אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בעבירת רצח מעל לכל ספק סביר וזיכוי מעבירת שוד

הרשעה בעבירת רצח מעל לכל ספק סביר וזיכוי מעבירת שוד

תאריך פרסום : 03/03/2008 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
10943-05
03/03/2008
בפני השופט:
1. א' פרוקצ'יה
2. ע' ארבל
3. א' רובינשטיין


- נגד -
התובע:
אברהם (ברמו) לוי
עו"ד א' הרמלין
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מ' קרשן
פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

           זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז וא' ואגו), אשר הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום האוחז שני אישומים: רצח לפי סעיפים 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק; ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק; והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק. בית המשפט גזר על המערער מאסר עולם בגין ההרשעה ברצח ובשוד ועונש מאסר לתקופה של 10 שנים בניכוי ימי מעצר מיום 10.1.04 בגין ההרשעה בניסיון לרצח ובשוד, אשר ירוצה במצטבר. בנוסף, הורה בית המשפט להפעיל נגד המערער עונש מאסר מותנה בן 24 חודשים, אשר ירוצה חציו בחופף וחציו במצטבר.

רקע עובדתי

1.             על-פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, בלילה שבין 6.1.04 ל-7.1.04 שהה המערער, תושב באר שבע בן 41 המשתמש באופן קבוע בסמים, בדירה בה התגורר דני בן סימון (להלן: המנוח). המערער הגיע לדירה בשעות הלילה על מנת לרכוש סמים מהמנוח ושהה בה עד שעה 04:00 לפנות בוקר לערך. ביום 7.1.04 בשעה 12:30 בצהריים נמצאה גופתו של המנוח בדירה על-ידי אחיו ומספר עוברי אורח, כאשר עליה סימני דקירה וחתכים. בדיקה פתלוגית העלתה כי המנוח נדקר שש פעמים בבית החזה, במותן השמאלית ובגב. כן נמצאו על גופתו פצעי חתך בפנים, בזרוע ובאצבע ופצעי שפשוף ושריטות בזרוע, בפנים ובבית החזה. עוד עלה בבדיקה כי המנוח נפטר כתוצאה מאובדן דם מפצעי הדקירה בבית החזה וכי היה תחת השפעת סמים מסוג הרואין וקוקאין עובר למותו. אותם אנשים אשר מצאו את גופת המנוח ערכו חיפוש בדירה אחר כסף וסמים אשר היו אמורים להימצא בה, אך נטען שלא מצאו דבר.

2.             כעבור יומיים, ביום 9.1.04 בשעות הערב הגיע המערער לביתו של אברהם ויצמן (להלן: ויצמן) במטרה לקנות ממנו סמים. המערער שהה בבית וצרך סמים יחד עם ויצמן, כאשר בשעה 2:00 לפנות בוקר לערך חתך המערער את ויצמן בצווארו באמצעות סכין "יפני" ונס מהמקום. ביום 10.1.04 הסגיר עצמו המערער למשטרה ונעצר.

עד כאן, כאמור, העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

3.             סלע המחלוקת בבית המשפט המחוזי, כמו גם בערעור שבפנינו, נוגע לשאלת מעורבותו של המערער ברצח המנוח ולשאלה האם ניסה לרצוח את ויצמן. על-פי הנטען בכתב האישום, נרצח המנוח בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר על-ידי המערער, אשר עשה כן במטרה לשדוד סמים וכסף שהיו בדירת המנוח. התביעה ביססה את האישום ברצח על העובדה כי המערער שהה בדירת המנוח בליל הרצח עד לשעה מאוחרת, אשר בסמוך לה נשמעה זעקה מבית המנוח; על שקריו של המערער בחקירתו; על הימנעותו מהתייצבות במשטרה על אף שידע שהוא מבוקש לחקירה בחשד למעורבות ברצח; ועל הודעתו של ויצמן במשטרה, לפיה לאחר שהמערער חתך את צווארו, אמר לו "מה שעשיתי לדני [המנוח - ע.א] אעשה לך" (להלן: האמירה). לאור אמירה זו, ובהתחשב באופי הפציעה של ויצמן, טענה התביעה כי המערער ניסה לרצוח גם את ויצמן. לעומת זאת, טען המערער כי התביעה לא הוכיחה כדבעי את שעת הרצח, שכן עקב טיפול לקוי לטענתו בגופת המנוח לא היה ניתן לקבוע ממצא פתלוגי לגבי שעת המוות. לטענת המערער הוא אמנם שהה בדירה עד לשעה 4:00 אך כאשר עזב את הדירה היה המנוח בין החיים. המערער אף הכחיש כי אמר לויצמן את האמירה המיוחסת לו וטען כי אמר רק שהוא דרוש לחקירה בעניינו של המנוח. בנוסף, טען המערער כי לא ניסה להרוג את ויצמן אלא רק לפצוע אותו בפניו.

