ה"פ 25362-04-15 - פסקדין

1.נוכח בקשת ב"כ המשיבים למתן החלטה בהקדם בבקשה להוספת ראיות, ובאשר ממילא לא היה מנוס מדחיית ישיבת בית המשפט שמלכתחילה נועדה להיום, נעשה מאמץ למתן החלטה בבקשה זו.

2.תחילה אתן ביטוי למסקנתי, כי, גם אם, בשים לב למועד המאוחר בו הוגשה, אין הבקשה להוספת ראיות נקיה מן הספק, על יסוד משקלו המצטבר של האמור להלן, לא יהא נכון לדחותה. זאת, גם אם, במקביל, נדרש בית המשפט, להורות על הגשת הראיות הנוספות במתכונת מקובלת של תצהירים, שתאפשר למשיבים למצות את זכותם לחקירה נגדית, אף ביחס לראיות אלה.

ואלה טעמי להחלטה זו.

3.ראשית, ולטעמי, לא בכך העיקר לצורך החלטה זו, נכונה טענת המבקשים שהמגמה שהתפתחה בפרקטיקה היא לאפשר תוספות ראייתיות גם בשלב מאוחר.

4.שנית, צודקים המבקשים בטענתם הקונקרטית, שלא כלאחר יד ניתן להתעלם מכך שתצהירי המשיבים הוגשו רק ביום 14.3.2016, כעשרה חדשים לאחר שהוגשה ההמרצה. מכאן נגזרות השלכות בשני היבטים: האחד, שלא יהא מאוזן מבחינת בית המשפט, להקל עם המשיבים, ולהיקלע להקפדת-יתר עם המבקשים; ושנית, שבנסיבות האמורות נוצר מצב בו רק בשלב מאוחר מאד נוכחו המבקשים בטענות המשיבים. הדבר מחייב את המבקשים, לפחות לדעתם, לתשובה ראייתית בנקודות שונות, ובמקביל מחייב גם את בית המשפט לאפשר זאת. יש לזכור, שבאשר על הפרק הליך בו אין חובה להגשת כתב הגנה, את טענות המבקשים לפיהן, עד להגשתם המאוחרת של תצהירי המשיבים, לא יכלו לדעת, לפחות בנקודות מסוימות, את גרסת ההגנה, לא ניתן לדחות.

בפרט ובפרט, אמורים הדברים, ככל הנראה, ביחס למסמכים שצורפו לתצהירי המשיבים. לא כלאחר יד ניתן להתעלם ממשקלן של טענות אלה, באשר למסמכים חשיבות בדיון בדבר זהות חבריו של תאגיד.

5.בד בבד ניתנה הדעת לטענות ב"כ הנכבד של המשיבים שהתמקדו באופי ההליך – המרצת פתיחה. לטענות אלה, מקום מרכזי בעמדתו. במישור זה, אין דעתי כדעתו, ותפיסתי ביחס להמרצות פתיחה אף חורג במעט מגדרי החלטה זו. במהלך השנים, ההבדל בין הליך שנפתח כהמרצת פתיחה, לבין תביעה לסעד הצהרתי, נטשטש לחלוטין, עד כי בפרקטיקה הנוהגת כיום, ההבחנה נתפסת במרבית המקרים כמלאכותית ביותר: כמעט ואין עוד הבדל של ממש. לא בכדי, מצביע עיון בהמלצות ועדת גל לשינויים בתקנות סדרי הדין על מגמה לבטל הבדלים שספק עד כמה יש בהם עוד טעם, בין הליכים מסוגים שונים, לכאורה, ובהינתן שההמלצות תתקבלנה, ייגזר סופית גם גורלה של המרצת הפתיחה. [ראה בפסקת המבוא להמלצותיו, בפסקת-המשנה: 'האחדה ופישוט של ההסדרים הדיוניים בהליך האזרחי']. רוח זו נושבת עוד מתקנה 257 לתקנות סדר הדין האזרחי ומהלכת שטרן [ע"א 156/76 שטרן נ' פרידמן, פ"מ לא(1) 572] ופסיקה רציפה לאחריו, המאפשרת גמישות ראייתית שאינה שונה עוד בהרבה מכפי המקובל בתביעות רגילות:-

בית המשפט הדן בתובענה בדרך המרצת פתיחה רשאי, והוא גם נוהג, להתיר הבאת ראיות נוספות מעבר לתצהירים ואף להעיד עדים, כל עוד העדים קשורים ישירות לבירור המחלוקת ואין מדובר במספר מוגזם של עדים [ע"א 1937/92 מ' קוטלר נ' ח' קוטלר, פ"ד מט(2) 233, 240].

מן האמור עולה, שהבסיס הנאות לדיון דנן, הינו בשאיפת בית המשפט להליך מאוזן ומוסדר שישאף להכרעה מיטבית בגופן של מחלוקות, ולא בגישה פרוצדורליסטית דווקנית, שתעלה על נס את תקנות סדר הדין, בפרט אלה שכאמור, אבד עליהן הכלח, כגון המרצות הפתיחה.