אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעת נאשם בתקיפת אימו

הרשעת נאשם בתקיפת אימו

תאריך פרסום : 28/10/2008 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום פתח-תקוה
3049-07
12/11/2007
בפני השופט:
עינת רון

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד צחי צורי
הנתבע:
אבי אוסי
עו"ד מיכל אופיר מהסנגוריה הציבורית
הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, בכך שביום 23.6.07, תקף את אימו, ילידת שנת 1937, בכך שהיכה באגרוף בלחיה השמאלית, דחף אותה בכח בידיו והפילה ארצה, כך שראשה נחבט ברצפה ונגרמו לה חבלות של ממש: סימן אדום-כחול בלחי שמאל וחתך קטן בראשה.

הנאשם כפר באשמה שיוחסה לו.

נקדים ונאמר כבר עתה כי בבית אימו של הנאשם נכחו בזמן הרלבנטי אך הנאשם ואימו ועל כן יש חשיבות רבה לעדותה של האם, כפי שייסקר להלן, אם כי לא בלעדית.

האם- גב' חריה אוסי - הינה ילידת 1937, עובדה אשר לכשעצמה אין בה כדי ללמד דבר, אלא שבמקרה ספציפי זה, מדובר באישה מבוגרת, חולה, ואשר למחלותיה השלכה לא רק על מצבה הפיזי, אלא גם על הקוגנטיבי. כך עלה מתעודה רפואית שהובאה בפני וכך עלה מהתרשמות בלתי אמצעית ממנה.

עם זאת, כך אדגיש, לא הובאה בפני כל חוו"ד מומחה כי האם-אינה כשרה לעדות.

האם הובאה לביהמ"ש וכיוון שנראתה מבולבלת נשאלה טרם מתן עדותה האם היא יודעת היכן היא נמצאת ועל כך השיבה: "כן אני באתי לבית משפט לבן שלי" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 4) משנאמר לה כי בביהמ"ש חייבים להגיד את האמת השיבה "מה שיש לי אני ידעתי" פעם שניה על אזהרה זו השיבה "נפלתי באותו רגע על הרצפה" ופעם שלישית הגיבה על האזהרה במילה "בטח".

בנסיון לברר עם העדה האם היא מתמצאת היטב במשמעות עדותה והיכן היא מצויה, עלה בתשובותיה לבית המשפט כך:

לשאלה האם היא יודעת היכן היא נמצאת השיבה :"אני נפלתי אותו רגע על הרצפה" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 14) והאם היא יודעת מיהי השופטת ומה תפקידה- על כך השיבה בשלילה. לפיכך נשאלה "איפה את עכשיו" ועל כך השיבה "עכשיו קצת יותר טוב" לשאלה "איפה את?" ענתה: "אני נפלתי על הרצפה באותו רגע ועד שקמתי הראש שלי הסתובב. זהו. אני לא עשיתי כלום" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 20).

כך לא זכרה העדה איזה יום בשבוע הוא אותו יום ואיפה היתה אותו בוקר וענתה שהגיעה מביתה (היא הגיעה לביהמ"ש מבית חולים, שם שהתה עם ביתה לצורך ביצוע בדיקות).

בנסיון נוסף נשאלה העדה שוב:"איפה את עכשיו? לאן באת?" ענתה:"אף פעם לא עשיתי כלום לאף אחד. לא אני ולא הבן שלי" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 29) לשאלה הבאה "למה באת לפה?" השיבה: "בגלל זה שהבן שלי פה" לאחר מכן היו יתר תשובותיה מבולבלות, היא זיהתה את בנה ואת ביתה, נעזרה בביתה לצורך מתן כתובתה, ציינה שבנה גר איתה בבית וכיו"ב (עמ' 8 לפרוטוקול).

התביעה ניסתה להסביר זאת, בין היתר, שהעדה אף מתקשה בשמיעה. התשובות המקדימות לעדות, שניתנו על ידי העדה, כפי שפורט לעיל, מצביעות על כך שהעדה מבולבלת מאוד, התמצאותה בזמן ובמקום לוקה בחסר ומנגד ניתן היה לראות כי בכל זאת ברור לה, או "הוברר" לה כי עליה לחלץ את בנה בדרך כלשהי ועל כן ממש דקלמה תשובות חוזרות ונשנות ברוח של "אני נפלתי" ותשובות מעין אלה ניתנו על שאלות שונות ולאו דווקא בהקשר הנכון.

על אף האמור לעיל ומאחר שעלה כי גב' חורי מבינה בכל זאת כי היא מצויה במקום בו בנה מואשם במעשה רע כלשהו כלפיה, איפשרתי את המשך העדתה בביהמ"ש וחקירתה על ידי שני הצדדים.

ההלכה הפסוקה בישראל בנושא זה עברה מספר שלבים והיא דומה להתייחסות לעדותו של חולה נפש, תחילה אף היתה עדות זו לעיתים בלתי קבילה, אך עם חלוף השנים נטתה השאלה לכיוון משקל העדות ולא לענין קבילותה.

כך נקבע ב- ע"פ 4091/90 סבג נ. מ"י:

".. שאלת יכולתה של עמליה להעיד, מן הראוי שתיבדק על פי אמות מידה דומות לאלה שהותוו בפסיקה לבחינת עדותו של חולה נפש. עמליה אינה לוקה, ומעולם לא לקתה, בכל מחלת נפש, אולם, כמו במקרה של מחלת נפש, קיים גם בענייננו חשש שמא גרעה הפגיעה המוחית ממנה סבלה עמליה מיכולתה להעיד. החשש הוא שמא נפגע כושרה לזכור את פרטי האירוע, כושר המהווה את אחת משלוש התכונות היסודיות שבלעדיהן נדונה עדות לפסילה (וראו ע"פ 507/62, בשארי נ' היועץ המשפטי, פ"ד יז 675). כדי לגבש את מסקנתו בעניין זה, על בית המשפט להזקק לעדויות מומחים ולחוות דעת רפואיות, באשר לבית המשפט אין את הכלים הדרושים להכריע בכך, ללא שתונח בפניו התשתית הרפואית הרלוונטית. בעניין זה לא די בהתרשמותו הבלתי אמצעית מהעדה שבפניו ומאופן מתן עדותה (ע"פ 800/85 , ברדה נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(4) 266 , 270 ).

בית המשפט קמא עמד על התרשמותו מכושר זכרונה ומעדותה של עמליה, רציפותה וענייניותה. בכך אין די. השאלה אם מסוגלת עמליה, לאור מה שעבר עליה, לזכור את פרטי הארוע והאם זכרה אותם, הלכה למעשה, הינה שאלה שבמומחיות. רק מומחים יוכלו לקבוע אם לאור טיב החבלה בראשה ותהליך החלמתה ניתן לסמוך על זכרונה".

מאוחר יותר ב- ע"פ 5339/98 מ"י נ. פלוני (פ"ד נו"(3),769 סוכמה ההלכה כדלקמן:

"קבילות עדות של אדם הלקוי בנפשו או בכושרו השכלי

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971 - (להלן - פקודת הראיות או הפקודה) אינה מתייחסת לכשרות עדויותיהם של הלקויים בנפשם או בכושרם השכלי, כגון חולי נפש ומפגרים. סעיף 2 לפקודה קובע כי הכול כשרים להעיד, להוציא חריגים המפורטים בסעיפים 3 ו- 4  שאינם נוגעים לענייננו. מכאן עולה לכאורה כי הלקוי בנפשו או בכושרו השכלי כשר לעדות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