פסק הדין של בית המשפט קמא

הכרעת הדין

4.             בית המשפט קמא פרס בפסק דינו באריכות את מלוא חומר הראיות והעדויות שנשמעו והוצגו בפניו. כך, תיאר בית המשפט באופן מפורט את חקירתו של ויצמן במשטרה, את עדותו בבית המשפט וכן את הודעותיו של המערער במשטרה, על הגרסאות השונות שניתנו בהן, כמו גם את עדותו בבית המשפט ואת הממצאים שנמצאו בזירות האירועים. ככלל, קבע בית המשפט כי עדותו של ויצמן מהימנה עליו והוסיף כי בהודעת אחיו, משה ויצמן (להלן: משה) - אשר סיפר בחקירתו כי ויצמן אמר לו שהמערער הוא זה שפצע אותו ואף סיפר לו על האמירה המיוחסת למערער - יש כדי לחזק את גרסתו של ויצמן. כמו כן, שם בית המשפט דגש על כך שהמערער עצמו הודה בבית המשפט כי פצע את ויצמן וקבע כי גם בכך יש כדי לחזק את עדותו של ויצמן. לאור זאת, קבע בית המשפט כי יש לראות באמירה המיוחסת למערער משום ראשית הודאה ברצח המנוח. לעומת זאת, דחה בית המשפט את גרסתו של המערער בשל מספר רב של שקרים ושינויי גרסה בחקירותיו השונות ובעדותו בפני בית המשפט. בית המשפט מצא כי המערער שינה את גרסתו בהתאם לחומר החקירה שהוצג בפניו, על מנת ליישב את עדותו עם הראיות שנמצאו וכדי להרחיק עצמו מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

שתי קביעות מרכזיות אלו עומדות בבסיס הכרעת הדין הן ביחס לאישום הראשון המייחס למערער את רצח המנוח, הן ביחס לאישום השני המייחס לו ניסיון לרצח של ויצמן.

5.             מעבר לאמור, נסמך בית המשפט על שורה של ראיות נסיבתיות לביסוס הרשעתו של המערער במעשים המיוחסים לו באישום הראשון. ראשית, באשר לשעת הרצח, קיבל בית המשפט את עדות שכנו של המנוח, מר נפתלי אמסלם (להלן: נפתלי), לפיה בסביבות השעה ארבע בבוקר נשמעה זעקה של המנוח, אשר קרא בשמה של אישתו של נפתלי, ככל הנראה לעזרה. שנית, התייחס בית המשפט לנתוני איכון של מכשיר הטלפון הסלולארי של המערער, לפיהם בשעה 5:00 הוא התקשר מאזור הסמוך לדירת המנוח לתחנת מוניות. בית המשפט ציין כי לא נמצאה כל תמיכה אובייקטיבית לטענתו של המערער כי בין השעה 4:00, בה כאמור אין מחלוקת כי שהה בדירה, לבין השעה 5:00, היה בקיוסק בקרבת הדירה והשתמש במנת סם נוספת. בית המשפט מצא כי במצב דברים זה, ובהתחשב בשקריו של המערער לגבי מעשיו סביב שעת הרצח, מתחזקת המסקנה כי הלה מנסה להרחיק עצמו מנוכחות בדירת המנוח סביב השעה בה בוצע הרצח.

כמו כן, שם בית המשפט דגש על העובדה כי בשעת מציאת הגופה בדירת המנוח לא נמצא המפתח לדלת הדירה. בית המשפט קבע כי סביר להניח שהמערער נטל את המפתח וכי הדבר מתיישב עם עדותו של ויצמן, לפיה ניסה המערער לנעול אחריו את הדלת ולקחת את המפתח לאחר שתקף אותו, כדי למנוע ממנו לברוח מן הדירה. בנוסף, נתן בית המשפט משקל לכך שאחד החתכים שנמצא על גופת המנוח דומה לשיסוף גרונו של ויצמן. יתר על כן, משמצא בית המשפט כי עדותו של ויצמן מהימנה, קבע כאמור כי יש לראות באמירה המיוחסת למערער משום ראשית הודאה בביצוע הרצח. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור אופי הפגיעה במנוח, דקירות עמוקות בסכין בפלג הגוף העליון, יש להסיק כי המערער התכוון להביא למותו.

6.             באשר לאישום בעבירה של שוד במסגרת האישום הראשון, קיבל בית המשפט קמא את עדותו של גלה נניקאשווילי (להלן: גלה), שהיה בין אלו אשר מצאו את גופת המנוח, באשר למצב הדירה וקבע כי המנוח נשדד בסמוך או לאחר שנרצח. בית המשפט דחה את טענת המערער כי אפשר והרכוש נלקח מהדירה לאחר שעזב אותה וכי גם למי שמצא את הגופה היו אינטרס ויכולת לקחת מן הדירה כסף וסמים. בית המשפט הוסיף כי לפי עדות המערער עצמו, בליל הרצח הוא פדה תכשיטים אותם הפקיד בידיו של המנוח, ואף שילם לו 100 ש"ח נוספים תמורת מנת סם. סכומים אלו לא נמצאו בדירה. לפיכך, העריך בית המשפט כי המערער פגע במנוח על מנת לשדוד את התכשיטים כדי להחזירם לחזקתו.

