הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו אליונס

החלטה

העניין שבפני, בקשה לעיכוב הליכים, ולביטול החלטתי מיום 13.1.2012, החלטה אשר לדעת המבקש/הנתבע, ניתנה במעמד צד אחד.

בתמצית, זוהי השתלשלות ההליכים עד כה:

ביום 28.4.2010, הוגשה על ידי הנתבע, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב. מטעמים שאינם ברורים, ושמורים עם הנתבע, לא הוגשה התנגדות לתובענה, אלא הוגשה אך ורק בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות.

עוד באותו יום, הורתה כב' הרשמת (כתוארה אז) מ. נבון-קלמפנר, על העברת הענין לביהמ"ש השלום.

הענין הועבר לביהמ"ש השלום, ביום 26.5.2010, ועוד באותו יום ניתנה החלטת כב' הרשמת פומרנץ, לפיה היא נעתרת לבקשה להארכת המועד, וכי יש להגיש ההתנגדות בתוך 45 ימים מאותו יום. יצויין כי מדובר בארכה ניכרת, החורגת אף בהרבה מעל התקופה הנקובה בדין להגשת התנגדות.

ביום 13.1.2012, ולאחר שחלפה התקופה במסגרתה הותר לנתבע להגיש את התנגדותו, בחלוף כשנה וחצי מהמועד הנדחה אשר נקבע להגשת ההתנגדות, ולאחר שניתנה במסגרת תיק זה התראה בגין חוסר מעש, נמחקה ההתנגדות.

טענות הצדדים.

הנתבע טוען, כי עם ההתנגדות הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות. מעיון בתיק, עולה כי מדובר בטענה שגויה, שכן כל אשר הוגש על ידי הנתבע, היה בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות, ולא יותר מכך. ההתנגדות אשר צורפה לבקשתו כעת, מועד עריכתה הינו לאחר שנמחקה ההתנגדות.

העובדה כי רשמת ההוצאה לפועל רשמה כי הוגשה ההתנגדות, אינה מעלה ומורידה בהקשר זה, שכן כל אשר הוגש, הינו בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, ומדובר לכל היותר, בטקסט מובנה, המוקלד אוטומטית עם כל בקשה מסוג זה. החלטתה של כב' הרשמת פומרנץ, היה בה להבהיר, מהי הבקשה אשר הוגשה, ואף היה בה להבהיר, מהו הסעד אשר ניתן.

התובעת טוענת מנגד, כי הנתבע נהנה מעיכוב הליכים למשך כשנתיים, כאשר מחדל מהותי נפל בהתנהגותו, ואף טוענת היא כי הבקשה הינה סתמית וכללית, ואינה מפרטת את עילת ההגנה בפירוט הנדרש. בנוגע לטענה האחרונה, יצויין כי הנתבע מצרף כעת לבקשה, התנגדות המפרטת את טענות הגנתו, ואף צירף תצלום פוליסת ביטוח אשר נערכה לו לגבי אותה תקופה רלוונטית, ומפנה אליה לביסוס טענות ההגנה.

ולגופה של הבקשה לביטול ההחלטה של מחיקת ההתנגדות.

ראשית אציין, כי אין מדובר בדחייתה של ההתנגדות וביצירת מעשה בית דין, אלא במחיקתה בלבד.

ככלל, בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה (או כבמקרה זה, החלטה על מחיקת ההליך, בהיעדר התנגדות). לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור, או כאשר היה מחדל מהותי אחר, המכיל בתוכו איחור ניכר.

בית המשפט העליון הדגיש את החשיבות של פתיחת שערי בית המשפט בפני מי שהגיש בקשה לביטול פסק דין. רע"א 7931/06 יהושוע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון (מאגר נבו).

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. אציין כי במקרה זה לא נפל פגם טכני בהחלטה, כאשר שנה וחצי לאחר שהוארך המועד, נמחק ההליך, משלא הוגשה ההתנגדות, ולפיכך מדובר בביטול על פי שיקול דעת בלבד, ולא מחובת הצדק.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.