מרכז אתרוגי ישראל בעמ נ' רשות המיסים בישראל ואח' - פסקדין

המבקשת הגישה בקשה בדרך של טען ביניים להורות על אופן חלוקת הכספים, דהיינו דיבידנדים לבעלי המניות, בין הטוענים.

הטוענת 1 הגישה בקשה לסילוק על הסף והודעת פרטים מטעמה וטענה, כי הטוען 2 משמש בעל מניות ודירקטור במבקשת ולכן המבקשת איננה צד ניטרלי בעניין הואיל והיא נשלטת, ולו בחלקה, על ידי הטוען 2 בהיותו בעל מניות ודירקטור בחברה.

לגופו של עניין, הטוענת 1 פרטה בהודעת הפרטים כי הטוען 2 הורשע ביום 19.6.16, במסגרת תיק פלילי 18941-07-12 בבית המשפט המחוזי בתל אביב בביצוע שורה של עבירות מס שעניינם שיתוף פעולה עם אחרים במטרה להונות את רשויות המס ולהתחמק מתשלומי עתק למע"מ ומס הכנסה וזאת אגב הפעלת תוכנית עבריינית. לטענת הטוענת 1, במסגרת גזר הדין מיום 13.2.17, הוטלו על הטוען 2 חמש שנות מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי וקנס כמפורט בהודעת הפרטים.

בהתאם להודעת הפרטים של טוענת 1, ביום 22.4.18 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון הדוחה את ערעורו של הטוען 2, על שני רכיביו, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין ונכון להיום הטוען 2 מרצה מאסר בפועל. הטוענת 1 הוציאה לטוען 2, הודעת כפל מס, בעניין החוב, וכן עתרה למתן צו עיקול בהתאם לסעיף 112 א' לחוק מס ערך מוסף תשל"ו 1975. ביום 2.7.17 בוצע עיקול על ידי מע"מ פשיעה חמורה על סך של 320,184,418 ₪ אצל המבקשת, במסגרתו הוטל עיקול על מניות הטוען 2 במבקשת לרבות כל הדיבידנדים המחולקים לבעלי המניות.

הטוען 2 הגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות לדיון, וטען כי הוא מסתלק מטענה לזכויות, וכן טען כי הוא מזדהה עם טענותיה של אימו , הטוענת 4, ורואה עין בעין את טענותיה באשר לזכויותיה בנכסי אביו המנוח. ביום 10.7.18 ניתנה החלטה כי לאור נימוקי הודעת הטוען 2, ניתן לו פטור מהתייצבות לדיון.

הטוען 3, קיבל את חלקו במחצית הכספים נשוא הבקשה, עוד בטרם הדיון, בהתאם להסכמת כל הצדדים שהוגשה לתיק בית המשפט, וקיבלה תוקף בהחלטת יום 17.4.18 על פיה מכוח הסכמת כל הצדדים, הועברו מחצית מהדיוידנדים לידי הטוען 3 באמצעות בא כוחו, תוך שנרשמה הודעת הטוען 3, שלא תהיה לו כל זכות לטעון לעניין הבעלות ביתר המניות.

הטוענת 4 הגישה הודעת פרטים מטעמה בטענה כי הינה זוכה על פי צוואת המנוח וכל עוד היא בחיים, זכותה לקבל וליהנות מכל ההכנסות אשר יהיו מכל נכסי ורכוש המנוח. לטענת הטוענת 4, ניתן צו קיום צוואה של צוואת המנוח ביום 9.3.15, ועל פי סעיף 3 לצוואה, על אף האמור בסעיף 2 לצוואה, המנוח העניק בכורה מוחלטת לטוענת 4 בהיותה בחיים לקבל וליהנות מכל ההכנסות אשר ינבעו מכל הנכסים והרכוש וזאת למרות שהבעלות על הנכסים תעבור בפועל על שם ילדיו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובהודעות הפרטים ושמעתי את החקירות ואת טענות הצדדים בדיון, כולל סיכומיהם, עולה כי על המבקשת להעביר את הכספים נשוא הבקשה לידי הטוענת 4 באמצעות בא כוחה.

יצוין, כי הטוען 3 קיבל את חלקו טרם הדיון בהסכמת הצדדים, ואיננו טוען לזכות כלשהי בעניין המחצית הנותרת של הכספים. הטוען 2 הגיש הודעה לתיק בית המשפט כי הוא מצטרף לטענות אימו הטוענת 4. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים הינה בין זכויות הטוען 1 מכוח צו עיקול שניתן על ידי בית המשפט בת.א. 2038-07-17 מיום 2.7.17 על זכויות הטוען 2, לבין זכויות הטוענת 4 בהיותה זוכה על פי צוואה מכוח צו קיום צוואה שניתן ביום 9.3.15.

להודעת הפרטים צירפה הטוענת 4 חלקים של הצוואה תוך השחרת סעיפים מסויימים בצוואה וב"כ הטוען 1 עתר לעיון בצוואה במלואה. בהחלטת בית המשפט בדיון, ניתנה האפשרות לטוען 1 לעיין בצוואה במלואה, ולאחר הדיון הוחזרה הצוואה לידי ב"כ הטוענת 4.

צודק הטוען 1 בטענתו, כי מקום שהטוען 2 הינו בעל מניות ודירקטור, בהתאם לצוואה, בחברה המבקשת, ניתן לראות זהות אינטרסים בין המבקשת לבין הטוען 2, באופן שהמבקשת איננה גורם ניטרלי בנסיבות העניין. יחד עם זאת, לאור הודעת ב"כ הטוען 1, שהוא חוזר בו מהטענה של סילוק על הסף ועתר לדיון לגופו של עניין, נשמעו טענות הצדדים לצורך מתן פסק דין לגופו של עניין.