אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעת עבריין מין סידרתי שנטפל לחיילות באוטובוסים

הרשעת עבריין מין סידרתי שנטפל לחיילות באוטובוסים

תאריך פרסום : 27/04/2014 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
59171-05-13
24/04/2014
בפני השופט:
עידו דרויאן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ביאלין
הנתבע:
אליהו פוגאץ
עו"ד קורנברג
הכרעת דין

בכתב האישום הואשם הנאשם בביצוע מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בגין אירוע מיום 23.5.13:

אין מחלוקת, שבמועד הנדון בשעת צהריים נסעה המתלוננת באוטובוס מצפון הארץ לתל-אביב ובתחנה המרכזית בעפולה עלה הנאשם לאוטובוס והתיישב לידה.

לטענת התביעה, לאחר שהמתלוננת נרדמה, ביצע בה הנאשם מעשים מגונים באופן חוזר ונשנה, על-ידי כך שמספר פעמים תפס בידו את שדה הימני, לשם גירוי סיפוק או ביזוי מיניים, כשהוא עושה עצמו ישן.

לטענת ההגנה, הנאשם אכן ישב ליד המתלוננת, אך נרדם ולא התעורר כלל אלא לאחר שהמתלוננת העירה אותו ודרשה שימסור לה את שמו. ודאי שלא ביצע את המיוחס לו, אלא לכל היותר היה מגע אקראי מתוך שינה.

המתלוננת, שהיתה כבת 18 בעת האירוע, העידה ומסרה שבמועד הנ"ל נסעה לתל-אביב יחד עם חברותיה מ' וש', ושלושתן ישבו במושב האחורי באוטובוס - ש' ליד החלון השמאלי (מנקודת מבט של היושבים), מימינה מ', והמתלוננת שישבה מימינה של מ' תפסה את המושב האמצעי בשורה, כשעל ברכיה תיק הגב הגדול שלה. ליד החלון השמאלי ישב בחור. בעפולה עלה הנאשם לאוטובוס והתיישב במקום הפנוי שמימינה של המתלוננת, אף שהיו מקומות פנויים נוספים באוטובוס. הנאשם נראה כנרדם וגם המתלוננת נרדמה, ואז התעוררה לפתע כשידו של הנאשם לופתת את שדה הימני - "זאת היתה ממש לפיתה" - כשהיד נמצאת בין גופה לבין התיק שעל ברכיה. כשהבינה המתלוננת מה שקרה, העיפה את ידו. עיניו של הנאשם נותרו עצומות אך המתלוננת לא נרדמה שוב. לאחר מספר דקות שב הנאשם על המעשה, ושוב העיפה המתלוננת את ידו, וכך עוד פעמיים או שלוש. בהמשך הנאשם הניח ידו על בטנה של המתלוננת והיא העיפה לו את היד, אז הניח ידו על פנים ירכה והיא העיפה לו את היד.

המתלוננת הסבירה שקפאה במקומה, והחליטה שלא לעבור מקום כי רצתה להביא ללכידתו של הנאשם - "גם אם אקום וארד מהאוטובוס... זה ייגמר שם, ואז הוא יעלה לאוטובוס הבא ויעשה את אותם דברים. מאוד רציתי להתלונן... זו אחריות כבדה מדי שהוא יעשה את זה לאחרות. נשארתי שם עד שיהיה לי את האומץ להתלונן". ואכן, כשהגיע האוטובוס לתחנת תל-אביב - ארלוזורוב דרשה המתלוננת מהנאשם שיאמר לה את שמו והאשימה אותו שהטריד אותה והיא רוצה להתלונן עליו. הנאשם הכחיש, החל ויכוח ביניהם ואז התערב גבר שאמר למתלוננת להתקשר למשטרה ולנאשם לרדת מהאוטובוס איתם. כך ירדו מהאוטובוס המתלוננת (אף שלא היתה זו התחנה שלה), שתי חברותיה, הנאשם, הגבר וחייל נוסף שביקש לסייע. המתלוננת שמעה וראתה שגם הנאשם מתקשר למשטרה. הגבר והחייל נצמדו לנאשם גם כשהלך לכאן ולשם בתואנות שונות, וכך עד שהגיעה המשטרה ולקחה את המעורבים לחקירה.

ההתרשמות מעדות המתלוננת היתה חיובית ביותר: המתלוננת מסרה דבריה בזהירות ובאיפוק, כשהיא מבחינה היטב בין פרטים שזכרה לפרטים אותם זכרה פחות או שכחה. העדות נמסרה באופן קוהרנטי וקולח, והמתלוננת הסבירה היטב את תחושותיה בעת המעשים. לפי התרשמותי, מדובר באישה צעירה שברגיל הינה בטוחה בעצמה ואסרטיבית, כשהמצב אליו נקלעה גרם לה לאבדן שליטה ולקיפאון אותו חשה. מחויבותה הברורה של המתלוננת לערכים ולזולת - מדובר במי שעשתה שנת שירות והדריכה בתנועת נוער באותה עת - באה לביטוי ממשי בתחושתה שעליה להקריב את נוחותה ולהתעלם מחששותיה, כדי להביא ללכידת הנאשם ולמנוע חוויות קשות מנשים אחרות.

