התמר בע"מ נ' אגרות והוצאות ואח' - פסקדין

פסק דין

הרקע

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה בחודש מאי 2012 בדרך של המרצת פתיחה, בקשה לפסק דין הצהרתי לפיו דרישת החוב מיום 4.11.10 וכן הקנסות החלוטים שבגינם הוצאה דרישת החוב, והנוגעים להעסקת עובדים זרים על ידי התובעת – התיישנו והם בטלים.

2. במקרה שלפנינו הוטלו על התובעת ביום 18.7.05 קנסות מנהליים מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1986 (להלן – החוק) בשל העסקת 9 עובדים זרים שלא כדין (להלן – הקנסות).

3. הודעות הקנס נשלחו לכתובתה הרשומה של התובעת, מכוח סעיף 123 לחוק החברות התשנ"ט – 1999, באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, וחזרו בסימון "לא ידוע" ביום 22.7.05.

כתוצאה מכך, הונפקו הודעות קנס בפעם נוספת , ביום 7.11.05.

ההודעות הוחזרו בסימון "לא נדרש" ביום 17.11.05.

4. על פי כתב התביעה, דרישת החוב התקבלה אצל התובעת רק ביום 20.12.10, כאשר הקנסות המנהליים שבגינם הוצאה הדרישה מעולם לא התקבלו אצלה, וביום 7.8.11 עוקל רכב של התובעת.

עקב כך, הגישה התובעת ביום 11.8.11 בקשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב להארכת מועד להגשת בקשה להישפט (19762-08-11), וכן הגישה ביום 24.8.11 בקשה לעיכוב הליכים (להלן – ההליך בביה"ד לעבודה).

5. לטענת התובעת, הואיל והבקשה נדחתה והואיל ועל פי הפסיקה הליכים כנגד הקנסות בשל טענת התיישנות יידונו בבית משפט אזרחי – הוגשה התביעה שלפנינו.

6. התובעת טוענת כי הקנסות התיישנו בשל התיישנות העונש מכוח הוראות סעיף 22א(ג) לחוק, הקובע התיישנות של 5 שנים מהיום שבו הוטל הקנס.

התובעת מודה כי הקנסות הוטלו ביום 7.11.05, אך טוענת כי המועד שבו המוצאה לה הדרישה לראשונה היה רק ביום 20.12.10, ולכן חלה התיישנות על הקנסות.

7. לטענת הנתבעים (להלן – המדינה), מכוח תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1986 (להלן – התקנות), היום הקובע לעניין 5 השנים שבסעיף 22א לחוק הוא 27.12.05 (30 ימים ממועד ההמצאה שנקבע בתקנה 15 לתקנות), ולכן לא חלפה תקופת ההתיישנות במועד שבו התקבלה ההודעה נשוא התביעה (20.12.10).

המדינה טוענת עוד, כי יש לראות במשלוח ההודעות בדואר רשום בתקופה שבין 11.4.06 לבין 19.9.06 כפעולות שנעשו לשם אכיפת העונש, המאריכות את תקופת ההתיישנות, וגם מסיבה זו העונש לא התיישן.

8. המדינה דורשת להשית על התובעת הוצאות בסכום משמעותי הואיל והיא עושה כל שביכולתה על מנת להימנע ולדחות את תשלום הקנס, ונמנעה מלפנות לנתבע 1 לשם בירור הפעולות המאפסות את מרוץ התיישנות העונש לפני הפנייה לערכאות.

9. עוד נטען, כי יש למחוק את התובענה לאחר שהיא נתמכה בתצהיר של מי שאינו רשום ברשם החברות כדירקטור או בעל מניות בתובעת, ואינו רשאי להצהיר בשם החברה.

10.בדיון שהתקיים ביום 8.1.13 הסכימו הצדדים למתן פסק דין על סמך סיכומים קצרים בכתב.

11.הואיל וסיכומי המדינה לא הוגשו במועד, על אף שניתנו לה אורכות – ניתן ביום 23.4.13 פסק דין המקבל את התביעה (להלן – פסק הדין).

פסק הדין בוטל ביום 5.6.13, תוך חיוב המדינה בהוצאות בסכום של 2,000 ₪.

דיון והכרעה