הרחקות דרבינו תם עקב סרבנות גט

לפנינו ערעור על החלטת ביה"ד האזורי מיום כ"ז בתמוז תשע"ב (17/07/12) שנחתמה ביום 31/07/12. בהחלטה נכתב כדלהלן:

• א.                                         בפני בית הדין בקשת ב"כ האשה להטלת סנקציות נוספות על הבעל לאחר שהסנקציות שניתנו עד עתה, כולל צו להפסקת שירותים קונסולריים לא הביאו עדיין למתן גט.
• ב.                                         מדובר בתיק עגינות קשה במיוחד. הבעל חוייב בגט עוד בתאריך ח' באלול תשע"א 7.9.2011, ומאז הוא מעגן את האשה, שוהה מחוץ לגבולות ישראל במדינת ניו ג'רזי, חי את חייו, עושה את כל התחבולות כדי להתחמק מביצוע פסק הדין, ואילו האשה בישראל וממתינה בכיליון עיניים לקבל הגט.
• ג.                                          הואיל והבעל מסרב לציית לפסק הדין, מותר לקרותו עבריין, ודינו מבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן שלד.
• ד.                                         מצוה על כל מי שיכול לסייע להתיר את האשה מעגינותה, לפיכך יש להימנע מלעשות טובה לבעל ו/או לדבר עמו ו/או לצרף אותו למנין ו/או לישא וליתן עמו ו/או לקברו. כמבואר ברמ"א.
• ה.                                         בית הדין נעתר לבקשת האשה ועל כן בית הדין מתיר לפרסם את שמו ופרטיו ותמונתו של הבעל [פלוני] בקהילה ב[...] ו/או בכל מקום שהוא ללא הגבלה, בצירוף הודעה כי כל היודע על מקום הימצאו ויש בידו לסייע להוציא מהבעל גט, הרי הוא מצווה ועומד לכך, ואילו כל המסייע לו להמשיך ולעגן את האשה, הרי הוא מסייע לדבר עבירה.
• ו.                                           בית הדין מעביר העתק החלטה זו לידי הרב [...] - רב הקהילה לפי הכתובת הבאה: [...]
• ז.                                           בית הדין מעביר החלטה זו למחלקת העגונות בהנהלת בתי הדין, לפעול באמצעים העומדים לרשותם לביצוע תוכן החלטה זו ובית הדין מורה לאגף עגונות בהנהלת בתי הדין לפנות לכל גורם רבני או אחר שיש בידיו להשפיע על הבעל לתת גט, לעשות זאת.

הפרק העובדתי

המערער דנא חויב בגט בפסק דינו של ביה"ד האזורי מיום ח' אלול תשע"א 07/09/11. על פסק דין זה לא הוגש ערעור והוא חלוט. בהמשך ביום ה' בשבט תשע"ב 29/01/12 וביום ט"ו שבט תשע"ב 08/02/12 החליט ביה"ד האזורי להטיל על הבעל מגבלות לפי חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995.

סביב חודש מרץ 2011 הבעל יצא את הארץ.

בזמן שהבעל שהה בארץ הוא הביע יותר מפעם אחת את רצונו והסכמתו להתגרש [ראה פרוט' האזורי מיום 18/11/10 ועוד], ואף הופיע לסידור גט ביום 01/02/11 וחזר בו ברגע האחרון בגלל שהאישה עתרה לביהמ"ש העליון בעניינה של הבת. אך מרגע שהבעל עזב את הארץ העניינים יגעים, והאישה עומדת בעגינותה.

הצעת ב"כ הבעל שהמו"מ יתקיים בארה"ב או באירופה כמו הטענה שישנו 'צו חוסם' שמונע מביה"ד לדון בענייני הגירושין, נדחות על הסף. הצדדים אזרחי ישראל ולביה"ד הרבני סמכות שיפוט חוקית לדון בתביעת הגירושין ובכרוך לה. הצדדים אכן הופיעו בביה"ד, התקיימו דיונים ואף התקיים מו"מ מועיל לקידום העניין, אך מרגע שהבעל עזב, אין התקדמות ממשית בתיק כאמור, אף שכבר ניתן פסק דין.

טענות הצדדים

ב"כ המערער טען בין היתר שהחלטת ביה"ד האזורי נשואת הערעור הטילה על הבעל וסביבתו הגבלות שאינן מפורטות בחוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, ומשכך הגבלות אלו נתנו בחוסר סמכות ובניגוד לחוק.

כמו כן נטען שביה"ד לא מוסמך להטיל הגבלות על תנועותיו וזכויותיו בחו"ל, וכמו כן נטען שהגבלות אלו מהוות נידוי חברתי שאסור לפי החוק. כן נטען שהמגבלה שלא לקבור את הבעל אינה תקפה משום שלאחר מות הבעל האישה אלמנה ואין תוקף להגבלות שהוטלו לצורך אכיפת פס"ד לגירושין.

עוד טוען ב"כ הבעל שמרשו אינו סרבן גט משום שהוא מוכן לקיים מו"מ לגירושין וסידור גט בארה"ב או במדינה ניטראלית [כך במקור] באירופה.

עוד טוען ב"כ הבעל שההחלטה פוגעת בריבונות ארה"ב משום שהיא מופנית ליחידים [הרב אלקין] ולקהל שאיננו אזרח מדינת ישראל ונתון למרותה של ממשלת ארה"ב.

עוד טוען ב"כ הבעל שביה"ד התעלם מ'צו חוסם' של ביהמ"ש הגבוה של מדינת ניו גרסי שהורה על הפסקת דיון בעניין הגירושין של בני הזוג.