1. לפנינו תביעתה של התובעת, הגב' עוודאללה ניהאד, המבקשת כי בית הדין יורה למוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") לשלם לה קצבת הבטחת הכנסה עבור חודש מאי 2005.
2.
ואלו הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים בתיק זה:
א. התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה ביום 13.5.04.
ב. התובעת התייצבה לראשונה בשירות התעסוקה מיד עם הפניתה ביום 16.5.04.
ג. התובעת החלה לקבל תשלומי הבטחת הכנסה בגין חודש יוני 2004 ואילך.
3. המחלוקת העומדת בבסיס הדיון הינה מחלוקת משפטית, ועיקרה, האם זכאית התובעת לגימלת הבטחת הכנסה עבור חודש מאי 2004, למרות שהחלה להתייצב בשירות התעסוקה רק החל מיום 16.5.2004. הצדדים העלו טיעוניהם בכתב.
4. לטענת התובעת, בשורה של פסקי דין בבתי הדין האזוריים ובבית הדין הארצי, ניתנה פרשנות נכונה של סעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, לפיה הנתבע אמור לזכות את התובעת בגימלה החל ב-1.5.2004. התובעת הביאה בפנינו רשימה של פסקי דין התומכים בטענתה זו.
5. מנגד, פרש הנתבע את ההלכה שנקבעה בבית הדין הארצי בעניין שושנה נבאל, כהלכה הנוהגת, אותה יש לאמץ גם בעניינה של התובעת.
דיון והכרעה
6. המסגרת הנורמטיבית לענייננו מופיעה בסעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, הקובע את תקופת התשלום, כדלקמן:
(א) גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה, ואולם השר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר ולתקופה שקבע.
7. במהלך השנים, פירש בית הדין הארצי סעיף זה, בהתאם לנסיבות המיוחדות שעמדו בפניו. על מנת לבחון את הפירוש המתאים ביותר לענייננו, נביא בקצרה את עיקרי העובדות והפרשנות שניתנה, בפסקי הדין המובילים המשמשים את הצדדים להוכחת טענותיהם.
8. לגישת הנתבע, הפרשנות שניתנה בפסק הדין בעניינה של
שושנה נאבל (דב"ע נד/151-04
המוסד לביטוח לאומי נגד שושנה נאבל, פד"ע כח, 553 (1995)) היא זו הנכונה. מעובדות פסק הדין בעניין זה עולה, כי הגב' נבאל השתתפה בקורס הכשרה מקצועית מטעם שירות התעסוקה, אותו סיימה ביום 6.3.1992 והתיצבה בשירות התעסוקה, לצורך קבלת עבודה, מיום 8.3.92 ועד יום 22.3.1992, דהיינו - שלא במשך חודש מלא.
המוסד לביטוח לאומי שילם לגב' נבאל גימלה להבטחת הכנסה בעד אותו חודש, בשיעור מלא, אך היא נדרשה להחזיר למוסד את הגימלה במלואה, מן הטעם שהיא שולמה לה שלא כדין. (נעיר כי בפסק דין זה נדון גם עניינה של גב' ביגדן, שהעובדות בעניינה זהים. ההלכה שנפסקה יפה לשני המקרים).
בבית הדין הארצי, המוסד לביטוח לאומי טען כי פירושו הנכון של החוק הוא, כי רק מי שהתמלאו בו התנאים לקבלת גימלה להבטחת הכנסה, משך חודש קלנדרי שלם, יהא זכאי לגימלה, וכי לפקיד התביעות אין כל שיקול דעת להחליט על גימלה חלקית, שעה שההתיצבות בשירות התעסוקה היא במשך חלק מהחודש.
כב' הנשיא מוסיף ואומר-
"התוצאה אשר נקבעה בפסקי הדין שבערעור, עשויה להביא לתוצאה האבסורדית, על פיה מי שהתיצב בלשכת שירות התעסוקה מספר ימים שאינם רצופים בחודש, ולא הוצעה לו עבודה, יהיה זכאי לגימלת הבטחת הכנסה יחסית. האם לכך כיוון המחוקק?"
9. מקובלת עלינו גישת בית הדין כפי שנקבעה
בעניין נבאל, שכן, הגב' נבאל לא התייצבה כנדרש ממנה על פי הוראות החוק. זאת ועוד, התנהגותה של הגב' נבאל אף מקימה עילה להפסקת גימלה לו החלה לקבל גימלת הבטחת הכנסה, קל וחומר, לו טרם זוכתה בכך. אולם בבואנו לבחון תביעה זו בראי פס"ד נאבל, אנו מתקשים להחיל הלכה זו, שכן, התובעת בענייננו, התייצבה כנדרש ממנה, החל ממועד הגשת התביעה, ללא כל סייג.
10. הנתבע הציג בפנינו אף את פסק הדין בעניינו של
זעאתרה חליל (
המוסד לביטוח לאומי נגד זעאתרה חליל, עבודה ארצי, כרך ל (2), 51 (1998)), אולם אף פס"ד זה אינו תואם כלל את העובדות בענייננו, ואין לגזור ממנו גזירה שווה לתיק זה.