7.             את הרשעת המערער באישום השני ביסס בית המשפט על הודאתו בפציעתו של ויצמן ועל עדותו של ויצמן עצמו. בית המשפט מצא כי אופי החתך בצווארו של ויצמן מעיד מבחינה אובייקטיבית על כוונה לגרום למותו של ויצמן, בעוד שאת הכוונה הסובייקטיבית להביא למותו הסיק מן האמירה שיוחסה למערער - "מה שעשיתי לדני אעשה גם לך". משאימץ בית המשפט קמא את גרסתו של ויצמן כאמינה, ביסס עליה גם את הרשעת המערער בשוד, לאור עדותו של ויצמן כי המערער שדד ממנו סמים לאחר שתקף אותו.

טענות הצדדים בערעור

8.             המערער יוצא הן נגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא והן נגד גזר הדין. מאחר וטענותיו של המערער ביחס לאישום הראשון נסמכות על טענות הנוגעות לאמינות גרסתו של ויצמן, אשר בפני עצמה נוגעת לאירוע התקיפה נשוא כתב האישום השני, אידרש תחילה לטענות הנוגעות לאישום השני.

9.             המערער טוען ביחס לאישום זה, כי יש להרשיעו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ולא בניסיון לרצח, משום שהוא הודה אמנם בכך שחתך את ויצמן, אך לא התכוון לגרום למותו, אלא רק לפצוע אותו בפניו ("לעשות פנס" כדבריו). המערער מוסיף כי חוות הדעת הפתלוגית תומכת בטענתו, שכן לפיה החתך שנגרם לויצמן אינו מסכן חיים. עוד יוצא המערער נגד קביעתו של בית המשפט לפיה עדותו של ויצמן ביחס לאמירה המיוחסת לו - "מה שעשיתי לדני אעשה גם לך" - היא אמינה. לטענתו, בית המשפט התעלם מן האינטרס המובהק שיש לויצמן בהפללתו, הן מתוך רגשות נקמה בעקבות פציעתו על-ידי המערער; הן כדרך לתרץ את היעלמות הסמים מדירתו בפני "מעסיקיו"; והן בשאיפה לזכות להקלות מהמשטרה על עבירות שביצע בעצמו. לעניין זה מפנה המערער לקטע בפסק הדין של בית המשפט קמא, המתייחס לחקירתו של ויצמן, בו נקבע: "אגם [החוקר] לא מרפה.. פורט על נימי הנקם של ויצמן ואומר לו... ואז ויצמן אומר: ברמו [המערער] עשה לי את זה" [ההדגשות שלי - ע.א] (פסקה 6 להכרעת הדין). המערער מדגיש כי מאחר ובית המשפט הסתמך על האמירה המיוחסת לו כראשית הודאה לצורך גיבוש הרשעתו ברצח המנוח ולצורך ההרשעה בניסיון לרצח ויצמן, הרי שבוודאי צומח מניע לויצמן לנסות ולהפליל את המערער. עוד טוען המערער כי בית המשפט התעלם מכך שויצמן היה תחת השפעת סמים במועד התרחשות האירועים ומהבדלים בגרסאותיו ביחס לאמירה המיוחסת למערער. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט התעלם מכך שלויצמן היה מידע מוקדם על כך שהמערער דרוש לחקירה ועל הרצח של המנוח ועל כן היה יכול להפלילו.

באשר לאישום הראשון, טוען המערער כי לאור הדברים האמורים ביחס למהימנותו של ויצמן, נשמטת הראיה העיקרית הקושרת אותו אל הרצח. בהקשר זה, סבור המערער כי שגה בית המשפט כאשר הסתמך על הודעתו של משה במשטרה, כאשר הלה העיד על עצמו כמי שסובל מפיגור שכלי ובהתחשב בכך שחזר בו מגרסתו זו בעדותו בבית המשפט. המערער מוסיף וטוען כי יתר הראיות שהציגה התביעה אינן מבססות יותר מחשד למעורבותו ברצח. לשיטתו, מדובר בראיות נסיבתיות בלבד, שמהימנותן ומשקלן המצטבר הינם נמוכים ביותר, ואשר לא מובילות למסקנה הגיונית אחת באשר לשרשרת האירועים שהתרחשה. המערער מוסיף כי על רקע זה יש לתת משקל משמעותי למחדלי חקירה של המשטרה, אשר פגעו לטענתו בהגנתו ובזכותו להליך הוגן. כך, לטענתו לא התאפשרה בדיקה פתלוגית לקביעת שעת המוות לאור הטיפול הלקוי בגופת המנוח ועל כן נקבעה שעת הרצח בהסתמך על עדותו של נפתלי, שאינה מהימנה. בנסיבות אלו טוען המערער כי נותרה מסגרת של שעות רבות מאז עזב את דירת המנוח, במהלכן היה יכול אדם אחר לפגוע במנוח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