ה"פ 21547-05-14 כהן נ' מדינת ישראל - פסקדין

1.להלן החלטתי בבקשת המבקש למתן צו זמני לפיו תמנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגדו, בהתאם לפקודת המיסים (גבייה).

2.מקרה שהיה, כך היה:

בסוף שנת 2010 התקשר המבקש עם מר רוני פייביש ז"ל (להלן: "פייביש") בהסכם לייבוא רכב מסוג טויוטה קמארי (להלן: ''הרכב"). הרכב נרכש מספק ישראלי בשם שמעון חיות (להלן: "חיות") אשר הפעיל, הוא או מי מטעמו, שתי חברות בארה"ב (להלן: "ספק הטובין").

ברשומון הייבוא של הרכב הצהיר המבקש (באמצעות מר פייביש ז"ל) כי ערך הרכב לצרכי מיסי ייבוא הינו בסך של 14,900$ ועל סמך אותה הצהרה הוא שילם את מיסי הייבוא המתחייבים ממנו והרכב שוחרר לידיו בחודש ינואר 2011.

בעקבות חקירה אשר ניהל המכס, הוא הגיע למסקנה כי תמורת הרכב אשר שולמה לספק הטובין היתה בסך של 24,500$, ולא 14,900$ כמצוין ברשומון הייבוא ובעקבות זאת התובע נדרש לשלם את גירעון המס שנוצר בסך של 57,110 ₪ (להלן: "המס שבמחלוקת"). יצוין כי הדרישה הנ''ל היתה ביום 17.3.14, או בסמוך לכך, כשלוש שנים לאחר שחרור הרכב.

המשיבה דרשה מהמשיב לשלם את המס שבמחלוקת לאלתר בהתאם לפקודת המיסים (גבייה), בעוד כי המבקש כופר בחוב הנטען. מכאן הבקשה למתן צו מניעה זמני.

בד בבד עם הגשת הבקשה למתן סעד זמני, עתר המבקש במסגרת ההליך העיקרי למתן פסק דין הצהרתי לפיו יקבע כי על המשיבה לקבל ולאמץ את תמורת הרכב כמוצהר ברשומון הייבוא, ובהתאם לכך לבטל את דרישתה לתשלום המס שבמחלוקת.

3.המשיבה הגישה תחילה חלק מחומר החקירה, לרבות הודעה שמסר המבקש כמו גם חלק מהודעת ספק הטובין, ואשר נחקרו על ידה בתור חשודים. בנדון, טענה המשיבה כי במסגרת החקירה ספק הטובין מסר לה הודעה אחת בלבד. בהמשך, ובהתאם להחלטה מיום 1.6.14, שניתנה בהסכמת המשיבה, חומר החקירה הוצג לעיון בית המשפט ולאחר שעיינתי בו, נקבע בהחלטתי מיום 2.6.14 כי הוא רלוונטי למחלוקת בין בעל הדין ולפיכך הוא יומצא למבקש, וכל נעשה.

בפתח הדיון שנקבע בבקשה ליום 15.6.14, ואשר במהלכו נחקרו המבקש והמצהיר מטעם המשיבה, הודיע ב''כ המשיבה כי אותרו הודעות נוספות אשר נגבו מספק הטובין במסגרת החקירה, זאת בניגוד להצהרה קודמת כאילו הוא נחקר פעם אחת בלבד. ההודעות הנ''ל מעולם לא הומצאו למבקש.