הרמת מסך וחיוב אישי של בעל מנויות ששימש כ"איש קש" עבור פושט רגל - פסקדין

בפני תביעה כספית בסך 10,039 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

רקע

טוענת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ  (להלן: "התובעת") העוסקת בין היתר בהוצאת עיתונים יומיים כי אדז'רסקי לאוניד (להלן: " נתבע 1") ואקופוניק אתל (להלן: " נתבעת 2") (ולהלן: " הנתבעים") הינם בעלי המניות והבעלים של חברת הרדוף מרכזים רפואיים (להלן: " החברה"). במסגרת הליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ מס' 01-37688-05-8 נותרה החברה חייבת לתובעת את סכום התביעה שראשיתה בעסקת פרסום. במסגרת חקירת יכולת בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל נחקר נתבע 1 ומדבריו עולה כי הנתבעים היו אנשי קש ורישום החברה נועד כדי לאפשר לרוזנבלט צבי (להלן: " צבי") שהיה בפשיטת רגל לנהל עסקים במסגרת החברה.

התובעת טענה כי בנוסף לעובדה כי הנתבעים נהנו מפעילות החברה, מעשיהם הינם מרמה ותרמית המהווים עילה להרמת מסך ההתאגדות בינם לבין החברה והטלת חובות החברה המגיעים לה על הנתבעים.

הנתבעים דחו את טענות התובעת. נתבעת 2 טענה כי אף שהייתה בעלת המניות תקופה מסוימת, לא ניהלה את החברה ולא הייתה בעלת מניות בחברה בתקופה הרלוונטית. נתבע 1 טען כי אף שהיה רשום כמנהל החברה, המנהל בפועל היה צבי.

בנוסף טענו הנתבעים כי העובדה שכנגד החברה מתנהלים הליכי הוצל"פ על ידי התובעת אין בהם כדי להטיל עליהם חובות החברה.

עוד טענו כי לחברה כספים המופקדים בבנק לאומי וביכולת התובעת לעקל כספים אלו ולקבל את מלוא החוב הנטען טרם פתיחה בהליכי הרמת מסך נגדם.

בנוסף טענו כי גובה החוב האמיתי של החברה לתובעת עומד רק על 4,000 ש"ח ולא כנטען על ידי התובעת, וכן טענו כי יש לבדוק את החוב המקורי ולא את החוב בתיק ההוצל"פ.

בדיון להוכחות שהתקיים בתאריך 2.4.09 העיד מטעם התביעה מר יואב מדמוני חשב לקוחות בתובעת, ומטעם ההגנה הנתבע 1. בסיום החקירות הוריתי כי התובעת תגיש סיכומיה תוך 14 יום, והנתבעים יגישו סיכומיהם תוך 14 יום לאחר מכן.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה נגד נתבע 1 ולדחות את התביעה נגד נתבעת 2, והכל כפי שיפורט להלן.

נטל ההוכחה

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1004-1005 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2)358, 364).

משכך, התובעת בתיק זה היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ונטל ההוכחה להוכיח טענותיה מוטל עליה. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע על פי "הטיית מאזן ההסתברות" (בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 598, 589).

התובעת הוכיחה את חוב החברה בעצם קיומו של תיק הוצאה לפועל נגד החברה, משמע שחובה של החברה הוא חוב חלוט. משכך דינן של טענות ההגנה לגבי עצם קיומו של החוב וכן לגבי גובהו להידחות.  טענות אלו מקומם היה בהליך שנוהל נגד החברה.

משכך, נותרה בפני השאלה האם מעשי הנתבעים הינם מרמה ותרמית המהווים עילה להרמת מסך ההתאגדות בינם לבין החברה והטלת חובות החברה המגיעים לה על הנתבעים.

לדידי, יש מקום להרמת מסך בין נתבע 1 לבין החברה.

הרמת מסך

סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן " החוק") קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות:

"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על-כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".

לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם המסך משמש את בעלי המניות על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים. הרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים ביותר, בהם תכונותיה של חברה נוצלו על ידי אורגן שלה לטובתו ושלא בתום לב, זאת בכדי שלא לערער את חיי המסחר במדינה.

סעיף 54 לחוק קובע: