ה"פ
בית משפט השלום כפר סבא
|
11760-09-15
07/10/2015
|
בפני השופט:
אלדד נבו
|
| - נגד - |
מבקש:
בית חולים לוינשטיין
|
משיבים:
1. ברנה מגנוס
2. רויטל טופר – חבר טוב – משרד הבריאות
3. ד"ר שלמה אלישר – משרד הרווחה
4. איילון חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק דין |
המשיב, אדם חסר מעמד חוקי בישראל, מאושפז בבית החולים לוינשטיין מיום 4/3/15 בעקבות תאונה שאירעה לו וגרמה לו לשיתוק של פלג גופו התחתון.
הליך שיקומו של המשיב במסגרת בי"ח לוינשטיין הסתיים וכעת בית החולים פונה בבקשה למתן צו יציאה לפי סעיף 8 לחוק לניהול מוסדות (מקרים מיוחדים), תשי"ב – 1952, אשר יורה למשיב לצאת את שטח בית החולים.
התנאים למתן צו יציאה קבועים בחוק הנ"ל ובין היתר בסעיף 9:
"אדם שאין לו מקום מגורים אחר מחוץ לשטח המוסד, והוא, לגבי מקום מגוריו בשטח המוסד, מוגן מפני צו פינוי לפי פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, או לפי פקודת ההגבלות על שכר דירה (בתי עסק), 1941, וכן אדם שאין לו מקום מגורים אחר כאמור והוא מחוסר יכולת להשיג מקום מגורים מחוץ לשטח המוסד מחמת גילו, מומו, או מצב בריאותו - לא יינתן נגדו צו יציאה, אלא אם הועמד לרשותו מקום מגורים מחוץ לשטח המוסד, המתאים, לדעת הרשות הנותנת את צו היציאה, לצרכי אותו אדם."
כלומר, תנאי למתן צו יציאה הוא כי למשיב מקום מגורים אחר המתאים לצרכיו.
למשיב שלפנינו, אין מקום מגורים המתאים לצרכיו וכדברי מר איהאב כורי, העובד הסוציאלי המטפל בעניינו מטעם בית החולים:
"...הדירה שלו לא נגישה ולא מתאימה, הוא חי בדירה מושכרת בת"א בתנאים לא טובים והוא לא יכול להשתחרר לביתו..." [עמ' 1 שורות 15-16 לפרוטוקול].
מר כורי הבהיר כי אילו היה מדובר באזרח ישראלי, היו דואגים לו למוסד סיעודי העונה לצרכיו, הן הסיעודיים והן הרפואיים.
אולם, כאמור לעיל, המשיב חסר מעמד חוקי בישראל, חוק בריאות ממלכתי אינו חל עליו והוא גם חסר כיסוי ביטוחי פרטי שיבטיח מימון הטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק. לכן, לא נמצא לו כל מוסד סיעודי מתאים.
בנסיבות אלה, בהיעדר חלופה המתאימה לצרכיו, אין מקום ליתן צו יציאה.
אך את כל זאת המבקש ידע עוד בטרם הוגשה הבקשה ובכל זאת, הגיש אותה וצירף כמשיבים את משרד הבריאות, משרד הרווחה וחברת הביטוח "איילון" אשר ביטחה בעבר את המשיב.
למעשה, המבקש המודע לכך שהחוק אינו מאפשר מתן צו יציאה ללא חלופה מתאימה, ניסה באמצעות הליך זה "לגייס" את משרדי הממשלה וחברת הביטוח על מנת שיספקו פיתרון שיאפשר העברת המשיב למוסד מתאים.
על חברת הביטוח לא ניתן לכפות לבטח אדם אשר ה"אירוע הביטוחי" לגביו כבר התרחש ומובן מאליו שדין הבקשה כנגדה להידחות וכך נעשה כבר בדיון הראשון.
משרד הרווחה היה נכון לסייע ולהעמיד לרשות המשיב מקום באחד מהמוסדות הסיעודיים המנוהלים על ידו, אולם התנה זאת במתן כיסוי להוצאות רפואיות, אם יידרשו לצורך טיפול במשיב.
לעומת גישתו המבורכת של משרד הרווחה, גישתו על משרד הבריאות הייתה שונה ולמעשה, סיכלה כל אפשרות למציאת פתרון חלופי למשיב. לגישת משרד הבריאות, על מדינת ישראל אין כל חובה ו/או אחריות למתן שירותים רפואיים כלפי אותם שוהים חסרי מעמד חוקי.