הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' אסור ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב שיסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בכביש מס' 75 בין מגדל העמק לחיפה, והיו מעורבים בה שני כלי רכב פרטיים, רכב הנתבעים היה רכב צבאי ונהגה בו חיילת. מדובר בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון. עובר לתאונה נסעו שני הרכבים זה מול זה, בנתיבים נגדים, וכל צד טוען שהתאונה נגרמה עקב סטיית רכב הצד האחר לתוך נתיב נסיעת רכבו.

העידו בפני הנהגים בשני הרכבים המעורבים ונוסע בכל אחד מהרכבים. הוגשו גם מסמכים ותמונות, לרבות מסמכים מתיק המשטרה. בחנתי את העדויות והגעתי למסקנה שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שרכב הנתבעים הוא שסטה לנתיב נסיעת רכבה. אני ערה לכך שהמשטרה לא הגיעה למסקנה ולא הוגש כתב אישום נגד מי מהמעורבים. אני גם ערה לכך שישנם אי דיוקים שונים בעדויות עדי התובעת, כגון חוסר זיכרונם של העדים לגבי כך שהוגשו על ידם שתי הודעות למשטרה, או חוסר זיכרונה של נוסעת הרכב על כך שרכב הנתבעים הסתובב בכביש (דבר המוסכם הן על נהג התובעת והן על נהגת הנתבעים). עם זאת התרשמתי ששני העדים העידו רק את שזכור להם, ואי הדיוקים, לא רק שאינם יורדים לשורשם של דברים, אלא שיסודם בחלוף הזמן, ובכך שנוסעת הרכב לא קלטה את כל פרטי האירוע.

מאידך, התרשמתי שעדות הנתבעים אינן יודעות בדיוק מה היו נסיבות התאונה, ויתרה מזאת, הנתבעים לא זימנו לעדות עד שנסע ברכב סמוך וראה את התאונה. יש לזקוף זאת לחובתם. לאור האמור, התובעת הרימה את הנטל להוכיח גרסתה על פי מאזן ההסתברויות. ואפרט.

התאונה אירעה בחודש דצמבר שנת 2006. מעדויות שני הצדדים עולה שהיה זה יום חורפי וגשום, והכביש היה חלק. במקום בו אירעה התאונה הכביש הוא בעלייה עם עיקול ימינה מכיוון נסיעת רכב הנתבעים.

נהג רכב התובעת העיד שהוא נהג רכבו בנתיב הנסיעה המיועד לו, ולפתע הוא ראה מולו את רכב הנתבעים כשהוא מחליק בכביש לכיוון רכבו. הוא לא יכול היה לברוח ימינה בשל גדר בטיחות המצויה בצד הכביש, אך הוא בלם את הרכב. רכב הנתבעים החליק, הסתובב על הכביש סיבוב שלם, ואז פגע ברכבו והסיטו לכיוון מעקה הבטיחות. נוסעת ברכב התובעת העידה שזכור לה שרכב שנסע בנתיב הנגדי החליק לכיוון רכבם ופגע ברכב.

נהגת רכב הנתבעים העידה שהתאונה זכורה לה "פחות או יותר". לזיכרונה רכב שבא מולה סטה אל נתיב נסיעתה, פגע ברכבה, וכתוצאה מכך הרכב הסתחרר והגיע בסופו של דבר לשול הדרך. אלא שעיון בעדות מעלה שהעדות לגבי סטיית הרכב האחר, מבוססת יותר על מסקנה שהעדה מסיקה, ולא על מראה עיניה. וכך, בתחילת עדותה, עת תיארה העדה את נסיבות התאונה, היא כלל לא הזכירה את סטיית הרכב האחר ולדבריה: "זוכרת את התאונה פחות או יותר. זכור לי שרכב מלפני נתקע בי ומזה הסתחררתי במקום, בסופו של דבר הייתי בשולי הדרך בתוך הרכב. פוניתי באמבולנס" (עמ' 16 שורות 11 – 14), כאמור, בעדות זו אין כל התייחסות לשאלה מי מהרכבים סטה ממסלול נסיעתו. רק בהמשך העדות טענה העדה שרכב הנתבעים סטה לכיוון רכבה, וזאת "בכמות קטנה" (שורות 18 – 20). העדה נשאלה אם יתכן והיא זו שסטתה ולא הרכב האחר, ותשובתה היתה "אבל הוא יורד אלי ויותר הגיוני... אני מסבירה שלא יכולתי לבוא לצד שמאל פתאום ולסטות אליו, כי אני הייתי בצד הימני יותר. אין לי מה לחפש בצד שלו" (עמ' 19 שורות 18 – 20). בחינת העדות מותירה ספק אם טענת נהגת רכב הנתבעים בדבר סטיית רכב התובעת נסמכת על דברים שראתה או על מסקנה שהיא מסיקה. ואכן, בהמשך העדות, העידה הנהגת שמאחוריה נסע רכב בו נהג מפקדה בצבא, לטענתה הוא ראה את סטיית רכב התובעת לכיוון נסיעת רכבה, "והוא גם אמר לי את זה. הוא גם הדריך אותי הלאה מה לעשות, מה להגיד, מה קרה. הוא אמר לי שהוא ראה את זה מרחוק" (עמ' 19 שורות 31 – 33). נראה, איפוא, שעדות נהגת רכב הנתבעים נסמכת יותר על דברים שאמר לה מפקדה, מאשר על מראה עיניה שלה.

המפקד עצמו לא זומן לעדות, למרות שמדובר בעדות חשובה. הכלל הוא שמניחים שצד, שללא נימוק סביר, נמנע מלזמן עד שיכול היה לתמוך בגרסתו, עושה כן מהטעם שאותו עד היה תומך דווקא בגרסת הצד האחר. זאת ועוד. נהגת רכב הנתבעים העידה שנערך תחקיר צבאי על נסיבות התאונה, וגם המסמכים מתחקיר זה לא הוגשו (עמ' 19 שורות 35 ואילך).

הנוסעת ברכב הנתבעים העידה שהיא זוכרת את התאונה במעורפל. זכור לה שרכב אחר סטה לכיוון רכבה ופגע ברכב, אך היא אינה יכולה להגיד בוודאות אם הרכב האחר סטה לנתיב נסיעת רכבה, או אם רכבה הוא שסטה לנתיב נסיעת הרכב האחר (עמ' 20 שורות 40 – 41). לפיכך אין בעדות זו כדי לסייע לנתבעים.

מהטעמים האמורים אני מעדיפה את גרסת התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה רובצת על נהגת רכב הנתבעים. נהג רכב התובעת העיד שהוא לא יכול היה לסטות ימינה כדי למנוע את הפגיעה בשל גדר בטיחות ותהום המצויים בצד הכביש. לפיכך לא מצאתי לייחס רשלנות תורמת לנהג רכב התובעת.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 66,962 ₪ צמוד מיום 26.12.06 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.