הרשעה בדין עקב אמירות גזעניות ביחס לשוטר ממוצא אתיופי

עובדות כתב האישום

2.         אליבא דכתב האישום, ביום 5.3.07, סמוך לשעה 12:00, הגיע המשיב, בעודו מלווה באדם נוסף, לרחבת מתחם מערכת המכפלה בחברון. השניים היו שתויים וצעקו, ובנסיבות אלו, מנעו השוטרים במקום את כניסתם למערת המכפלה. משכך, פנה המשיב לעבר השוטר דוד רסקאי, ואמר לו, בין היתר, " אתה נאצי פלאשמורה", " מה עלית מאתיופיה בשביל לגרש יהודים", " אתה גוי". המשיב חזר על הדברים מספר פעמים, ואף הפנה אותם לעברו של השוטר שי נוגה. המשיב גם אמר לשוטרים: " אתם לא יהודים ואל תתפללו איתנו יותר". בשל המתואר לעיל הרחיקו השוטרים את המשיב וחברו מהמקום, או-אז, הניפו השניים ידיהם ורגליהם והפטירו קריאות שונות. נוכח העובדה כי המשיב וחברו היו שתויים, דאגו השוטרים להסיעם, ברכב משטרתי, בחזרה לביתם שבקריית ארבע.

3.         אך הנה, סמוך לשעה 17:40 באותו היום, הגיע המשיב פעם נוספת לעמדת השוטרים במערת המכפלה. כשהבחין המשיב בשוטר נאוגה שישאי, הצדיע לעברו במועל יד ואמר לו: " נאצי", " זה לא הבית שלך, אתה נאצי ואתה פלאשמורה". כשהבחין בשוטר דוד רסקאי אמר לו: " אתה נאצי פלאשמורה, תתבייש לך להיות פה ותחזור לאתיופיה כי אין לך מה לעשות פה", ובהמשך - " פלאשמורה נאצי תעוף מפה". לפיכך, הודיעו השוטרים למשיב כי הוא מעוכב, והלה פתח בריצה ונמלט מהמקום. השוטרים דלקו אחריו והצליחו ללכדו.

עד כאן עובדות כתב האישום.

גזר הדין נשוא הערעור

4.         בגזר דינו קבע בית משפט קמא, כי חרף הכלל בדבר הרשעה בדין בגין ביצוע עבירה פלילית, הרי שלפנינו מקרה חריג ומיוחד המצדיק סטייה ממנו. ודוק: המשיב בן 28, נשוי ואב לשניים, עברו נקי. הלה הביע חרטה וצער על מעשיו, ומבין את הפסול שבהתנהגותו. שירות המבחן התרשם, כי המשיב בעל מערכת ערכים נורמטיבית, ביכולתו לחדד מודעותו אודות המניעים הניצבים בשורש התנהגותו, ולערוך שינוי בהתאם. המעשים בעטיים הורשע המשיב חריגים לאורח חייו, מה גם שהפיק לקח מהסתבכותו בפלילים. זאת ועוד: המשיב לומד לתואר שני בייעוץ חינוכי, מנהל אורח חיים נורמטיבי ועובד כמחנך - תעסוקה שעלולה להינזק, לו יורשע בדין. לאור המקובץ לעיל, נגזרו, כאמור, על המשיב 180 שעות של"צ, מבלי שהורשע בדין, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

טענות הצדדים בערעור

5.         המערערת סבורה, כי שגה בית משפט קמא שעה שלא התחשב בחומרת העבירות שביצע המשיב, בהתבטאויות הקשות שבבסיס כתב האישום. לדידה, עונשו של המשיב לא מממש את תכלית ההרתעה הגלומה בענישה, לא-כל-שכן בהתחשב בעיסוקו, כאמור - מחנך. הכתם המוסרי הגלום במעשי המשיב לא בא, אפוא, לכלל ביטוי בגזר הדין. בתוך כך הטעימה, כי האינטרס הציבורי גובר במקרה זה על נסיבותיו האישיות של המשיב, כי סוג העבירות דנן והעדר כל פגיעה חמורה בשיקום המשיב או בעתידו מביאים לכלל מסקנה כי יש להרשיעו. להערכתה, אין לאירועי ה"התנתקות" כל השלכה על הפרשה דנן, וודאי שאין בהם כדי להצדיקה, כשנתיים לאחר השלמת המהלך. בסופו של יום, עותרת המערערת להרשיע את המשיב בעבירות שביצע, ולהשית עליו מאסר על-תנאי.

6.         מנגד גורס המשיב, כי העלבה הדדית הנה שכיחה בארץ, מה גם ששימוש בכינוי "נאצי" כלפי אנשים או מעשים - על ידי אישי ציבור - משום מה, אינה מניעה את גלגלי ההליך הפלילי. המשיב ביצע את העבירות בעודו נתון בסערת רגשות, אמירותיו - בגילופין בוטאו. המשיב התנצל עשרות פעמים על מעשיו. דווקא הליך של צדק מאחה, המתאים לנסיבות דנן, ואף מתבקש, לא ננקט. המשיב מחנך את תלמידיו ליתן אמון במערכת ובמדינה, ובתוך כך מיישם את לקחי הפרשה. לא-זו-אף-זו, המערערת נקטה בגישה עונשית קיצונית כלפי המשיב עוד מלכתחילה, תוך התעלמות מקונטקסט האירועים, שהתרחשו על רקע מהלך ה"התנתקות". בהקשר זה הודגש, כי אף מסתמנת אפליה בין גישת המערערת כלפי התבטאויות קיצוניות של אזרחים מן השורה, לעומת התבטאויות דומות של שוטרים או עובדי ציבור אחרים - החמרה בעניינם של הראשונים, ומנגד לכך הקלה בעניינם של השניים. באשר להשלכות של הרשעתו האפשרית על עתידו המקצועי, לא הציג המשיב עמדה רשמית כלשהי, לרבות מטעם משרד החינוך, לעניין זה. אשר-על-כן, נתבקש בית המשפט שלא להתערב בגזר הדין.

דיון

כללי

7.         בע"פ 3166/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו" ביום 19.1.10), קבע כב' השופט א' א' לוי כלהלן:

" הכלל הוא כי משהוכחה אשמתו של נאשם בפלילים, ירשיעו בית-המשפט בעבירות המיוחסות לו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה".

(שם, סעיף 11 לפסק הדין) 

8.         אכן, " בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, רשאי בית המשפט לקבוע בהכרעת הדין כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום - ויחד עם זאת להימנע מהרשעה, ובמקומה לנקוט אמצעי אחר ... מקום שבנסיבות מיוחדות... עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם" (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום, כרך א', תשס"ט - 2009, עמ' 1533).

9.         ההחלטה בדבר אי הרשעת הנאשם נסמכת ביסודה על אינטרס שיקומו. הימנעות מהרשעה תתאפשר בהינתן שני תנאים מצטברים: הראשון, יש בהרשעה כדי לפגוע באופן חמור בשיקומו של הנאשם; והשני, סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה, מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים ( שם, עמ' 1534).

10.       "שירות למען הציבור" ללא הרשעה אמנם יתכן, אך " בית-המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של 'הימנעות מהרשעה', אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של נאשם מצדיקות זאת" ( שם, עמ' 1537).