אומר מיד, שעדותה של המתלוננת זכתה לאמוני המלא ברמה המאפשרת הסתמכות עליה-לבדה כבסיס להרשעה, הגם שמדובר בעדות יחידה, והשוו האמור בע"פ 8148/11 מנשה נ' מ.י. (2013). עם-זאת, לצד העדות תמיכות ממשיות ביותר, כפי שיפורט להלן:

א.         תלונה תכופה ומצב נפשי מיד לאחר המעשים:

1.       מ', חברתה של המתלוננת, התעוררה מקולות הוויכוח של המתלוננת והנאשם, ותיארה את מצבה של המתלוננת  -"יושבת מקופלת כזה... כל הגוף שלה היה מכווץ פנימה... היתה כמו מקופלת מבפנים... זה לא התאים ל[מתלוננת]... זה לא אופייני ל[מתלוננת]... היא בקושי דיברה והקול היה חלש... ביום-יום [המתלוננת] זקופה... היא זאת שתהיה אסרטיבית... היא תעמוד על שלה". מ' שחשה שמשהו קרה שאלה את המתלוננת אם הנאשם עשה לה משהו והמתלוננת השיבה בחיוב. באוטובוס אמרה המתלוננת למ' שהנאשם נגע בה או הטריד אותה, וכשהמשטרה הגיעה שמעה מ' פרטים נוספים;

2.       מצאתי את עדותה של מ' אמינה, לנוכח הזהירות בה נמסרה, הדיוק בפרטים והעובדה כי עיקריה אינם במחלוקת כלל. לא מצאתי כל סימן לתיאום גרסאות שבכוחו לכרסם במשקל הפוטנציאלי של העדות;

3.       אין מחלוקת, כי המתלוננת ביקשה להתלונן בהזדמנות הראשונה, בתחנה הראשונה בה עצר האוטובוס, אף שלא היתה זו תחנת היעד שלה;

4.       שינוי דרסטי זה בהתנהגותה של המתלוננת, יחד עם תלונתה התכופה, מהווים תמיכות של-ממש בדבריה, לפיהם עברה אירוע טראומטי של תקיפה מינית;

ב.         "מעשים דומים":

1.       הדוקטרינה של "מעשים דומים" נשאבה למשפט הישראלי לפני שנים רבות, וראו ההלכה המנחה שנקבעה בע"פ 265/64 שיוביץ נ' היו"מ (1965) ובוססה שוב ושוב, תוך השפעת התפתחויות שבדין האמריקאי (כפי שנאמר בע"פ 411/04 טטרו נ' מ.י.  (2006) בסעיף 13). בתמצית, "עדות בדבר מעשים דומים" נועדה להוכיח את קיומה של מחשבה פלילית, בשונה ממעשה-אקראי או מעשה שבתום-לב, כאשר זהות המבצע ועצם ביצוע המעשה אינם שנויים במחלוקת. כמעט מאליו יובן, שדוקטרינה זו שימשה גם לעניין עבירות מין. לדגומה ראו ע"פ 7024/93 פלח נ' מ.י. (1995), שם הסתמך בית המשפט העליון על דוקטרינה זו, בין יתר הראיות, כראיה לכך שמעשים מיניים שביצע נאשם בנפגעות היו אכן מעשי עבירה ולא מעשים שבתום-לב;

2.       ראיה לעניין "מעשים דומים" אינה צריכה לעמוד בכללים המחמירים שנקבעו ביחס ל"עדות שיטה" שמטרתה לשמש לזיהוי הנאשם. זה מכבר נקבע, כי לא ניתן ואף אין צורך בקביעת קריטריונים ברורים, גורפים ונוקשים בסוגיה זו (וראו ע"פ 5385/13 פלוני נ' מי. (2013) בסעיף 37; ע"פ 9657/05 פלוני נ' מ.י. (2009) בסעיף 23; ע"פ 854/04 פלוני נ' מ.י. (2005) בסעיף 19; ע"פ 6279/03 פלוני נ' מ.י. (2004) בסעיף 12; ע"פ 4721/99 פלוני נ' מ.י. (1999), בדברי הש' דורנר; ע"פ 3049/94 פלוני נ' מ.י. (), בסעיף 5 לדברי הש' בך; ע"פ 4009/90 מ.י. נ' פלוני (1993),סעיפים 8-9 לדעת הרוב מפי הש' גולדברג):

                     א.         ראשית, די בכך שהראיה מצביעה על נטייה של הנאשם לביצוע המעשה ודי ב"קווי דמיון כלליים";

                     ב.         שנית, משקל הראיה נבחן בהקשר ליתר הראיות;

3.       ההלכה הפסוקה - לרבות האסמכתאות הנ"ל - קובעת כי ראיה מסוג זה יכולה לשמש גם סיוע במקום בו נדרשת תמיכה מסוג זה לראיה העיקרית. קל וחומר, שכוחה יפה לתמוך בראיה שזקוקה לתמיכה מעטה או להיעדר תמיכה כלל;

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