ה"פ 14952-10-13 בני חסן מחמוד עזאיזה בע"מ נ' עזאיזה סעיד ז"ל(המנוח) ואח' - פסקדין

1.בפניי תביעה שהוגשה במסגרת המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, על פיה נתבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשת זכאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הזכויות הבעלות והחזקה הבלעדיים בזכויות הרשומות על שם המנוח עזאיזה סעיד ז"ל (להלן: "המנוח"), במקרקעין הידועים כחלקה 2 גוש 16969 אדמות כפר דבוריה המהווים 3/968 חלקים בשטח של 1060 מ"ר נטו (להלן: "המקרקעין"), וכי זכות המבקשת גוברת על העיקולים שהוטלו על זכויותיו של המנוח לבקשת המשיב מס' 3 (להלן: "המשיב") מיום 10/07/12 וכן מיום 14/04/13 בהליכים שמספרם 20009422 ו- 5121212122 בתיק הוצל"פ 10-07023-10-8 לשכת יב מיום 10/07/12 וכן מיום 14/04/13 בהליכים שמספרם 20009422 ו- 5121212122 בתיק הוצל זכאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין כההוצאה לפועל בנצרת (להלן: "העיקולים").

2.המקשת טענה בתביעתה, כי ביום 28/01/03 רכשה מאת כל השותפים בקרקע את מלוא זכויותיהם במגרשים, ובין היתר, רכשה המבקשת גם את זכויותיו של המנוח המהווים 3/968 חלקים שטח נטו 1060 מ"ר וזאת תמורת הקצאת מניות המבקשת. המבקשת מיידית דווחה על העסקה הן לרשויות מיסוי מקרקעין על פי חוק מיסוי מקרקעין והן לפקיד השומה, המבקשת שילמה את המסים החלים ואף תפסה חזקה בקרקע. ביום 12/05/11 רשמה המבקשת הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין על מלוא זהויותיו של המנוח. המבקשת טענה עוד, כי ביום 23/11/09 הגיש המשיב תביעה כספית כנגד חברת סעיד ובניו בע"מ וכן נגד הבעלים של אותה חברה שהינו בנו של המנוח, וכן את המנוח, ביום 07/06/10 ולאחר שהמנוח הלך לעולמו, קיבל המשיב פסק דין בהעדר נגד המנוח. בחודש 8/10 פתח המשיב כנגד המנוח תיק הוצל"פ שמספרו 10-07023-10-8 בלשכת ההוצל"פ בנצרת, וביום 30/07/12 הטיל המשיב עיקול ראשון על זכויותיו של המנוח במקרקעין בהליך שמספרו 120009422, וביום 14/04/13 הטיל עיקול בשנית על זכויותיו של המנוח במקרקעין בהליך מספר 51212212122. המבקשת טענה כי זכויותיה בחלקה הינן זכויות שביושר והן גוברות על זכויותיו של המשיב שנחשבות כזכויות של נושה רגיל.

3.המשיב הגיש כתב תשובה ארוך ומפורט, ובו הכחיש את מלוא טענות המבקשת, ובין היתר טען, כי הסכם המכר הנטען פיקטיבי ולמראית עין. טען לשיהוי ולחוסר תום לב המתבטאים, בין היתר, באי גילוי כל העובדות הצריכות לעניין על ידי המבקשת.

4.בתיק זה התנהלו תחילה שתי ישיבות של קדם משפט, אשר בהן ביקש ב"כ המשיב לשקול את עמדתו הסופית אודות המשך ההליכים בתיק.

