התייחסות להתנהלות הסנגוריה הצבורית בהגשת ערעור שעה שלמערער לא היה כל עניין

השופט עודד גרשון :

1.       מבוא

המערער הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו והורשע על פי הודאתו בעבירות של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, נסיון לתקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג, איומים ותקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובית המשפט קמא (כב' השופט זיאד סלאח) גזר על המערער את העונשים שלהלן:

7 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו (20.8.09). כמו כן גזר בית המשפט קמא -

"מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע עליה בדין".

עתה לפנינו ערעור שהוגש על ידי הסניגור עו"ד מוחמד עלי מטעם הסניגוריה הציבורית המכוון "כלפי רכיבי המאסר על תנאי - משכו והיקפו".

2.       כבר בשלב זה מן הראוי לציין עובדה חשובה ובעלת משמעות בתיק זה:

            בדיון שהתקיים בפנינו ביום 10.12.09, טען בפנינו המערער כדלקמן:

"אני לא ביקשתי להגיש ערעור. אני לא יודע מי הגיש ערעור. אני שומע מההרכב שהסניגור שלי הגיש ערעור ואני לא ידעתי על זה".

סבורני כי דבריו הנ"ל של המערער מצביעים על תופעה המצריכה התייחסות. (הובהר לנו, גם מערעורים אחרים, כי מדובר בשיטה ולא במקרה בודד). נראה שהסניגוריה הציבורית ראתה חופש לעצמה להגיש ערעורים גם כשלמערער עצמו לא היה כל עניין בערעור,  וזאת משיקולי מדיניות כלליים של הסניגוריה הציבורית עצמה.

 דרך פעולתה הנ"ל של הסניגוריה הציבורית שגויה ונוגדת את הוראות הדין: ראו את סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט". בראש ובראשונה שומה על הסניגור לפעול לטובת שולחו . מקום שהסניגור נוקט הליך משפטי מבלי לקבל את הסכמתו ואישורו של שולחו, אין הוא עושה את האמור בסעיף 54 לחוק.  סניגורו של נאשם צריך לפעול על פי הוראות שולחו. סניגור אינו חופשי להחליט אם להגיש ערעור אם לאו. סניגור יכול להמליץ לשולחו כי מוטב לו להגיש ערעור. ההחלטה אם להגיש ערעור אם לאו - לעולם צריכה להיות החלטתו של הנאשם - המערער.

למותר לציין כי לבד מן השיקולים המערכתיים המנחים את הסניגוריה הציבורית קיימים בעולמו של כל נאשם שיקולים אישיים משלו. כך, למשל (וזו רק אפשרות אחת מאפשרויות תיאורטיות רבות שיכולות להתקיים במקרה נתון), יתכן שעצם הגשת הערעור בעניין פלוני עלולה להרע את מצבו של הנאשם הספציפי ביחסיו עם בן משפחתו שבו פגע ושבגין פגיעה זו הוא הועמד לדין. זאת, משום שבן המשפחה עלול לראות בעצם הגשת הערעור משום חוסר השלמה מצד המערער עם העונש הראוי שקיבל על מעשיו. והנה, למרות שהנאשם עצמו השלים עם העונש שקיבל, והוא עצמו אינו רואה מקום להגשת ערעור, קמה הסניגוריה הציבורית ומגישה בשמו ערעור מבלי לשאול לדעתו, ויתכן אף בניגוד לטובתו (בדוגמא דלעיל).

סיטואציה שבה מוגש ערעור מבלי שהלקוח, הנאשם - המערער, יודע, בכלל, על עצם הגשת הערעור הינה פסולה מעיקרה. העובדה שהמערער מגיע לדיון בערעור, מבית הכלא, כשהוא "מטורטר" מבעוד לילה כדי להתייצב במועד בפני הרכב בית המשפט לערעורים,  כשהוא עצמו אינו יודע כלל על שום ולמה הוזמן לדיון בבית המשפט   אף היא זועקת דרשני ומצביעה על דרך פעולה לא תקינה ולא ראויה.

כשלעצמי אני סבור כי מן הראוי שדרך פעולה זו של הסניגוריה הציבורית תשוב ותישקל מחדש ותינתנה הוראות והנחיות של מי שעומדים בראש המערכת לבל תישנה תופעה זו גם בעתיד.

3.       הדיון בערעור התקיים בפנינו ביום 10.12.09. מועד זה חל בימים שבהם קלדניות בתי המשפט שבתו ועל שום כך פרוטוקול הדיון נרשם בתמצית על ידי אב בית הדין, כב' השופט שפירא.

          בא כוח המערער חזר בפנינו על הנטען בהודעת הערעור.

          בשל שביתת הקלדניות כאמור לעיל הורינו, בהסכמת הסניגור, כי באת כח המשיבה תגיש את הטענות שטענה בפנינו בעל פה, בכתב. ואמנם, טיעוני המשיבה הוגשו לתיק בית המשפט.

4.       טענות סניגורו של המערער