הררי ואח' נ' קרן אנרגיות (2004) בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 53397/07 מיום 8.3.2011, כב' השופטת שושנה אלמגור) בו חויב המערער, עו"ד שחר הררי (להלן: "המערער" או "עו"ד הררי") לשלם למשיבה והמערערת שכנגד, קרן אנרגיות (2004) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "קרן אנרגיות 2004") סך של 759,168 ש"ח בגין התרשלות מקצועית כעורך דין.

רקע עובדתי

ד.ג.ש. שירותי דלק בע"מ (להלן: "ד.ג.ש") הינה חברה לאספקת דלק. המשיב הפורמאלי (להלן: "עמוס") הוא בעליה של תחנת דלק בשכונת פסגת זאב בירושלים (להלן: "התחנה"), שרכשה מד.ג.ש דלקים. המערער עו"ד שייצג את ד.ג.ש בהליכים שניהלה כנגד עמוס. המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: "קרן אנרגיות 2004" או "המשיבה") סיפקה דלקים לתחנה לאחר שהותלה רישיונה של ד.ג.ש.

ד.ג.ש החלה לספק דלקים לעמוס בשנת 1998. במרוצת הזמן צבר עמוס חוב כלפי ד.ג.ש, שעמד בתחילת שנת 1999 על סך של 800 אלף ₪ בקירוב. על מנת להסדיר את תשלומו, חתמו הצדדים ביום 28.2.1999 על הסכם לפיו תספק ד.ג.ש את כל מוצרי הדלק לתחנה ובתמורה תקבל את תקבולי האשראי ישירות לחשבונה ויתר הפדיון (מזומן, תלושים) יופקד בחשבון בנק מיוחד שיפתח ע"י הצדדים.

באמצע שנת 2002, בעקבות חקירות שהחלו כנגד מנהל ד.ג.ש, עפר שריה (להלן: "שריה") בחשד לביצוע עבירות פליליות, התלתה הרשות המוסמכת את רשיונה. משכך, ד.ג.ש ביקשה להעביר את פעילותה לחברה אחרת וביום 31.12.2002 נכרת הסכם בינה לחברה בשם "קרן אנרגיות 2002" (להלן: "קרן אנרגיות 2002"), שמנהלה הוא חתנו של שריה, במסגרתו הועברו לקרן אנרגיות 2002 החזקה ומלוא זכויות ד.ג.ש (תפעול ואספקה) בשש תחנות דלק. בתחנה נשוא ההליך הועברה אליה זכות האספקה בלבד הואיל וזו הזכות שהחזיקה ד.ג.ש. עם זאת, בידיה של ד.ג.ש נותר משכון על התחנה להבטחת תשלום חובותיו של עמוס.

בהמשך, ביום 31.12.2003 נכרת הסכם בין קרן אנרגיות 2002 לקרן אנרגיות 2004 שבבעלותו של לואי סעאבנה (להלן: "סעאבנה") ולפיו הועברו למשיבה מלוא הזכויות שקיבלה קרן אנרגיות 2002, תמורת כ-5,000,000 ₪. בהתאם לכך, מיום 1.1.2004 החלה המשיבה לספק דלקים לתחנה וכל התקבולים, במוזמן וכרטיסי אשראי, הועברו ישירות לידיה.

בחודש אפריל 2004 החליט עמוס, באופן חד צדדי, להפסיק ולרכוש דלקים מהמשיבה. בעקבות זאת, ביום 22.4.2004 הגישה כנגדו ד.ג.ש תביעה על דרך של המרצת פתיחה בגדרה התבקש בית המשפט לממש את המשכון על התחנה, למנות כונס נכסים ולקבוע כי עמוס מחויב להמשיך ולרכוש דלקים מ.ד.ג.ש, בין אם ישירות, ובין אם דרך "קבלן המשנה" שלה – קרן אנרגיות 2004. ד.ג.ש טענה כי חובו של עמוס תפח לכדי 10,000,000 ₪. לאור תניית בוררות הועבר הסכסוך להכרעתו של הבורר, עו"ד יורם אבירם.

בבוררות ובכל ההליכים הקשורים יוצגה ד.ג.ש ע"י עו"ד הררי. היא תבעה מעמוס את מלוא חובותיו עד מועד הגשת המרצת הפתיחה, ובכלל זה החוב בגין התקופה מיום 1.1.2004 עד ליום 21.4.2004 (להלן: "החוב"), בה סיפקה המשיבה את הדלקים.

עם תחילת הבוררות ביקשה ד.ג.ש לקבוע הסדר ביניים שיעגן את מערכת היחסים בין הצדדים ושיחייב את עמוס להמשיך לרכוש את הדלקים ישירות ממנה ו/או מקרן אנרגיות 2004. בהחלטת הבורר מיום 5.5.2004, נקבע שיש לקבל את בקשת ד.ג.ש לשמר את המצב שהיה קיים בין הצדדים ערב הסכסוך. כנאמר בסעיף 1:

"עמוס ירכוש את כל מוצרי הנפט לתחנה אך ורק מד.ג.ש או ישירות מקבלן המשנה שלה, קרן אנרגיות 2004 בע"מ...מאידך, ד.ג.ש היא זו שתהיה אחראית לגרום לכך שתהיה הספקה סדירה של מוצרי נפט."

אך סעיף 2 להחלטה התנה את האמור ב"המצאת אישור, בכתב, מאומת על ידי עורך דין ו/או רו"ח של קבלן המשנה לפיו היא לא תתבע באופן ישיר את עמוס בגין סכומי הכסף שישולמו על ידי עמוס באופן המפורט בהחלטה זו." בסעיף 12 להחלטה נקבע כי "תחולת החלטה זו, החל מהיום בו החלה ד.ג.ש או מי מקבלני האספקה מטעמה לספק את מוצרי הנפט לתחנה, בין בעצמה ובין קבלני האספקה...".

יממה לאחר החלטת הבורר (6.5.2004), המציא המערער מכתב בשם המשיבה, לפיו: "מרשתי מאשרת את האמור בסעיף 2 להחלטתך מיום 5.5.2004 ומכתבי זה מהווה אימות לאישורה כאמור". בעקבות החלטת הביניים והמצאת האישור, עמוס חזר לרכוש דלקים מהמשיבה.

לאחר מכן, הוחלף עו"ד אבירם בבורר אחר, כב' השופט בדימוס עזרא קמא, אשר נתן פסק בורר חלקי ופסק משלים (מיום 12.11.2006) שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 12.2.2007. הבורר פסק, כי עמוס חב לד.ג.ש סכום של עשרה וחצי מיליון ₪, אשר כלל כאמור גם את החוב בגין אספקת הדלקים לתקופה שבין 1.1.2004 עד ל-21.4.2004 – תקופה בה את הדלקים לתחנה סיפקה המשיבה. לבסוף, הגיעו הצדדים להסדר ולפיו עמוס ישלם לד.ג.ש 7.5 מיליון ₪ שיופקדו בידי הנאמן עו"ד אילן שביט. להסדר ניתן תוקף של פסק דין ביום 10.6.2007.

בין לבין, בחודש דצמבר 2006 הודיע עמוס למשיבה על כוונתו לעבור לספק אחר. בתגובה, שלחה לו המשיבה מכתב (מיום 18.12.2006) בו הודיעה כי יתרת חובו עומדת על סך של 4,515,246.40 ₪ כשמתוכם 1,188,246.44 ₪ הוא חוב שמקורו בחודשים ינואר-אפריל 2004. במכתב נוסף (מיום 28.12.2006) טענה כי המערער לא הוסמך לייצגה בהליכי הבוררות ולא ניתן לו ייפוי כוח ליתן פטורים מהגשת תביעות מכל מין וסוג. בעקבות האמור, הודיע עמוס ביום 18.1.2007 כי הוא "מכיר ומודה בחוב בגין התקופה החל מיום תחילת אספקת הדלקים (1/04 עד 12/06)...בכפוף לכך שאכן אמת היא גרסתכם לפיה עו"ד הררי לא היה מוסמך לייצג את מרשתך בהליכי הבוררות...ולא היה מוסמך להוציא בשמה התחייבות לפיה לא תתבעו את מרשי ישירות". הוסכם בין עמוס למשיבה כי האחרונה תפנה לד.ג.ש בבקשה להפחית מהחוב הכולל של עמוס את החלק בגין החודשים ינואר-אפריל 2004.

במקביל, פנתה המשיבה למערער (ביום 1.2.2007) בטענה שפעל ללא הסמכה במסגרת הליכי הבוררות. המערער התבקש להוציא מכתב מטעם ד.ג.ש בו תסכים להפחית את החוב של עמוס למשיבה, מכל סכום שיפסק לטובת ד.ג.ש. מכתב זה לא נענה. ביום 12.6.2007, לאחר שאושר פסק הבוררות, נשלח למערער מכתב נוסף ובו נטען שוב כי פעל בחוסר סמכות וללא הרשאה כשהתיימר לייצג את המשיבה. במכתב תגובה (מיום 13.6.2007) נמנע המערער מלהתייחס לגוף הטענה נגדו ובחר לתקוף דווקא את המשיבה שהחל משנת 2005 התקשרה ישירות עם עמוס וכך לכאורה גרמה לד.ג.ש נזקים במיליוני שקלים.

בסמוך לתכתובות הנ"ל, נכנסה ד.ג.ש להליכי חדלות פירעון. המשיבה לא הצליחה לגבות את החוב מהכספים שהגיעו לנאמן, בעקבות פסק הדין מיום 10.6.2007, הואיל ונקבע שלא הייתה כלל צד להליכי הבוררות.

בכתב התביעה טענה המשיבה כי עקב התרשלותו ופעולותיו מחוסרות הסמכות של המערער נמנעה ממנה ההאפשרות לגבות את החוב ועל כן עליו לשאת במלואו – מיליון ₪ בקירוב. כמו כן נתבע עמוס, ששלח הודעת צד ג' למערער.

פסק דינה של הערכאה הדיונית:

נפסק, כי המערער לא הצליח לבסס את גרסתו לפיה המשיבה הייתה קבלן משנה של ד.ג.ש. הוא אמנם טען כי חלק מהחשבוניות יצאו מהמשיבה לד.ג.ש, אך בפועל לא הציג אף חשבונית והעדיף לגלגל את הכדור למנהל ד.ג.ש, שריה. מהראיות עולה כי המשיבה ניפקה חשבוניות לעמוס במישרין, על פי מערך חוזי שפעל כך: ד.ג.ש המחתה את זכויותיה לספק דלקים לקרן אנרגיות 2002, שהמחתה את זכויותיה למשיבה, באישור ד.ג.ש ועבור סכום של 5,000,000 ₪.