5.ביום 18/06/14 הגיש המשיב הודעה בה הבהיר את השתלשלות העניינים, ובסיפא של ההודעה הוא ציין כי הינו מקבל את המלצת בית המשפט ומסכים לביטול העיקול שהוטל על 1060 מ"ר אשר מתייחסת אליהם העסקה הנדונה, תוך השארת העיקול על שטח של 270 מ"ר על כנו. נוכח האמור בהודעה, הורתי למבקשת להשיב לה. המבקשת בתגובתה טענה, כי אין די בהסכמת המשיב לביטול העיקול על השטח של 1060 מ"ר אליהם מתייחסת העסקה נשוא התובענה, מכיוון שלשיטתה הסכמה זו אינה מספקת ובלתי משחררת דיו את זכויותיה הקנייניות של המבקשת באופן מלא, ואין בה בכדי לסיים את הפרשה בין הצדדים. טענה עוד, כי על פי הסכם הרכישה נשוא התובענה, המבקשת רכשה נטו שטחים מוגדרים ומסומנים במגרשים ספציפיים במקרקעין שסומנו כמגרשים 2/13 ו- 2/11 סמוך לכביש הראשי של כפר דבוריה. הוסיפה וטענה, כי למנוח לא נותרו זכויות כלשהם בפועל וכי השטח של 270 מ"ר הינו שטח מופקע לצורכי ציבור הן על פי נסח הרישום של החלקה והן על פי תוכנית המתאר שחלה על הכפר דבוריה. המבקשת טענה עוד, כי השארת העיקול על ה- 270 מ"ר חרף העובדה שהינן מופקעות, נגועה בחוסר תום לב מובהק וכי קיים חשש שהמשיב יפעל בהליכים למימוש העיקול על אותם חלקים מבלי לערב את הרשויות המוסמכות בעניין ולבצע בהם דיספוזיציה לצדדים שלישיים, דבר שעלול לפגוע בזכויותיה של המבקשת.

6.נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, קבעתי דיון ליום 29/06/14 ובו שמעתי את טיעוני הצדדים, כאשר ב"כ המבקשת חזרה על טיעוניה ובשלב יותר מאוחר הניחה לפתחו של בית המשפט תשריט חלוקה מאושר כדין וחתום על ידי השותפים והמועצה המקומית דבוריה מיום 30/12/1988 בצירוף העתק נאמן למקור מאת הוועדה לתכנון ובניה גליל מזרחי. בתשריט גם מופיע שטח ההפקעה לש.צ.פ. במגרש 2/12 המתאר את ההפקעה משני המגרשים 2/13 ו- 2/14 יחדיו בשטח כולל של 555 מ"ר, כמו כן הוגש תשריט מדידה שנערך על ידי מודד מוסמך, בו מתאר את שטח המגרש 2/13 שהינו שטח מסחרי בגודל של 2740 מ"ר וכן את ההפקעה לש.צ.פ. המסומנת 2/12 בגודל של 280 מ"ר ושטח ההפקעה לכביש מהמגרש המקורי המסומנת 2/12/1 בגודל של 750 מ"ר.

עריכת חישוב אריתמטי פשוט של השטח המופקע לצורכי ציבור יחד עם השטח המופקע לכביש, דהיינו 280 מ"ר + 750 מ"ר יוצא 1030 מ"ר, שטח זה יש לחלק ל- 4 (הבעלים המקוריים), יוצא כי החלק המופקע הכולל מכל אחד מהשותפים, לרבות מהמנוח הינו כ- 260 מ"ר, וזה מלמד כי למנוח לא נותר שטח כלשהו בקרקע.

מעבר לאמור, הניחה ב"כ המבקשת חוות דעת של שמאים וכן מסמכים שונים, בנוסף לעותק מההצהרות לרשויות המס וכן העתק מההסכם עם רשות מיסוי מקרקעין, בו סוכם על הערכת שווי של כל אחד משני המגרשים.

מנגד, המשיב חזר על הסתייגותו, הוסיף וטען כי המקרקעין נשוא התביעה עדיין במושאע וכין כל תשריט חלוקה, ואם ישנו תשריט כזה הרי תשריט זה אינו מאושר על ידי המפקח ואין לו כל תוקף משפטי, לכן יש לתת לרישומים בלשכת רישום המקרקעין עדיפות על פני תשריטי חלוקה. לדידו, השטח הנמכר הינו 1/22 ששווה 1060 מ"ר ואם השטח הנמכר יותר גדול, אמורה הייתה המבקשת להתייחס לחלקים יותר גדולים.

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהונחו לפניי, לרבות הנספחים שהומצאו על ידי ב"כ המבקשת לאחר הישיבה לעיל, והגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול העיקולים על כל השטח אשר רשום בשמו של המנוח, ואלה נימוקיי: