אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בעבירות רצח בכוונה תחילה

הרשעה בעבירות רצח בכוונה תחילה

תאריך פרסום : 04/05/2009 | גרסת הדפסה
פ"ח
בית המשפט המחוזי ירושלים
525-08
04/05/2009
בפני השופט:
1. יעקב צבן
2. גילה כנפי-שטייניץ
3. רפי כרמל


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
פנחס ברוך
עו"ד ראובן בר-חיים
הכרעת דין

השופט י' צבן:

1.         העבירות המיוחסות לנאשם הן רצח, לפי סעיפים 300(א)(2)(3) וכליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

הנאשם היה נשוי לזיוה ברוך ז"ל, ילידת 1949, במשך כ-32 שנים, עד לגירושיהם בחודש יולי 2007, עת עברה המנוחה להתגורר בגפה בדירה בפסגת זאב. בכתב האישום נטען, כי לאחר הגירושין סבל הנאשם מבדידות וייאוש וביקש לשכנע את המנוחה לחזור אליו, ובשלב מסוים אף אמר כי אם המנוחה לא תחזור, יהרוג אותה ואחר-כך את עצמו. ביום 12.5.2008, בשעה 10:20, הגיע הנאשם עם רכבה של המנוחה לחניון תת-קרקעי מתחת לבית המנוחה, התקשר אליה והיא ירדה לחניון, נכנסה לרכב ושוחחה עם הנאשם. הנאשם ביקש מהמנוחה להתלוות אליו לביתם בענתות, אולם המנוחה סירבה והחלה לצאת מהרכב. הנאשם אחז בידה והחזירה לרכב בכוח, בשלב זה החל ויכוח קשה בין השניים והמנוחה הטיחה בנאשם דברים קשים. כאמור בכתב האישום, במהלך הויכוח החליט הנאשם לרצוח את המנוחה. הנאשם לפת את המנוחה בגרונה, מקדימה ומאחור, והחל לחנוק אותה כדי לגרום למותה. המנוחה ניסתה להילחם, בעטה לכל עבר ואף התחננה שיפסיק, אולם הנאשם המשיך בחניקה, גרם לשברים בעצמות הצוואר ולנזק בדרכי הנשימה, עד שהמנוחה איבדה את ההכרה, שאז השכיב הנאשם את המושב עליו ישבה המנוחה והחל לנסוע לכיוון ענתות. כך נסע הנאשם והסתובב עם המנוחה במשך כשעה וחצי, במהלכן שוחח עם מספר אנשים בטלפון הנייד של המנוחה בלא לומר דבר על מצבה. בשעה 12:08 התקשר הנאשם לחברו הוותיק זאב כהן וסיפר לו שהמנוחה התעלפה, כהן ביקש מהנאשם להזעיק אמבולנס, אולם הנאשם נמנע מכך. כהן הגיע לענתות, למקום בו היה הנאשם עם רכבו ובתוכו המנוחה, והזעיק אמבולנס וצוות רפואי. כאשר הגיע הצוות, הייתה המנוחה מחוסרת הכרה, ללא דופק וללא נשימה. הצוות הרפואי ניסה להחדיר צינור לנשימה לגרונה של המנוחה, ללא הצלחה בשל העיוות הקשה שנגרם כתוצאה ממעשי הנאשם. ניסיונות החייאה נוספים לא הועילו. לטענת המאשימה, המית הנאשם את המנוחה בדם קר, ללא התגרות, בהבינו את תוצאות מעשיו וכן גרם במזיד למותה תוך ביצוע עבירת כליאת שווא.

