ה"פ 26058-07-15 בית קשת נ' נתן ואח' - פסקדין

בפניי שלוש בקשות שהוגשו במסגרת התביעה שבכותרת אשר נפתחה בהליך של המרצת פתיחה ועניינה מתן סעד הצהרתי הקשור לזכויות קנייניות ולזכות חזקה ושימוש בדירה.

באשר לבקשות: האחת - עניינה עתירה למתן צו גילוי מסמכים שהגישו המשיבים בהמרצה (להלן: "המשיבים"), כאשר הגילוי המתבקש הוא בטרם הגשת תשובה להמרצה ע"י המשיבים. הבקשה השנייה הוגשה גם היא ע"י המשיבים ועניינה הארכת מועד להגשת כתב תשובה להמרצת פתיחה לתקופה בת 45 ימים מיום מתן החלטה בבקשה לצו הגילוי. הבקשה השלישית שהגישו המשיבים עניינה בטענות סף מקדמיות ובמסגרתה עתרו האחרונים לדחיית התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן : "תקנות סד"א ").

ראוי להקדים ולציין, כי החלטה זו תתייחס אך ורק לבקשה השלישית (להלן: "הבקשה המקדמית"), זאת משום שההכרעה המוקדמת בנושא הסילוק על סף מהווה אינטרס של בעלי הדין והמערכת השיפוטית כולה, ולכן בדרך כלל ראוי שתיעשה כבר בשלבים מקדמיים (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדור 11, תשע"ג – 2013, שם בעמ' 371). ואכן, במקרה דנן ראיתי להכריע בסוגיית הסילוק על הסף עוד לפני הדיון בבקשות האחרות, במיוחד לאור המסקנות אליהן הגעתי – ואשר יפורטו בהמשך- ולפיהן בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו.

רקע

המבקש הוא קיבוץ שמתנהל, לטענתו, כ-"קיבוץ מתחדש" והוא נקט בהליך זה כנגד המשיבים, שהם בניה של חברת הקיבוץ, המנוחה אסתר נתן ז"ל (להלן: "המנוחה"), שבמסגרתו מבקש הקיבוץ כי בית המשפט יצהיר, שלאחר מותה של המנוחה אין לבניה זכויות כלשהן בדירה שהייתה בשימוש אימם המנוחה, זאת בהתאם לתקנון הקיבוץ ולחוזה החכירה המעידים על הזכויות הקנייניות של הקיבוץ בכל הדירות בקיבוץ.

המבקש טוען בתביעתו, כי הוא הבעלים של המקרקעין המצויים בקיבוץ והמחובר להם וזאת מכוח הסכם חכירה לדורות, שנחתם בין הקיבוץ ובין רשות מקרקעי ישראל ביום 11.7.2002. המבקש הבהיר, כי טרם הושלם תהליך שיוך הדירות לכל אחד מחברי הקיבוץ, זאת למרות שהוחל בקיבוץ תהליך זה, אך משלא הושלם, הרי שהיחסים בין הקיבוץ לבין חבריו מוסדרים בתקנון הקיבוץ, שהוא בבחינת חוזה מיוחד בין הקיבוץ לחבריו.

עוד טוען המבקש, כי מכוח התקנון האמור אין לחברי הקיבוץ זכויות בנכסים שהקיבוץ מעמיד לשימושם וכי בכל מקרה של סיום שימוש בנכסים מצד החבר, חוזרים הנכסים לחזקתו של הקיבוץ.

לאור האמור, טוען המבקש כי לאחר פטירת המנוחה, זכות השימוש והחזקה בדירה שבה היא התגוררה בחייה, חוזרות לידי הקיבוץ, ומשלא פעלו המשיבים לפינוי חפצי אימם המנוחה מהדירה, פנה הקיבוץ בתביעה זו לצורך קבלת הסעד ההצהרתי המבוקש בגדר התובענה דנן.