אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעת נאשם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ואי מתן זכות קדימה בצומת

הרשעת נאשם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ואי מתן זכות קדימה בצומת

תאריך פרסום : 11/06/2006 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט לתעבורה עכו
1088-05
05/06/2006
בפני השופט:
אלטר משה

- נגד -
התובע:
לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל
עו"ד מר ח'טיב
הנתבע:
סויסה מתן
עו"ד רונן אביקזר מטעם הסניגוריה הציבורית
הכרעת דין

בתאריך 21/06/05 נרשם לנאשם דו"ח תעבורה, בשל ביצוע עבירה לפי תקנה 22 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), בגין אי ציות לתמרור ב- 37 לעניין אי מתן זכות קדימה בצומת. עבירה זו נמנית על העבירות המפורטות בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

רס"ר חזי כהן (להלן: "רס"ר כהן"), רושם הדו"ח, לקח מהנאשם את רשיון הנהיגה, זאת בתוקף סמכותו לפי הוראות סעיף  47 (ב) לפקודת התעבורה, ומסר לו זימון להופיע ביום 22/06/05 שעה 13.00 בפני קצין משטרה, במשרד התנועה  בעכו, לצורך החלטה  בדבר פסילת רשיון הנהיגה שלו, זאת עפ"י חובתו מכח הוראות סעיף  47 (ג) (1)  לפקודת התעבורה.

אף כי רשיונו של הנאשם נלקח, ניתן לו אישור לנהוג עד יום 22/6/05 בשעה 13.00.

בטופס הזימון, שכאמור נמסר  לנאשם ביום 21/06/05, צויין מפורשות כי אם הנאשם לא יתייצב  ב- 22/06/05 שעה 13.00, הוא מוותר על זכותו להעלות את טיעוניו בפני הקצין הפוסל ואם קצין המשטרה  יפסול את רשיונו בהעדרו, תחול הפסילה בתאריך הנקוב בטופס  הזימון, היינו 22/06/05, ואסורה על הנאשם הנהיגה ואם ינהג, יעבור עבירה לפי סעיף  67 לפקודת התעבורה.

הנאשם לא התייצב במועד שאליו זומן ולכן החליט קצין המשטרה רפ"ק ג'מאל מרזוק, מכוח סמכותו לפי הוראות סעיף 47 (ו') לפקודת התעבורה,  לפסול את הנאשם, בהעדרו, לתקופה של 30 יום, החל מיום 22/06/05.

בתאריך 25/6/05, בסמוך לשעה 01.40, נתפס הנאשם כאשר הוא נוהג ברכב ברחוב שפירא בעכו ולכן הוגש  נגדו כתב האישום בתיק שבפניי, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה ולפי סעיף 2 (א) (ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תשל"ו - 1970.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 10/04/06, הודה הנאשם, באמצעות סניגורו, בעובדות שפורטו בכתב האישום, למעט הטענה  כי "הודע לו כי הוא פסול מנהיגה", שמופיעה בסעיף 2 לעובדות. לטענת הנאשם לא הודע לו על הפסילה.

כבר כאן המקום לציין שאין לשאלה אם הודע  לנאשם על החלטת קצין המשטרה לפסול אותו פסילה  מינהלית, אם לאו, כל נפקות לשאלת אשמתו של הנאשם, שכן בהתאם להוראות סעיף 47 (ו') לפקודת התעבורה, המסמיך כאמור קצין משטרה לפסול נהג שזומן ולא התייצב גם בהעדרו "...מאותו מועד (היינו, המועד בו החליט קצין המשטרה על הפסילה - מ.א) יראו את הנהג כמי שהודע לו שנפסל מהחזיק רשיון נהיגה ויחולו עליו הוראות סעיף 67" (ההדגשה שלי - מ.א).

באותה ישיבה העלה הסניגור גם טענה מקדמית לפיה החלטת קצין המשטרה לפסול את רשיונו של הנאשם ל- 30 יום  בטלה מעיקרה  וזאת משום שקצין המשטרה פסל  את הנאשם רק בשל הסיבה  שהוא לא התייצב ביום 22/06/05, מבלי שהפעיל כלל שיקול דעת ומבלי ששקל את השיקולים הצריכים לעניין, לרבות מידת מסוכנותו של הנאשם לאור חומרת העבירה ועברו התעבורתי. לכן, לטענת הסניגור,   הפסילה אינה פסילה  ולא ניתן ליחס לנאשם ביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אין בידי לקבל את טענתו הנ"ל של הסניגור. מבלי להיכנס לשאלה האם מדובר בהחלטה "הבטלה מעיקרה", כפי שטוען הסניגור או בהחלטה "הניתנת לביטול", הרי שכפי שנקבע ברע"פ 4398/99, עינת הראל נ' מדינת ישראל (פורסם בפד"י, כרך  נד' חלק שלישי),

