אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> השבת מתנה בשל הערכה מוטעית של הנותן בדבר מצבו הרפואי

השבת מתנה בשל הערכה מוטעית של הנותן בדבר מצבו הרפואי

תאריך פרסום : 01/11/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ירושלים
10716-04
29/10/2006
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
אריה חיים בר נתן
עו"ד אזר ישראל
הנתבע:
חיים בן פרץ אופיר
עו"ד רסלר יהודה
פסק-דין

א.       כללי

תביעה להשבת מתנה, מחמת פגם ברצון ובשל הערכה מוטעית ואמונה שגויה של נותן המתנה, בדבר מצבו הרפואי והיותו על ערש דווי.

ב.       על העובדות הטענות וההליכים

התובע, יליד 1931, בן 75, אב שכול, ששיכל את בנו יחידו, חיים בר נתן ז"ל, בשנת 1992, בעת שנפל במהלך פעולה צבאית בלבנון. התובע חולה במחלות קשות, בין היתר במחלת לב קשה וממושכת, שבגינה אושפז בבתי חולים וקיבל טיפולים מגוונים ואף נזקק לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי רצוף (חוות דעת ד"ר כץ מיום 22/6/05, חוות דעת פרופ' לוי  מיום 6/1/06). הנתבע הינו אחיינו (בן אחותו) של התובע, אשר במהלך השנים סייע התובע בידו בעניינים שונים, במיוחד לאחר פטירת בנו המנוח והיה האדם הקרוב לו ביותר.

על פי הנטען, לקה התובע ביום 9/11/03, בהתקף לב קשה (שלא בפעם הראשונה), שלאחריו, אושפז בבית החולים הדסה הר-הצופים בירושלים ונזקק לתרופות רבות, בין היתר, בשל סיבוך אורולוגי חמור, שלווה בכאבים, שבעטיים נזקק לתרופות נרקוטיות, אשר השפיעו על כושר שיפוטו (מכתבו של ד"ר רן כץ מיום 21/7/04 - נספח א' לכתב התביעה). לנוכח מצבו הרפואי והחשש שקיצו קרב ולא יזכה לצאת חי מבית החולים, פנה התובע, ביום 14/11/03 והזעיק את הנתבע - אחיינו, לבית החולים, על מנת להסדיר את חלוקת עזבונו. התובע מסר לנתבע כי בכוונתו לצרפו כבעל זכות חתימה נוסף, בחשבונו, שהתנהל בבנק הפועלים, סניף רמת אשכול, בירושלים (להלן: "הבנק"), שם הופקדו חסכונותיו, בסך כולל של 150,000 דולר (להלן: "הכספים") . לפיכך, פנה התובע, טלפונית, ממיטת חוליו בבית החולים, אל פקיד הבנק, אחד בשם יהושע ביטרמן, וביקש לצרף את הנתבע כבעל זכות חתימה נוסף בחשבונו ואולם, הפקיד השיב כי נדרשת התייצבותו האישית בבנק ומשהדבר נבצר ממנו, בשל מחלתו, הציע הפקיד ליתן בידי הנתבע מסמך בכתב, המורה לבנק להעביר את כספי התובע לידי הנתבע. התובע פעל על פי הנחיית פקיד הבנק ומסר בידי הנתבע מסמך בכתב (נספח ב' לכתב התביעה, להלן: "כתב ההעברה"), המופנה אל הבנק ומורה לו להעביר את הכספים (בניכוי 20 דולר), לידי הנתבע ולבעלותו הבלבדית (להלן: "המתנה"). לטענת התובע, בשל מצבו הפיזי והנפשי הקשה ובשל תחושת הדחיפות, שגה בניסוח כתב ההעברה וכתב בו, בטעות, שיש להעביר את הכספים לחשבונו של הנתבע, בעוד שכוונתו היתה ליתן בידי הנתבע זכות חתימה בחשבון, שיפתח על שם הנתבע, אליו יועברו הכספים, כפקדון בלבד, כאשר הנתבע משמש כנאמן ורק במקרה, שהתובע ילך לעולמו - יחלוק את הכספים עם אחיו ובן דודו ואולם, ככל שיוותר בחיים, ישיב הנתבע את הכספים לידיו. אין חולק שהנתבע פנה לבנק ומכוח כתב ההעברה, הועברו הכספים לחשבון אחר על שמו. לאחר מספר ימים ועל אף החשש, בדבר מצבו הרפואי ומותו הקרוב, שב התובע לאיתנו והשתחרר מבית החולים ביום 17/11/03 וזמן קצר לאחר מכן, פנה לנתבע וביקש להשיב את הכספים. לטענתו, הנתבע לא התכחש להתחייבותו לעשות כן ואולם, על אף האמור, דחה את התובע בטענות שווא ומשהכספים לא הושבו - הוגשה התובענה להשבתם.

בכתב הגנתו, טען הנתבע כי הכספים ניתנו לו מכוח התחייבות מפורשת של התובע להשיב כספים המגיעים לאימו, בשל חלקה בירושה, להלן. הנתבע הדגיש כי הכספים הועברו לבעלותו הבלבדית, ללא תנאי וסייג וכפר בטענת התובע לעניין השבתם, בנסיבות שפורטו. הנתבע הוסיף וטען, כי  המניע שעמד ביסוד הענקתם, היה בשל יחסים עכורים במשפחה והתחייבות קודמת של התובע לתקן עוול שגרם, בעניין חלוקת ירושת אביו המנוח, שנפטר בשנת 1973 (להלן: "הירושה") ולאחר שאם התובע, אחיו ואחותו (אם הנתבע) ויתרו על חלקם בירושה, לטובת התובע ועל יסוד התחייבותו, כי בבוא העת ישיב לילדיהם את חלקם בירושה, שכללה את דירת המגורים של האב המנוח. אולם, על אף האמור, התעלם התובע מהבטחתו ובשל כך, שררו בינו לבין משפחתו, יחסים עויינים, עד כדי ניתוקם, הלכה למעשה, על רקע האמור. לפיכך נטען, כי עם אשפוזו בבית החולים, ביקש התובע להעביר את הכספים מחשבונו לחשבון הנתבע ובכך, ביקש לתקן את שגיאתו ולכפר על חטאי עבר. הנתבע הדגיש כי, הגם שבתחילה האמין שדודו על ערש דווי, מצא, לאחר שפגש בו, כי התובע התנהג בדרך שלא העידה על מצב רפואי קשה ולאחר שהסביר את טעותו (בעניין הירושה), היה להוט לסיים במהירות את ההליך הכרוך בהעברת הכספים ולצורך כך, צייד את הנתבע בכתב ההעברה, שמכוחו הועברו הכספים לחשבונו. הנתבע הדגיש כי לא הוסכם דבר, בינו לבין התובע, בעניין השבת הכספים, אשר ניתנו לו כאמור, ללא תנאי וסייג ותוך כך שהתובע דורש מהנתבע לעשות שימוש בהם, כרצונו. יחד עם זאת, הנתבע הודה, כי לאחר כשבועיים ממועד קבלת הכספים, ביקש התובע סכום של 30,000 ש"ח והנתבע העבירם לחשבונו (נספח ב' לכתב ההגנה). אולם, משביקש התובע מאימו של הנתבע להשיב את יתרת הכספים, התייעץ הנתבע עם משפחתו ודחה את דרישת התובע להשבתם.

הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים ובגדרם, חזר התובע על גרסתו, לרבות בקשר ליחסיו המיוחדים עם הנתבע והדגיש (ס' 2 לתצהירו) כי לאחר שחש ברע וחשש שיומו קרב ובהיותו תחת השפעת תרופות חריפות, שגה , בשעה שהזעיק את הנתבע לבית החולים, ביום 14/11/03 והחליט לתת לו את הכספים במתנה. התובע הוסיף, לראשונה, כי בהיותו אב שכול, השקיע את כל מרצו וכוחותיו לטיפוח אתר זיכרון לבנו המנוח - "יד לחיים בר נתן", ביישוב מצפה יריחו (כמפורט בנספח ב' לתצהירו, להלן: "אתר הזיכרון") וכי לאחר נפילת בנו חלה הדרדרות בבריאותו ודעתו היתה נתונה לחיפוש אחר קרובי משפחה שיטלו על עצמם את המשך קיום אתר הזיכרון ואת טיפוחו. לפיכך, משהביע הנתבע את התפעלותו מהתפתחות אתר הזיכרון וגילה נכונות להתגורר במקום ולדאוג לשמירת האתר, היה זה אך טבעי, להעביר לו את הכספים, כאשר סוכם על השבתם אם יחזור התובע לאיתנו (ס' 3 לתצהירו).  התובע כפר בטענות הנתבע, לעניין קיומו של "חוב", הנובע ממערכת יחסים קודמת ועכורה, בתוך המשפחה, בשל ירושת אביו המנוח, פירט בתצהירו את נסיבות קבלת הירושה וחלוקתה בין היורשים וסיכם, כי בשל העברת הכספים לנתבע, אין ביכולתו כיום, לשלם עבור אחזקת אתר הזיכרון וסילוק חובותיו, בעוד שבבעלות הנתבע שתי דירות פאר. בתמיכה לגרסתו, הוגשו תצהיריהם של מר מוניץ אברהם, לעניין אתר הזיכרון והחשיבות שייחס התובע להמשך הטיפול והטיפוח באתר, של מר חיים בר עד, לעניין היחסים המשפחתיים ושל הגב' אזולאי, לעניין התחייבות הנתבע להשבת הכספים.

מנגד, מסר הנתבע בתצהירו, גירסה מפורטת על הרקע המשפחתי והמניע שעמד ביסוד העברת הכספים ובשל היחסים המעורערים בין משפחתו לתובע, שנבעו מוויתור של אימו על חלקה בירושה והוסיף, לראשונה, כי התובע נטל מאימו, במשך תקופה ארוכה סכומי כסף רבים (ס' 4, שם), שלא הושבו והדגיש, את נסיבות קבלת הכספים, שניתנו לו, ע"י התובע, ללא תנאי, בשל התנהגותו המחפירה בעבר ורצונו בתיקון העוול שגרם. הנתבע הדגיש בתצהירו כי עובר לקבלת הכספים, לא הוסכם בינו לבין התובע דבר, לעניין החזרתם וכי כתב ההעברה נועד להעביר את הכספים לבעלותו הבלבדית וללא סייג והוסיף, כי הופתע מדרישת התובע להשיבם והגם שהיה מופתע מקבלתם, נראה הדבר בעיניו סביר והגיוני, לנוכח הרכוש וסכומי הכסף  שנטל התובע מאימו, לאורך השנים. הנתבע ציין בתצהירו כי עובר לקבלת הכספים, טען בפניו התובע כי מצבו קל ובעת שעשה את כתב ההעברה, היה צלול בדעתו והתכוון להעביר לבעלותו את הכספים, ללא תנאי. יחד עם זאת, הודה הנתבע כי השיב לתובע, לאחר שהתייעץ עם בני משפחתו, סך של 30,000 ש"ח בלבד, תוך כך שהוא דוחה את דרישת התובע, להשיב את יתרת הכספים. הנתבע אישר כי בשיחות רבות שקיים עם התובע, עלה עניין אתר הזיכרון והודה, כי התובע ביקש להבטיח את המשך שמירת האתר ואחזקתו, גם לאחר מותו ואולם, דחה את גרסת התובע בדבר התחייבותו להמשך הטיפול באתר ומכל מקום, הדגיש, כי אין קשר בין הטיפול באתר לבין העברת הכספים. בתצהירו המשלים, הוסיף וטען הנתבע, כי עובר לקבלת הכספים, לא התנה התובע את קבלתם בתנאי כלשהו ואף הדגיש את רצונו כי הנתבע יעשה בהם שימוש, לצורך פרעון משכנתא ושימושים אחרים, כפי שיחליט. הנתבע הוסיף כי לא שמע מהתובע דבר לעניין מצבו הרפואי וסברתו כי "הוא הולך למות" והתרשם כי מצבו הרפואי של התובע תקין.

במהלך הדיון הוגשו תצהירים משלימים, בין היתר של אם הנתבע ואחיו, לביסוס הטענה בדבר המניע והסיבה שעמדה ביסוד קבלת הכספים, שעיקרה, תיקון עוול שגרם התובע בהתנהגותו, בקשר לירושה וסכומי כסף רבים שנטל מאימו של הנתבע, בדרך של הלוואות, אותם לא השיב מעולם וכן חוות דעת מומחים, מטעם הצדדים, לעניין מצבו הרפואי של התובע וההשפעה של מצבו על שיקול דעתו. כמו כן, תיקן התובע את כתב התביעה מספר פעמים (בהסכמה - פרוט' מיום 11/1/06 עמ' 6 ש' 11) והוסיף, טענות משפטיות, שיש בהן לכאורה לתמוך בגרסתו להשבת הכספים, בין היתר לעניין העדר כשירותו, עובר להענקת הכספים ולעניין בטלות העברתם, לנוכח הטענה כי יש לראות בכספים מתנה, אשר היתה אמורה להיות מוקנית לנתבע, לאחר מותו ומשהדבר לא נעשה בדרך של צוואה ועל פי הקבוע בחוק הירושה, המתנה בטלה. הצדדים נחקרו על תצהיריהם ומשהצעת בית המשפט ליתן את פסק הדין, על דרך הפשרה, לא התקבלה, הוגשו סיכומיהם והתיק הובא בפני למתן פסק דין.

