חסונה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים - נכסי נפקדים - פסקדין

תובענה למתן פסק דין המצהיר על זכותה של המבקשת להשבתם של מקרקעין בעין – ולחילופין תשלום פיצוי תמורתם – אשר היו, לטענתה, בבעלות אביה המנוח, עובר להקנייתם לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: "האפוטרופוס"), בהתאם לחוק נכסי נפקדים התש"י-1950 (להלן: "חוק נכסי נפקדים" או "החוק").

רקע עובדתי

1.המבקשת נאדיה חסונה (להלן: "המבקשת") הינה יורשתו, על פי צוואה, של המנוח אחמד חסונה ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר הלך לבית עולמו ביום 15/3/2007.

2.על פי הטענה – המנוח היה, עובר להקנייתן לאפוטרופוס, הבעלים מכוחה של ירושה של חלקים מחלקות קרקע, חמישה במספר, המצויים בערים לוד ורמלה (להלן: "החלקות בלוד רמלה") ובמחצית (1/2) מחלקה 20 (חלקת שומה 92) בגוש 7115 המצוייה בעיר יפו (להלן: "חלקה 20"), אותה רכש בשנת 1940.

3.החלקות בלוד – רמלה וחלקו של המנוח בהן, הינן כדלקמן –

א.191/4217 חלקים בחלקות 16, 28 ו-32 בגוש 3994, שייעודן חקלאי, המייצגים שטח כולל של 674 מ"ר.

ב.1/8 חלקים בחלקה 5 בגוש 4019, בייעוד לבנייה, המייצגים שטח של 313 מ"ר.

ג. 1/100 (מאית) חלקים בחלקה 10 בגוש 4019, בייעוד חקלאי, המהווים שטח של 14 מ"ר.

4.המקרקעין הוקנו לאפוטרופוס בתום מלחמת השחרור בהתאם להוראות סעיפים 1 ו-4 לחוק נכסי נפקדים והם נמכרו למשיבה 2 (להלן: "רשות הפיתוח"), זאת מכוח סעיף 19 לחוק.

5.ביום 23/11/1966 הוציא האפוטרופוס תעודה לפי סעיף 30(ב) לחוק, במסגרתה אישר כי חלקות לוד – רמלה הינן נכס נפקד.

תעודה נוספת, כאמור, הוצאה על ידי האפוטרופוס בגין חלקה 20 (חלקת שומה 92), לפיה החלקה מהווה אף היא נכס נפקד (התעודות הנ"ל ייקראו להלן: "תעודות ההקנייה").

6.בשִלהי שנת 1966 נודע למנוח כי המקרקעין הוקנו לאפוטרופוס. או אז פנה, לראשונה, לאפוטרופוס בדרישה לביטול ההקנייה הואיל ולטענתו כל ימיו התגורר ביפו, כך שהכרזתו כנפקד בטעות יסודה.