            "חזקת החוקיות, שהיא חזקה הגיונית והכרחית מבחינת האינטרס הציבורי, אומרת כי צו פסילה של רשיון נהיגה, כמו כל החלטה מינהלית, הוא צו חוקי. אכן, אין זו אלא חזקה, והיא ניתנת לסתירה. שהרי אפשר, כמובן, שצו פסילה יהיה בלתי- חוקי, ואפשר אפילו שיהיה בטל מעיקרו. אולם הסדר הציבורי מחייב שבדרך כלל נהג הטוען נגד חזקת החוקיות של הצו, ואפילו אם לדעתו הצו בטל מעיקרו, יעלה את הטענה בתקיפה ישירה בפני בית המשפט, כדי שבית המשפט יקבע באופן מוסמך אם הצו חוקי ותקף או בלתי חוקי ובטל. אין זה ראוי, מבחינת הסדר הציבורי, שנהג הטוען כי צו הפסילה נגוע בפגם, יחליט בינו לבין עצמו כי הפגם עושה  את הצו בטל מעיקרו, וכי לכן הוא רשאי להתעלם מן הצו ולנהוג כאילו  הצו לא בא לעולם. אין זה ראוי, משום  שבדרך זאת יש כדי לסכל את התכלית של צווי הפסילה, כפי שהיא עולה מפקודת התעבורה, לסכן את בטחון הציבור ואף לאיים  על העיקרון של ציות לחוק. אי לכך, האינטרס הציבורי אומר שבדרך  כלל ראוי כי נהג,  הטוען  שצו הפסילה נגוע בפגם, יעלה את הטענה בתקיפה ישירה, בפני קצין המשטרה שהוציא את הצו או בפני בית המשפט לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה, ובינתיים יימנע  מלנהוג בניגוד לצו. אם לא יעשה כן, וימשיך לנהוג בניגוד לצו, הוא מסכן, לא רק את הציבור, אלא גם את עצמו: אם יועמד  לדין פלילי בגין נהיגה בתקופת פסילה, ורק אז יטען  להגנתו שנפל פגם בצו הפסילה, הוא מסתכן בכך שבית המשפט  יאמר לו  כי הטענה שהיתה יפה  בתקיפה ישירה של הצו, בזמן הנכון, אינה יפה לאחר זמן, בתקיפה עקיפה".

הסניגור, שהיה ער לדברי  כב' השופט מר י. זמיר ברע"פ 4398/99 הנ"ל,  כפי שצוטטו לעיל, העלה טענה לפיה  במקרה שבפנינו לא היתה לנאשם היכולת המעשית לתקוף את החלטת הפסילה  ב"תקיפה ישירה". וכל כך למה? משום שלנאשם לא הודע בפועל על החלטת הפסילה מיום 22/06/05 ונודע לו על כך רק ב- 25/6/06, עת נעצר כשהוא נוהג ברכבו, היינו  לאחר שלכאורה  כבר עבר את העבירה של נהיגה בזמן פסילה. לכן במקרה שבפנינו, להבדיל מהמקרה שנדון ברע"פ 4398/99, "...אין מדובר בנאשם שידע  שהצו פגום... וחרף זאת המשיך לנהוג, אלא מדובר בנאשם אשר עובדתית לא היה מודע לצו".

גם טענה זו אין בידי לקבל, כפי שיובהר להלן:

            כאמור, רשיון הנהיגה נלקח מידי הנאשם ע"י רס"ר כהן ביום 21/6/05 וניתן לו אישור לנהוג, ללא רשיון ברשותו, עד  22/6/05 שעה 13.00. מכאן שהיה צריך להיות ברור לנאשם שלאחר מועד זה  אסור לו להמשיך לנהוג, אלא אם כן יוחלט ע"י קצין המשטרה שלא לפסול את רשיונו פסילה מנהלית.

            זאת ועוד, גם אם נמנע  מהנאשם להתייצב בפני קצין המשטרה ביום 22/6/05 - לטענתו בשל העובדה שמפקדיו לא שחררו אותו (היה באותה עת חייל בשירות סדיר) - חייב היה הנאשם לברר מה היתה החלטתו של קצין המשטרה בטרם ישוב לנהוג. לא בכדי נקבע בסעיף 47 (ג) (2) לפקודת התעבורה  כי,

                        "בזימון האמור בפסקה (1) יובהר תוכנן של הוראות סעיפים קטנים (ו) ו (ז), וכן יפורטו בו  מקום ומספר  טלפון לקבלת תוכן החלטתו של קצין המשטרה".

בטופס הזימון שנמסר לנאשם צוין, בסעיף 2 (ב) כי,

"בירור טלפוני  בדבר ההחלטה על פסילת הרשיון ניתן לברר במזכירות יח' התנועה, מס' טלפון  9876920".

משלא טרח הנאשם לטלפן למספר הנ"ל כדי לברר מה היתה החלטתו של קצין המשטרה והרשה לעצמו להמשיך לנהוג, כאשר אין ברשותו רשיון נהיגה, אין לקבל הטענה כי לא ידע על החלטת הפסילה וכי לכן לא היתה לו יכולת מעשית לתקוף בתקיפה ישירה את הפגם שנפל בהחלטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