לאחר קבלת סיכומי הצדדים ובחינתם, נמצא כי טענות התובע באשר לזכותו להשבת המתנה מכוח העילות שפורטו בסיכומיו, מוקשות. יחד עם זאת, מצאתי כי מכתבי הטענות והראיות שהובאו במהלך הדיון, עולה לכאורה תשתית עובדתית מספקת, שמכוחה ניתן לבסס את זכותו של התובע להשבת הכספים, על יסוד דיני הטעות, כקבוע בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") ולנוכח גרסתו, כי עובר להעברתם, טעה במצב הדברים, בשעה שדימה לעצמו מציאות שאיננה תואמת את המציאות האמיתית, בעניין מצב בריאותו ולפיה האמין כי הוא נמצא על ערש דווי ועקב אמונתו המוטעית - העביר את הכספים לנתבע. בנסיבות אלו ומשהטענה המשפטית לביטול המתנה, מכוח טעות, לא הובאה בכתבי הטענות, על אף שלכאורה נמצאה לה עיגון בחומר הראיות ותשתית מספקת לביסוסה, הוריתי על קיום דיון נוסף לשם מתן הזדמנות לצדדים להשלים את טענותיהם בעניין זה, בטרם יינתן פסק הדין (רע"א 5127/06 עמרן נ' האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי ההקדש גליציה - טרם פורסם, החלטה מיום 30/8/06). במהלך הדיון המשלים טען התובע כי נתן את הכספים במתנה, עקב טעות וכקבוע בס' 14(א) לחוק החוזים, וזאת, לאחר שסבר בטעות כי "...לא יצא חי מבית החולים" (פרוט' מיום 24/10/06, עמ' 3, ש' 8) לביסוס טענתו הפנה התובע לתצהיריהן של הגב' שרה אזולאי והגב' אסתר בר-נתן (שם, ש' 16-9) והוסיף, כי הנתבע ידע על הטעות ונהג בחוסר תום לב.

לחילופין, טען לביטול המתנה מכוח הוראת ס' 14(ב) וביקש מביהמ"ש להפעיל את סמכותו ולהמנע מקביעת פיצוי לנתבע, בעיקר לנוכח התנהגותו, לאחר קבלת המתנה ובשעה שחילק את הכספים בין אחיו, לאחר שנודע לו על כוונת התובע לדרוש את השבתם.

לעומתו, טען הנתבע בעיקר כנגד היוזמה שבה נקט בית המשפט, בשעה שהעלה את טענת הטעות (עמ' 5, ש' 20-13) והלין כנגד התובע על התנהלותו במהלך הדיון, לאחר שתיקן את תביעתו מספר פעמים ולא העלה כלל את הטענה לביטול המתנה מחמת טעות, אלא טען טענות אחרות, סותרות והוסיף, כי התובע לא פנה בבקשה מתאימה לבית המשפט לביטול המתנה, עקב הטעות, כדרוש בהוראת ס' 14 ומשלא עשה כן, אין להעתר כיום לבקשתו וסיכם, כי יש לדחות את התובענה.

לאחר שהצדדים השלימו את טענותיהם כאמור, הגיע העת ליתן את פסק הדין, כדלקמן.

