בוהדנה נ' בידרמן ואח' - פסקדין

 משיבים פורמליים (נתבעים פורמליים)

 1. עו"ד רון כהנא - מנהל עיזבון

2. עו"ד דוד חשין

לפני הודעה בדבר המצאת המרצת הפתיחה לידי הנתבעים 1 ו – 2 ולידי הנתבע הפורמאלי מס' 3, וזאת בהמשך להחלטה מיום 18.10.15 בבקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

אין לקבל את אישורי המסירה כאישורי מסירה כדין לצורך מתן פסק דין בהיעדר הגנה כבקשת התובע מהטעמים שיפורטו להלן:

1. מעיון בתצהיר השליח שביצע את המסירה לכאורה לידי הנתבעים 1 - 2 עולה, כי השליח ביקר בבית ברחוב טבור הארץ מס' 26 בטבריה, בשלושה מועדים שונים, 27.10.15, 28.10.15 ו – 01.11.15, וכי בכל אחד מהמועדים האמורים ביקר בבית בשלוש שעות שונות, ולאחר שלא מצא איש בבית, ביצע את המסירה באמצעות הדבקה של כתב המרצת הפתיחה וההזמנה לדין על דלת הדירה.

    

2. תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת כדלקמן:

    

   "שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".

    

   הדבקת כתב התביעה על דלת ביתם של הנתבעים היא אמנם דרך אפשרית להמצאת כתב בי-דין, וזאת על פי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), אך יחד עם זאת, הכלל הוא זה הקבוע בתקנה 477 לתקנות סד"א הקובע, כי על ההמצאה להתבצע, ככל הניתן, לידי הנמען עצמו. רק כאשר הוכח, כי אין אפשרות לאתרו, ניתן לפעול בדרך החורגת מכלל ההמצאה האישית, ובכלל זה באמצעות הדבקה על הדלת כאמור, ובלבד שההמצאה תהיה "בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק בו", ובנסיבות אשר בהתבסס עליהן ניתן להניח, כי כתב הטענות יובא לידיעת בעל דין. במקרה של המצאה בדרך של הדבקה אין בית המשפט חייב להכיר בהמצאה כהמצאה כדין, שכן המסמך שהומצא בדרך של הדבקה לעולם אין לדעת אם הוסר משם על ידי מאן דהוא ובשל כך לא הגיע לידי הנמען או בני ביתו (ר' אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' 11, עמ' 425, ור' בש 278/84 מחמוד סולימאן צאדק נ' טחנת קמח עין חי בע"מ, פ"ד לח(2) 755, עמ' 756).