הריש נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

בתאריך 18.10.12, במתחם "מספנות ישראל" שבחיפה, אירעה תאונת דרכים בין רכב התובע, קטנוע, ובין רכב הנהוג ע"י הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") והמבוטח ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

אין חולק כי התאונה התרחשה כאשר הנתבע נהג ברכבו לאחור, לא הבחין בקטנוע שחנה מאחורי רכבו ופגע בו.

לטענת התובע, באותה תאונה נגרמו לקטנועו נזקים בסך של 10,297 ₪, אך הנתבעת סירבה לפצותו בגינם והציעה לשלם לו סך של 3,500 ₪ לסילוק מלא וסופי של תביעתו, הצעה שהתובע לא הסכים לה.

בכתב ההגנה גרסה הנתבעת כי הנזקים להם טוען התובע לא נגרמו ע"י הנתבעת באותה תאונה אלא בתאונה אחרת שאירעה מחמת מעשים או מחדלים של התובע, כפי שפירטה בסעיף 10 לכתב הגנתה. כן טענה כי יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 100% לקרות התאונה שבענייננו, וזאת מחמת מעשים או מחדלים שלו בתאונה אחרת כלשהיא (סע' 11 לכתב ההגנה) וכי לא עשה אף את הנדרש להקטנת נזקיו.

בביהמ"ש העידו התובע והנתבע על אשר אירע וכן העיד מר אשר רוטל, עד ראייה לתאונה.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, שנסע לאחור מבלי שווידא כלל כי הדרך מאחוריו פנויה, וזאת טרם שהחל בנסיעתו כך לאחור, לא הבחין כלל בקטנוע החונה מאחורי רכבו ופגע בו.

הנני דוחה את טענות הנתבעת בדבר רשלנות תורמת כלשהי של התובע לקרות התאונה, בקובעי כי לא הוכחו כלל.

הנני מקבלת כמהימנות עליי לחלוטין את טענותיו של התובע כי כל הנזקים שנמצאו בקטנוע ע"י השמאי ופורטו בדוח השמאי שצורף לכתב התביעה הינם תוצאת אותה תאונה.

קיבלתי את הסברי התובע בדבר הנסיבות שבגינן התעכבו פנייתו לחברת הביטוח מטעמו ובדיקת הקטנוע למשך כחודש, עקב שהייתו של התובע בחו"ל וכי בכל אותו פרק זמן לא עבר הקטנוע תאונה נוספת אלא חנה בחניה פרטית שבבית אחותו של התובע ולאחר מכן הועבר, בגרירה, למוסך בת"א, שם תוקן.

לא מצאתי כי בעדות הנתבע והעד מטעמו, מר רוטל, בדבר הנזקים שראו בקטנוע לאחר התאונה, יש כדי לסתור את ממצאיו הברורים, המדוייקים והמקצועיים של השמאי מר עלי דויטש, ממצאים המקובלים עליי במלואם.

הנני קובעת כי טענות הנתבעת בסע' 6 ו-7 לכתב הגנתה, כאילו ביקש התובע מהנתבע לדווח לנתבעת דיווח שיקרי על אשר ארע בתאונה – נמצאו חסרות כל ממש.

הנתבע לא העיד על כך דבר ואף לא הובאה כל ראיה אחרת לעניין זה.

הנני דוחה טענות אלה מכל וכל ולקביעתי, בהעדר ראיה כלשהי לקיומן – לא היה כל מקום כי תיטענה כלל וכלל.

זאת ועוד, מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה כי הנתבעת הציעה לתובע פיצוי חלקי בגין נזקיו, כאשר אין בידה כל חוו"ד של שמאי מטעמה הקובעת את נזקי הקטנוע בתאונה בסכום אחר מזה שננקב על ידי השמאי מטעם התובע.

כאשר עולה מטענות הנתבעת כי הינה מודה בכך שבתאונה אכן נגרמו נזקים לקטנוע, אך חולקת על גובהם של הנזקים הנתבעים, היה עליה לקבוע את גובה הנזקים שנגרמו לתובע, לגירסתה שלה, על בסיס ראיות שבידה לעניין זה.

שאם לא כן, ואם ביהמ"ש אכן היה מקבל את טענות הנתבעת כי לא כל הנזקים להם טוען התובע הינם תוצאת התאונה אלא רק חלקם – כיצד זה יכול היה ביהמ"ש לקבוע את גובה הנזקים שנגרמו לתובע, לגירסת הנתבעת?

יתר על כן, אם אכן סברה הנתבעת כי לקטנוע נגרמו נזקים בתאונה, היה עליה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתה שלה, מבלי להתנות את התשלום בויתור של התובע על יתרת טענותיו.

הנני קובעת כי הוכח, כאמור, שבתאונה נגרמו לקטנוע נזקים בסך של 10,297 ₪.

כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 585 ₪.