2.         בתשובתו טען הנאשם כי למרות הגירושים היו היחסים בינו לבין המנוחה תקינים, והשניים דאגו ועזרו איש לרעהו. ביום 12.5.2008 אכן הגיע ברכב של המנוחה לחניון התת-קרקעי, המנוחה ירדה מדירתה וישבה ברכב עם הנאשם. הנאשם ביקש מהמנוחה לבוא ולראות את הדירה בענתות, אולם היא סירבה ורצתה ללכת, ואז הנאשם עיכב אותה בתוך הרכב. השיחה הפכה לויכוח בו המנוחה הטיחה בנאשם מילים קשות ומשפילות שגרמו לו סערת רוח ואובדן שליטה על עצמו. בהיותו במצב כזה, הנאשם חנק את המנוחה בצווארה כדי להשתיק אותה, להפסיק את דברי ההשפלה ואת הויכוח. החניקה לא הייתה חזקה וכעבור זמן קצר מאוד הוא הרפה ממנה ונוכח כי המנוחה אינה חשה בטוב, לכן השכיב אותה על הכיסא תוך השענת המשענת אחורנית. הנאשם נשאר עמה ברכב בתקווה שמצבה ישתפר. במשך הזמן הזה גילתה המנוחה סימני חיים, אפילו דיברה מספר מילים. מעשה החניקה ומצב המנוחה אחרי החניקה הכניסו את הנאשם למצב של פחד, לחץ ובלבול - סוג של הלם, ולכן המשיך לנסוע ולהסתובב איתה בתקווה שמצבה ישתפר. כשנוכח שאין שיפור, התקשר הנאשם לחברו זאב כהן שהינו חובש קרבי. זאב הגיע לכניסה לענתות, נוכח בעצמו שהמנוחה חיה, אבל הבין שלא יוכל לעזור לכן צלצל לאמבולנס. חובש קרבי נוסף שנקלע למקום, נוכח אף הוא כי למנוחה יש דופק. כאשר הגיע האמבולנס נעשו ניסיונות החייאה ואז הסתבר שהמנוחה הלכה לעולמה. בתשובתו הוסיף ב"כ הנאשם, כי הנאשם אומנם חנק את המנוחה, אך לא עשה כן מתוך שהחליט להמיתה או מתוך שרצה במותה. הוא גם לא צפה את מותה ולא היה לו מניע לגרום למותה.

רקע דיוני ועובדתי

3.         בבית המשפט העידו מספר בני משפחה ובהם ילדי הנאשם והמנוחה, חתנם, אחיין ואחיינית, החבר זאב כהן, האנשים שטיפלו במנוחה בכניסה ליישוב ענתות, רופא משפטי, ואנשים נוספים שהכירו את הנאשם. כמו כן העידו מספר שוטרים. מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן.

4.         הנאשם והמנוחה היו נשואים כ-32 שנים, נולדו להם ילדים, כולם בוגרים. המשפחה התגוררה בבית ביישוב ענתות. בתאריך 5.7.2007 בני הזוג התגרשו. הנאשם נותר לגור לבדו בבית הגדול בענתות ואילו המנוחה עברה לגור בבית דירות בשכונת פסגת זאב בירושלים.

מעדויות בני המשפחה (הבת ענבר מזרחי, הבת ריקי ברוך, הבן בועז ברוך, האחיין אבי בן שטרית והאחיינית עליה מנטה) למדנו כי לפני הגירושין היו בין בני הזוג חיכוכים ואי הסכמות, שלא הגיעו לכדי אלימות פיסית ממשית. במשך השנים אופיינו חיי הנישואין בהתנהלות קמצנית וקפוצת יד מצד הנאשם ומתקשורת לקויה בין בני הזוג. לאחר הגירושין, המנוחה פרחה, פקחה את עיניה, יצאה לבלות, נסעה לטיולים, ואילו הנאשם נבל והיה מריר. עם זאת, שמרו הנאשם והמנוחה על קשרים הוגנים, ועזרו איש לרעהו. הנאשם ביצע תיקונים בדירת המנוחה ועזר לה בענייני המכונית ואילו המנוחה הייתה מזמינה אותו לארוחות מדי פעם עם הנכדים ואף דאגה להותיר מזון על-מנת שייקח לביתו. במהלך החודשים בהם חיו בנפרד, פיתח הנאשם סוג של אובססיה לחידוש הקשר עם גרושתו, וכדברי הבת ריקי: אבא היה בקטע " איך להחזיר אותה", ואמר שאינו יכול לחיות בלעדיה. הנאשם לא הסתיר את רצונו לשוב ולהתאחד עם אשתו, הוא דיבר בעניין זה גם עם בני המשפחה, גם עם ילדיו ואף עם אנשים מחוץ למשפחה כגון הגב' איילת פורמן לוי שהייתה מדריכה בחדר הכושר בו התאמן הנאשם (ראה ת/1). פניות חוזרות ונשנות של הנאשם למנוחה לשוב ולהתאחד לא הועילו ולכן החל הנאשם לפנות לרבנים (ראה ת/7), מיסטיקנים, קוראי קלפים ובהם גם הגב' סילביה שפירו, אשר אמרה לנאשם כי על-פי הקלפים המנוחה זיוה תחזור אליו. שפירו הוסיפה, בעדותה לפנינו, כי " לפיני [הנאשם] היה לו אובססיה על אשתו... והוא רצה אותה בחזרה..." (עמ' 99). לדבריה, הנאשם היה מסכן ולכן לקחה אותו לרופא שייתן לו כדורי הרגעה, הוא לא ישן, היה באובססיה (עמ' 99-100). לעדותה של סילביה שפירו אחזור בהמשך.

