ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד
כ ל ל י
1. בתאריך 03/12/10, בסביבות השעה 04:00 בצומת נתיבות, נדקר ניסים אסידו ז"ל (להלן: "המנוח")4 דקירות שגרמו למותו. לטענת המאשימה, הנאשם הוא זה שדקר את המנוח וזאת בכוונה תחילה ובמטרה לגרום למותו, ועל כן הואשם בביצוע עבירת רצח; ואילו הנאשם לא הודה בכך שדקר את המנוח, הגם שלא כפר בכך שהמנוח נדקר במהלך קטטה בה היה אף הוא נוכח, והעלה שלל טענות, חלקן סותרות זו את זו, וביניהן, כי הכרתו הטשטשה לאחר שהוכה בפניו; כי לא הוא דקר את המנוח, אך במידה ויתברר שהוא אכן דקר אותו - לא התכוון להביא למותו; כי לא שלט במעשיו בשל הכרתו המטושטשת; כי פעל מתוך הגנה עצמית לאחר שהוכה; כי שתה כמויות אלכוהול רבות לפני האירוע וגם בכך היה כדי להשפיע על הכרתו; וכי קונטר עובר לאירוע ועל כן לא מתקיימים יסודות עבירת הרצח.
כתב האישום
2. המנוח היה בעבר בקשר רומנטי עם לבנת חלילי, קרובת משפחה של הנאשם, והשניים נפגשו באקראי בתאריך 03/12/10, בסמוך לאחר השעה 03:30, במועדון "הטרויה" בנתיבות, שם בילה המנוח עם חברתו החדשה, וגם לבנת בילתה שם עם חברים. המפגש עם המנוח גרם ללבנת לסערת רגשות, ולכן - המנוח וחברתו עזבו את המועדון דקות ספורות לאחר שלבנת החלה לבכות.
הנאשם הגיע אף הוא למועדון, וראה את לבנת בוכה, ולשאלתו, לבנת וחברתה סיפרו לו, שהבחינו בנאשם מלווה בחברתו, וכי המנוח אף נישק את חברתו והתנהג בדרך שנתפסה על ידי לבנת כפגיעה בכבודה. אז אמר להן הנאשם, שהוא ידאג להחזיר את שתיהן לביתן, אך קודם לכן יטפל במנוח.
הנאשם עזב את המועדון יחד עם חברים שפגש שם - אביהו אידו ואברהם יצחק, ועלה לרכבם יחד עם לבנת וחברתה. ברכב נהג אברהם, והנאשם התישב לידו וכיוון אותו לאן לנסוע ברחבי נתיבות, כשהוא מחפש את המנוח. במהלך הנסיעה גם שוחח הנאשם עם המנוח וחברתו באמצעות טלפונים ניידים, ובין היתר - אמר להם שיגרום למותו של המנוח;ודרש מהמנוח וחברתו, להיפגש עמו. משהובהר לו, כי הם עצרו בצומת נתיבות, החליט להיפגש עם המנוח שם.
הנאשם כיוון את אברהם לעסק למכירת המבורגרים של בני משפחתו (בשם BAR B Q), שם ירד מהרכב ונטל מבית העסק סכין גדולה. את הסכין הסתיר הנאשם, חזר לרכב והכווין את אברהם לנסוע לצומת היציאה מנתיבות. כשהבחין במנוח וחברתו עומדים בצומת, ולאחר שהשניים זוהו על ידי לבנת, ביקש הנאשם מאברהם לעצור בצומת.
בסמוך לפני השעה 04:00 - ירדו הנאשם ואביהו מהרכב, כשהנאשם מחזיק בסכין לצד גופו, וניגשו אל המנוח וחברתו. מיד פרץ ביניהם ויכוח, שנגרר לחילופי מכות בהן השתתפו המנוח הנאשם ואביהו. אביהו התרחק מהשניים לאחר תחילת האירוע, ואילו הנאשם שלף את הסכין במהלך התגרה עם המנוח - ודקר את המנוח ארבע דקירות עמוקות, שתיים בבית החזה ושתיים בבטן. מיד לאחר מכן, עלה הנאשם לרכב שבו הגיע לצומת, ונמלט מהמקום.
המנוח התמוטט; הובהל באמבולנס לבית החולים; אך מצא את מותו בדרך אל בית החולים. מותו של המנוח נגרם מהלם תת-נפחי כתוצאה מדימום פנימי נרחב שנגרם מארבעת פצעי הדקירה, עם פגיעה בכלי דם ראשיים ובטחול.
בכתב האישום נטען, כי במעשיו אלה גרם הנאשם בכוונה תחילה למותו של המנוח, לאחר שהחליט להמיתו בדם קר ומבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שיכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו והכין סכין להמית את המנוח, והחזיק בסכין שלא כדין. לכן, יוחסו לנאשם עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ו-החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק.
באישום השני של כתב האישום נטען, כי בתאריך 31/10/10, ברח' בעלי המלאכה בנתיבות, החזיק הנאשם בסכין, שאורך להבה 19.5 ס"מ, בדופן דלת הנהג ברכב בו נהג, וכן החזיק ברכב באלת עץ, שלא למטרה כשרה. לכן, יוחסה לו באישום זה עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. בישיבת יום 19/12/11 הודה הנאשם, באמצעות ב"כ עו"ד בר-ציון, בהחזקת הסכין. באשר לאלת העץ נטען, כי אכן הייתה ברכב, שהיה באותה עת שלו ובחזקתו, אך את הרכב רכש ביחד עם האלה (עמ' 121 לפרוטוקול) ולא ידע שהחזקתה אסורה. בכל מקרה, בעבירה שיוחסה לו באישום זה, היינו - החזקת הסכין, הודה הנאשם.
ה ר א י ו ת
תחילת הערב - המפגש במועדון "טרויה"
3. נשמעו עדויות רבות באשר להשתלשלות האירועים באותו ערב בו מצא ניסים ז"ל את מותו; מן הסתם, לא כל העדויות תואמות זו לזו וחלקן אף סותרות האחת את רעותה, אם בנקודות שוליות ואם בנקודות חיוניות להכרעה. חלק מהסתירות נובעות, כמובן, מזוית ראיה שונה של האירועים; חלקן בשל תעתועי זיכרון נוכח חלוף הזמן והטראומה שחוו עקב האירועים; וחלקן מניסיון להסתיר את האמת, אם כדי להגן על אינטרסים של אותו עד ואם של אחרים. אולם, קריאה של כלל הראיות והעדויות וצפייה בדיסקים הרבים של החקירות ומצלמות האבטחה, מאפשרים להפריד את העיקר מהטפל.
4. באופן מקרי יצאו בערב האירוע גם המנוח וחברתו מזה כחודש, הדר סימנה (ע.ת. 22, להלן: "הדר")ובן דודו של המנוח - נדב אדרי (ע.ת. 1, להלן: "נדב"), וגם לבנת חלילי (ע.ת. 7, להלן: "לבנת")- שהייתה עד לפני כארבעה חודשים חברתו של המנוח, עם חברותיה - מעיין קלימי (ע.ת. 8, להלן: "מעיין")ובטי, לבילוי במועדון "הטרויה" בנתיבות. מאוחר יותר הגיע למקום, אף זאת באקראי, הנאשם - בן דודה של לבנת. לבנת ראתה את המנוח עם חברתו החדשה, כשהוא מחבק אותה, מנשק אותה ורוקד עמה - ונפגעה. היא ראתה בכך פגיעה בכבודה, או אפילו פעולת התרסה כנגדה, והדבר עורר בה סערת רגשות. היא בכתה, ניסתה - בדרכים שונות - להגיע ללבו של המנוח ולבקשו שיחדל, אך במקום זאת, המנוח וחבריו פשוט עזבו את המועדון.
5. לבנת סיפרה שיצאה עם חברותיה - מעיין ובטי (שלא העידה בביהמ"ש) לבילוי במועדון. הן נסעו ברכב של בטי והגיעו בסביבות השעה 24:30:
"היו שם הרבה אנשים שאני מכירה... לפנות בוקר ממש ראיתי את ניסים... עם אותה בחורה. וכן, כמו כל בן אדם נורמלי, ראיתי אותו, כאב לי, בכיתי, ו-בכיתי לחברה של מעיין, וכמו שאומרים, כן, זה כאב לי. לא כל אחת יכולה לראות דבר כזה"(עמ' 47 לפרוטוקול).
לבנת ניסתה לשוחח עם המנוח במועדון, אך חברתו משכה לו את היד (" רציתי לדבר עם ניסים וחברה שלו מנעה את זה ממני ", עמ' 71 לפרוטוקול), ואז היא שלחה לו מסרון(מתוך מחקרי התקשורת - ת/44, המסרון נשלח בשעה 03:35, ובו כתבה לבנת למנוח: "מאמי, אתה יודע לפגוע"). לבנת "שפכה את לבה" באוזני מעיין ונדב, שגם הוא היה במועדון (ואותו הכירה מהתקופה שיצאה עם המנוח), וסיפרה להם בבכי ש "זה כואב לראות בן אדם עם בחורה אחרת... בכיתי..."(עמ' 48 לפרוטוקול).גם הנאשם הגיע למועדון וראה אותה בוכה "ושאל אותי כאילו - מה קרה? אמרתי לו - זה לא לפה... לא בא לי לספר לך את זה עכשיו, ואז יצאנו..."(שם).