הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יצחק - פסקדין

פסק דין

העובדות וגדר המחלוקת:

זוהי תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים.

התאונה ארעה בשכונת תלפיות בירושלים, באיזור המוסכים. במקום שאין מחלוקת על כך שהכבישים בו אינם מסומנים ונתיבי הנסיעה בהם אינם ברורים. אין מחלוקת גם על כך שעובר לתאונה כבה מנועו של הרכב בו נהג הנתבע, כך שלא ניתן היה להמשיך בנסיעה בו כרגיל.

התובע, המבוטח על ידי התובעת, טען כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע נסע בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד סיטרי. בעדותו בבית המשפט הוסיף התובע כי בעת התאונה היה רכבו במצב של עצירה מוחלטת לקראת הכניסה לצומת, וכי רכב הנתבע הגיח במהירות, בנסיעה פראית, ופגע בו (עדות התובע בחקירתו הנגדית). הנתבע הוא בעל מוסך שנסע ברכב של לקוח. הוא העיד כי במהלך הנסיעה נדם מנוע הרכב, כשהוא בסמוך לצומת. מלכתחילה התכוון לפנות בצומת ימינה, אולם תוואי כביש זה הוא בעליה. לכן החליט לפנות שמאלה ולנסוע מרחק נסיעה קצר שאינו עולה על 30 מטר בניגוד לכיוון התנועה. הנתבע העיד כי בדק וראה שהדרך פנויה.

אחריות הנתבע:

אין ספק בכך שהנסיעה בניגוד לכיוון התנועה מטילה על הנתבע אחריות לקרות התאונה. אלא שבמקרה זה האחריות אינה כה חמורה ומהותית כפי שיש לראות במקרה רגיל של נסיעה בניגוד לכיוון התנועה, בהתחשב בנסיבות אלו: מדובר בכביש צדדי שנתיביו אינם מסומנים היטב. קטע הנסיעה היה קצר ביותר, עד 30 מטר. הנתבע בדק וראה שאין כלי רכב בסביבה. האפשרות האחרת שהיתה בפני הנתבע היתה השארת הרכב במקום עד להזמנת גרר, באופן המפריע לתנועה ויוצר סכנה למשתמשים בכביש. בנסיבות אלו אחריותו של הנתבע קיימת, אך אינה מלאה.

גירסת התובע.

כאמור, התובע טען כי בזמן התאונה היה רכבו בעצירה מוחלטת על מנת להיכנס לצומת בזהירות, וכי הנתבע הגיע לכיוונו במהירות ובפראות.

אני דוחה את טענות התובע ואת גירסתו בכללה, מנימוקים אלו:

רכב הנתבע נפגע בגלגל הקדמי שלו, דהיינו בדופן הרכב. כך עולה מהעדויות וגם משני השרטוטים שערך התובע, ת/1 ו-ת/2. הפגיעה בדופן רכב הנתבע כאשר רכב התובע בעצירה אינה אפשרית, אלא אם כן סטה הנתבע מנתיב נסיעתו שמאלה. אולם סטיה כזו של הנתבע אינה אפשרית, הן בשל מיקומם ונתיב נסיעתם של כלי הרכב כפי שמופיע בשרטוטים, הן משום שרכב הנתבע לא היה בנסיעה אלא הידרדר במנוע דומם, ועל כן לא ניתן היה לשלטו בו ולהגיע לסטיה חדה בנתיב הנסיעה. על כן גירסת התובע אינה סבירה. מכיון שכל העובדות הקשורות לרכה הנתבע – נתיב נסיעתו, העדר המנוע, וכדומה – אינן שנויות במחלוקת, הרי שהמסקנה היא שהנתון השגוי אותו יש לשנות הוא עובדת היותו של רכב התובע במצב עצירה.

זאת ועוד: כאמור טען התובע כי הנתבע הגיע לעברו במהירות ובפראות, אולם הנתבע לי יכול היה לנסוע במהירות ובפראות, כיון שהידרדר ברכב דמום מנוע. גם מטעם זה לא ניתן לקבל את גירסתו של התובע, והמסקנה הסבירה יותר היא שהתובע הגיע לצומת במהירות מופרזת ולכן לא יכול היה לעצור.

סיכום ומסקנות

המסקנה העולה מכל האמור היא שהתובע נהג אמנם ברשלנות ובסטיה מסטנדרט ראוי בכך שהשתמש בדרך בניגוד לכיוון התנועה, אולם התובע אף הוא נהג שלא כדין כשהגיע לצומת במהירות מופרזת, ללא יכולת לעצור בצומת, ובכך תרם אף הוא תרומה מהותית לתאונה.

אני מחלקת את האחריות בין הצדדים בשיעור של כ- 40% לנתבע וכ-60% לתובע.

הנתבע טען בכתב ההגנה לקיזוז. בעדותו (בעמ' 5) הבהיר כי תיקן את הרכב על חשבונו וכי התיקון עלה בסביבות 2,000 ₪. אין מחלוקת על עצם גרימת הנזק לרכב הנתבע, ולאור תיאור הנזק על ידי הנתבע , אני סבורה שהסכום של 2,000 ₪ הוא סביר. מאחר שנדרשו חלקי חילוף, הרי שהנזק שהנתבע נדרש להוצאה כספית ממשית, מעבר להוצאות הכלליות של התיקון במוסכו. התרשמתי כי העובדה שהנתבע לא הגיש חוות דעת וקבלות לא נבעה מניסיון למנוע בירור העובדות, אלא מכך שהנתבע תיקן את הרכב במוסכו שלו והאמין שהסכסוך בינו לבין התובע הגיע לסיום (ראו דברי הנתבע בעמ' 5 שורה 15). על כן אני מקבלת את טענת הקיזוז.

נוכח חלוקת האחריות כאמור לעיל, ולאחר שקיבלתי את טענת הקיזוז לגבי סכום של 2,000 ₪, הסכום שנותר לתשלום הוא זניח.

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.