ג.        השאלה שבמחלוקת - ההכרעה בקליפת אגוז

בחינת כתבי הטענות והתשתית העובדתית שהובאה במהלך הדיון, מעלה כי השאלה האמיתית, השנויה במחלוקת בתובענה, עניינה הערכתו ואמונתו הסובייקטיבית של התובע, בדבר מצבו הרפואי, עובר להעברת הכספים לידי הנתבע והמניע שעמד ביסוד הענקתם. לשון אחר, השאלה הדרושה ליבון והכרעה, הינה בחינת הנסיבות שקדמו להעברת הכספים והאם אלה ניתנו לנתבע עקב טעות ובשל מצב רפואי שגוי, או, דילמה, לסילוק חובו כפי שטען הנתבע. ודוק - טענות התובע בסיכומיו, בעניין נסיבות המתנה, לא הוכחו ולא הובאה תשתית מספקת לביסוסן. אולם, משנמצא כי מכתבי הטענות והראיות שהובאו, עולה שאלה משפטית אחרת, המבוססת על אותן עובדות, אין בדחיית טענותיו בסיכומיו כדי לדחות את התובענה. יאמר מיד, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והתרשמתי מעדויות הצדדים, שוכנעתי, כי יש להעדיף את גרסתו המסתברת של התובע, שלפיה יש לראות בהעברת הכספים, מתנה (ולא סילוק חוב), אשר ניתנה לנתבע, עקב טעות בהערכת מצבו הרפואי ואמונתו השגויה בדבר היותו על ערש דווי (להלן: "הטעות") וזכותו, לביטול המתנה, עקב הטעות ולהשבת הכספים בגדרה, הוכחה. על יסוד האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה ולבטל את המתנה. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום, בנסיבות העניין, להורות על  השבת המתנה במלואה, לנוכח התנהגות הצדדים והנסיבות שאפפו את המתנה, עובר  לקבלת הכספים ולאחריהם ובחלוקת האשם שביניהם, הנני סבור, כי יש להטיל מקצת מהאחריות לטעות על התובע ולחייב את הנתבע, בהשבה חלקית בלבד ובשיעור של כ- 70% הימנה. מתכונת הדיון תהיה כדלקמן: תחילה תובא המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, הדרושה לקביעת מקומה הגאומטרי של השאלה האמיתית שבמחלוקת וקביעת הממצאים בדבר הנסיבות שקדמו להעברת הכספים. בהמשך, נדרש לתשתית העובדתית שהוכחה, תוך דיון בטענות הצדדים וניפוי "הרעשים" שליוו את גרסאותיהם, לאחריה, נדרש לשאלה הדיונית בסוגית הטעות, נציג את מקומה הגאומטרי ונכריע את הדין בתובענה.

ד.       על הדין

נקודת המוצא של חוק המתנה תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המתנה"), היא כי המתנה היא הסכם (ע"א 495/80 ברקוביץ נ. קלימר, פ"ד לו (4) 57) וככזו, יש להחיל עליה את הדין הכללי של דיני חוזים, בנושאים שלא הוסדרו על ידי חוק המתנה (שם, עמ' 61 ע"א 173/72 גנאיים נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420). מכאן, על חוזה מתנה חלות זו לצד זו, שתי מערכות דינים (ע"א 495/80, לעיל, עמ' 61) - האחת, מקורה בחוק המתנה, המסדיר את הכללים החלים בעניין הענקת מתנה והשניה, מקורה בדין הכללי ובכלל זה בדיני החוזים (חלק כללי ותרופות בשל הפרת חוזה) (ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154).

ס' 25 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע כי "...חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". פרשנות ס' 25 התבררה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265), שם נקבע כי חוזה יפורש על פי התכלית העומדת ביסודו, כפי שזו נלמדת מלשון החוזה ונסיבות עריכתו "...שכן בין הנסיבות האופפות את החוזה לבין החוזה הכתוב, ישנו קשר... כאשר בדרך כלל לא ניתן להעניק משמעות למילים, בלי לדעת באיזה הקשר ובאיזה נסיבות נכתבו" (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 1681, פיסקה 10). ודוק - "...סעיף בחוזה שעל פניו נתפש כברור, עלול להיראות מוקשה לאחר בחינת ההקשר והנסיבות בהם נכתב" (שם, שם). אם כן, המסע הפרשני, בנסיון להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, אינו יכול להסתיים בגדר החוזה הכתוב, וסגירת דלתו של בית המשפט בפני ראיות חיצוניות עלולה לחסום את עיניו מלראות את כוונתם המשותפת האמיתית של הצדדים ולהגביל אותו להבנה מוטעית של ההתקשרות (שם, שם).

יחד עם זאת, "... יש לזכור תמיד כי אומד הדעת הרלבנטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר" (ע"א 4628/93 לעיל, עמ' 313-312).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