." [השגיאות במקור – א.א.]

עולה מן הכתוב, כי המבקשת ייפתה את כוחו של עורך הדין חביבאללה למכור את הבית בשמה, לידי המשיב, תמורת סך של 280,000 ₪. אף שהדבר איננו במחלוקות שהובאו להכרעתי, לטעמי אין במסמך זה כדי להוות התחייבות של המבקשת למכור את ביתה למשיב. כל שיש בו, יפוי כוחו של עורך הדין לעשות כן בשמה; אלא שאין חולק כי הוא לא עשה כן עד היום. בהמשך הוא לא ערך חוזה, כמתבקש, כי אם הסתפק בהחתמתה של המבקשת על יפוי הכוח, ואחר כך אץ לרשום הערת אזהרה על פיו. העסקה גם לא דווחה לשלטונות המס. נוסף על כך לא הוכח בפניי, כי הסך של 280,000 ₪ שנזכרו כתמורה לעסקה, שולם לידי המבקשת. אדרבא, בעדותה היא התכחשה מכל וכל לכך שאחיה סמיר שילם לה ולו אגורה. עדותה של המבקשת מהימנה עליי, ונהיר לי כי היא לא קיבלה כל תמורה במעמד חתימת יפוי הכוח, או בכל מועד אחר. אגב כך אציין, כי עד ההגנה טנסרה, שאמנם העיד מפי השמועה, סיפר כי סמיר המנוח סיפר לו כי לאחר שמכר את רישיון המונית שלו ("מספר") הוא הפקיד את התמורה בחשבון הבנק של המבקשת, כמי שרוצה לומר, כי זו היתה התמורה לעסקה. אלא שלבד ממלים בעלמא לא באה כל הראיה להוכחת הטענה. בנקל יכול היה המשיב לבסס טענה זו, על ידי הצגת חשבון הבנק של המבקשת מן העת הרלוונטית, כך יכול היה להראות את ההפקדה הנטענת. הוא לא עשה כן.

9.ציינתי את העדרו של חוזה, העדרו של דיווח על העסקה לשלטונות המס, ומעל לכל אלה – את העדר תשלום התמורה עבור "העסקה", כדי לומר כי המבקשת לא התכוונה מעולם למכור את הבית. אגב כך אציין, כי גם בלא שתונח לפניי חוות דעת של שמאי, בחינת ידיעה שיפוטית היא, שסך 280,000 ₪ אינו מהווה תמורה הולמת עבור בית בנצרת, בית בן שתי קומות, תחתיהן קומת מרתף ומעליהן קומה שלישית שבנייתה לא הושלמה. שוויו של בית שכזה רחוק מן התמורה שנזכרה ביפוי הכוח. לכך אוסיף, כי הנני מתקשה לקבל, כי המבקשת התכוונה למכור את ביתה (למשיב), כאשר בכך היא נותרת בלא קורת גג. נהיר בעיניי, כי היא נכנעה לתחינתו של אחיה, שביקש ממנה, על ערש דווי, לדאוג לבנו לאחר לכתו, והסכימה לחתום על מסמך, שלפי הבנתה נותן בידי המשיב להמשיך ולהתגורר בבית (בקומה השניה, שם הוא גר מאז שנולד, עם הוריו ואחיותיו). אך בשום אופן לא סברה המבקשת כי היא חותמת על מסמך, המעביר את הבעלות בבית לידי המשיב, ומותיר אותה בלא קורת גג, כל זאת כאשר היא אישה באה בימים, וחולה מאוד.

10.סיכומם של דברים, המבקשת אמנם חתמה על מסמך המתיימר ליפות את כוחו של עורך הדין חביבאללה למכור את ביתה למשיב, אלא שהיא הוחתמה על המסמך בלא שידעה כי היא מעבירה, בחתימתה, את הבעלות בדירה למשיב. היא חתמה על המסמך שהונח לפניה, מתוך שהסכימה כי בן אחיה, המשיב, יתגורר בבית לאחר מות אביו, בחינת רשות שהיא נתנה לו להתגורר בבית. אגב כך אזכיר שוב, כי עורך הדין שהחתים אותה על המסמך (וכאמור בינתיים הושעה מן הלשכה) לא הובא לעדות וממילא לא העיד כי הסביר לה כי היא חותמת על מסמך על מנת להעביר את הבעלות למשיב.

11.בנסיבות אלה יש להכריז על יפוי הכוח כבטל מעיקרא, וכך אני עושה.

הנני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על זכות הבעלות של המבקשת בביתה.

המשיב 1 ישלם למבקשת את אגרת המשפט, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 15,000 ₪.