הרשעת שני נאשמים מבועיינה נוג'ידאת בשוד וקשירת קשר לביצועו בפצוצייה בכרמיאל

1.         האישום

לשני הנאשמים מיוחסת עבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 402(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין.

על פי הנטען בכתב האישום, במועד מסויים שאינו ידוע למאשימה, קשרו שני הנאשמים קשר לבצע שוד ב"פיצוציית קפה מסביב לשעון", בכרמיאל (להלן: "הפיצוציה").

בפיצוצייה עבד ב- 7/8/08 מר בוריס לודנר (להלן: "המתלונן"). סמוך לשעה 24:00 נכנס לפיצוצייה הנאשם 1 ומייד לאחריו נכנס הנאשם 2 כשפניו מכוסים בחולצה לבנה וידיו אף הן מכוסות.

הנאשמים פנו בהליכה מהירה אל עבר הדלפק בו ישב המתלונן, במטרה לשדוד את המתלונן. נאשם 1 התקרב אל המתלונן תוך כדי שהוא מניף את ידו הימנית לכיוון המתלונן, בתנועה מאיימת, וזאת בכוונה להפחידו ולמנוע את התנגדותו.

במקביל, נאשם 1 לקח את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ואת ארנקו של המתלונן, שהיו מונחים על הדלפק והכניסם לכיסו. לאחר מכן הוא תלש את מגירת הכסף של הקופה הרושמת וכאשר היתה בידיו, נמלטו הנאשמים מן המקום.

על פי הנטען, במעשיהם המתוארים לעיל, גנבו הנאשמים, תוך התנהגות מאיימת, מגירת כסף של קופה רושמת, ארנק ומכשיר טלפון נייד במטרה לעכבם אצלם ולמנוע התנגדות לגניבה.

2.         הסכמה דיונית

במהלך משפט ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים, כי האירוע תועד במצלמות האבטחה שהותקנו בפיצוצייה וכי עובדות האירוע יקבעו על פי התעוד הצילומי ועפ"י עדותו של המתלונן. הצדדים הסכימו גם כי שני הנאשמים הם אכן אלו שביצעו המעשים שתועדו ע"י המצלמה. עוד הודיעוני הצדדים כי המחלוקת ביניהם מתמצית בשאלה, האם התשתית העובדתית שהונחה מבססת אכן את טענת התביעה כי הצליחה להוכיח שהנאשמים, אכן איימו על המתלונן עובר לגניבה, באופן המאפשר הרשעתם בעבירת השוד והאם אכן התקיים אצל הנאשמים היסוד הנפשי הנדרש לשם הוכחתה של עבירת השוד.

3.         הראיות

א.         מעדותו של המתלונן עולה, כי בליל האירוע נכנסו לפיצוצייה 2 אנשים. אחרי כניסתו של הראשון (הנאשם 1), נכנס אדם נוסף (הנאשם 2) כשהוא רעול פנים. הנאשם 1, עבר את הדלפק במהירות והגיע לקרבתו של המתלונן למרחק של מטר ממנו ו"הוא עשה לי תנועה כזו עם היד". העד הדגים התנועה, בהרימו את ידו הימנית עם אצבע מצביעה כלפי מעלה (עמ' 16 ש' 23, 24). בהמשך הסביר, כי הלה הרים את ידו והטה אותה לכיוון ראשו (עמ' 17 ש' 15).

המתלונן חשב לדבריו כי אותו אדם מחזיק "משהו חד" ולכן קפץ מעבר לדלפק וברח. לדברי העד, נגנבו באותו אירוע הקופה, ארנקו והפלאפון שלו. בארנקו היו אותה עת שני עגילים וצמיד זהב.

ב.         מתעוד האירוע במצלמות האבטחה עולה, כי הנאשם 1 אכן נכנס ראשון לפיצוצייה. מייד לאחריו נכנס למקום נאשם 2, כשהוא מכסה פניו בחולצתו. או אז, התקדם נאשם 1 בהליכה מהירה יחסית לעבר המתלונן ונכנס מעבר לדלפק המכירות. נאשם 2 התקדם בעקבותיו. בראות המתלונן את הנאשם 1 מתקרב לעברו, לאחר שהבחין ברעול הפנים, קפץ המתלונן מעל הדלפק לכיוון היציאה מהפיצוצייה. או אז, הרים הנאשם 1 את ידו לעבר פיו כשאצבעו מופנית לפיו (שלו) במעין תנועת: "היה בשקט" או "שתוק". המתלונן, שכאמור כבר קפץ לפני כן מעל לדלפק, המשיך במנוסתו ויצא מהפיצוצייה. הנאשם 2 יצא אחריו אל מחוץ לפיצוצייה ומייד חזר לפיצוצייה. במקביל, נטל הנאשם 1 את שללו.

4.         המחלוקת העובדתית

א.         אליבא דהתביעה האופן והדרך בה נכנסו הנאשמים לפיצוצייה והאופן בו נהגו, יש בהם כדי איום באלימות כלפי המתלונן ולפיכך, משנטלו השניים את שללם, בוצעה למעשה עבירת השוד המיוחסת להם.

ב.         ב"כ הנאשמים טוענים, כי הנאשמים כלל לא איימו על המתלונן ומכל מקום, לא היו מודעים לכך שהם מאיימים ולפיכך לא הוכחה עבירת השוד ולכן יש להרשיעם "רק" בעבירה של גניבה.

עוד נטען, כי נאשם 1 לא היה מודע לכך שהנאשם 2 נכנס לפיצוצייה כשהוא מכסה את פניו בחולצתו ולפיכך אין לזקוף לחובתו מעשה זה אף אם יש בו משום איום. עוד נטען, כי המתלונן לא ראה כלל שהנאשם 2 רדף אחריו ולפיכך אין לראות במעשה הרדיפה משום איום.

5.         הכרעה עובדתית

נראה, כי תמונה אחת שווה אלף מילים ולפיכך, ניתן ללמוד בבירור על עובדות המקרה מהתעוד הצילומי שצולם בכמה מצלמות (ת/1 ו-ת/2). המתלונן בעדותו תאר את הרמת ידו של הנאשם 1 בצורה שונה מזו המתועדת בצילום. נראה, כי בלחץ שבו היה שרוי קלט את תנועת ידו של הנאשם 1 בצורה שונה מזו שצולמה.