הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ - פסקדין

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 28.10.2010 בשעה 9:00 לערך, ארעה תאונת דרכים בה נפגע רכב התובעת (להלן: "התאונה").

העידה בפני התובעת 2 (להלן: "התובעת 2") שהינה נהגת רכב המבוטח אצל התובעת 1 (להלן: "רכב התובעות"), כמו כן העידה עת/1 שהינה עדה ניטראלית (להלן: "העדה הניטראלית"). מטעם הנתבעת העיד עה/1 (להלן: "עה/1") שהינו נהג האוטובוס שבבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, הוכח במאזן ההסתברות הנדרש כי אוטובוס של אגד פגע ברכב התובעות. משהנתבעת לא פעלה ולא הראתה את המאמצים שעשתה על מנת לאתר את נהג האוטובוס הפוגע, דין התביעה להתקבל.

לטענת ב"כ הנתבעים, לא ניתן להגיש תביעות ללא כל ביסוס ראייתי, נשמעה עדותה של התובעת 2 אשר לא ידעה לספר כיצד ארעה התאונה. כמו כן נשמעה עדה ניטראלית שהעידה כי "אוטובוס ירוק" פגע ברכב התובעת, אולם לא רשמה את מספר הרישוי ולא ידעה לומר את מספר הקו. לטענתו עדותו של נהג האוטובוס שנשמעה היתה אמינה, ולא ברור על סמך מה מבקשת התובעת שהתביעה תתקבל.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם התובעת עמדה בנטל הוכחת תביעתה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל על שכמה.

בקצירת האומר, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.

ובת"א (תל אביב) 3056/86 לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י, בעמ' 1198 נאמר:

"הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...".

העידה התובעת 2 כי החנתה את רכבה ליד אבן שפה כחול לבן, וכאשר הגיעה לרכבה ראתה כי הרכב שלה נפגע. התובעת לא ראתה את התרחשות התאונה.

זאת ועוד, העידה כי במקום נשוא התאונה עובר קו אוטובוס של הנתבעת, וכאשר נאמר לה, בחקירתה הנגדית כי קו האוטובוס שעובר במקום הינו קו שמספרו 174, השיבה כי אכן יתכן כי זה מספרו של הקו, שהרי בעדותה במשטרה אמרה כי הבחינה בקו אוטובוס שעובר במקום: "קו 114 או 174", הואיל ואינה רואה טוב מרחוק. כמו כן, העידה כי לא ראתה את קרות התאונה, אלא לאחר התאונה עמדה בכיכר, על מנת להבין איזה קו אוטובוס עובר במקום.

לעדות זו הצטרפה עדותה של העדה הניטרלית שהעידה כי עברה ברחוב וראתה את התאונה, וסיפרה (עמ' 2): "שמעתי מכה חזקה כמו של פח מתנפץ הסתכלתי לכיוון הרעש, וראיתי שאוטובוס פונה ימינה מרח' פרישמן אחרי כיכר רבין, וראיתי את האוטובוס מתנגש ברכב".

העדה ציינה כי זה היה "אוטובוס ירוק של אגד", ואף אמרה שרצה מהר כדי לראות את המספר, והמספר שראתה היה 114, אולם הבהירה כי מדובר בצג אנלוגי אשר בו נראה המספר בצורה לא מלאה.