5.         ביום 12.5.2008 היה הרכב של המנוחה אצל הנאשם על מנת שיעבירו "טסט" שנתי. גם הטלפון הנייד של המנוחה היה בידי הנאשם (כיוון שהמנוחה שכחה אותו אצל בתה). הנאשם התקשר למנוחה, הם שוחחו בעניין הטסט, ואז נסע הנאשם והגיע עם מכוניתה של המנוחה לחניון המקורה של בית הדירות בו גרה המנוחה בפסגת זאב, משם התקשר למנוחה שירדה, נכנסה לרכב וישבה במושב ליד הנהג. להבהרת התמונה והבנתה, אביא להלן לוח זמנים ואירועים של אותו יום.

הנאשם הגיע לחניה והתקשר למנוחה בשעה 10:20. המנוחה ירדה ונכנסה לרכב, ומאז במשך למעלה משעתיים היו שניהם לבדם ברכב והם לא יצאו ממנו. בין השניים התנהלה שיחה במהלכה חנק הנאשם את המנוחה. לאחר מכן נהג הנאשם ברכב כשהמנוחה לצידו ונסע לכיוון ענתות.

בשעה 10:48 התקשר הנאשם לביתה של המנוחה. באותה עת התגורר בבית גם חתנו, מאיר מזרחי (בעלה של ענבר) שהיה במעצר בית בפיקוחה של המנוחה. הנאשם הודיע למזרחי כי הוא שכנע את המנוחה לבוא עמו לעשות טסט לרכב.

בשעה 11:04 התקשרה עליה מנטה, אחיינית של המנוחה, לטלפון הנייד של המנוחה. הנאשם ענה לשיחה ואמר שהוא עושה טסט לרכב וכי זיוה המנוחה נמצאת כרגע מחוץ לרכב. לפי הגדרת העדה הייתה זו " שיחת חולין קצרה וטון רגיל רגוע" (עמ' 13). אין חולק כי המנוחה הייתה אותה עת בתוך הרכב, ולפיכך ברור שמעשה החניקה היה בין 10:20 ל-11:04.

בשעה 11:23 הנאשם התקשר לאבי בן שטרית, אחיין של המנוחה, ומי שהיה עמה בקשר קרוב לאחר גירושיה, וביקש לשוחח איתו " שיחה אישית". הנאשם אמר לבן שטרית שהוא אוהב מאוד את זיוה וכי אינו יכול לחיות בלעדיה, " הוא לא יכול לאכול, הוא לא יכול לישון ולא יכול לנשום כשהיא לא נמצאת לידו" (עמ' 28). הנאשם אף שאל את בן שטרית אם יש סיכוי שזיוה תחזור אליו ונענה בשלילה.

בשעה 11:37 התקשר הנאשם לבתו ריקי ברוך, שוחח איתה " על הא ודא" ויידע אותה היכן החביא כסף בבית. הבת התפלאה על תוכן שיחה זו והנאשם ענה " סתם שתדעי" (עמ' 68).

בשעה 11:42 ובשעה 11:50 התקשר מאיר מזרחי לנאשם כדי לשוחח עם המנוחה. הנאשם מסר לו כי המנוחה נמצאת במכון בו נערך הטסט, כי היא לא לידו וכי ימסור לה את דבריו (ר' זמני השיחות ב-ת/29).

בשעה 12:10 התקשר הנאשם לחברו הקרוב זאב כהן ואמר שזיוה (המנוחה) התעלפה וביקש מזאב שיגיע לענתות.

בשעה 12:24 התקשרה עליה מנטה בשנית לטלפון הנייד של המנוחה. הנאשם השיב וסיפר לה כי הייתה בעיה עם הניירת, כי הטסט כבר מסתיים וכי המנוחה תחזור אליה תוך מספר דקות. לפי עדות עליה היה הנאשם " נינוח אפילו התלוצץ מעט ככה על הבירוקרטיה של הטסט. היה שקט. אפילו שאל שאלות כאילו של היום יום" (עמ' 14).

זאב הגיע לכניסה לענתות קצת לפני 12:30 ומייד התקשר למד"א (עמ' 111, 114).

בין הטלפון של זאב כהן למד"א ועד הגעת האמבולנס הראשון, נקלע למקום דן פלדמן שהינו חובש צבאי (במיל') והחל לבצע הנשמה במנוחה.

מד"א קיבל קריאה בשעה 12:29 ושלח לענתות אמבולנס עם הפרמדיק אבי גבאי, שהחל לבצע במנוחה פעולות החייאה. מייד אחר כך הגיעה ניידת טיפול נמרץ של מד"א ונעשה ניסיון החייאה נוסף על ידי החדרת צינורית לגרונה של המנוחה. פעולות אלה החלו בשעה 12:41 (ת/37) אך לא הועילו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