אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הקר דני נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

הקר דני נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

תאריך פרסום : 20/01/2014 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום חיפה
368-06
29/12/2013
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים
פסק-דין

פסק דין

המערער שירת במשטרה מאז 1987. הליך זה עניינו בערעורו מיום 21.9.06 על החלטת המשיב מיום 23.8.06 לפיה:

א. מחלת יתר לחץ הדם החמירה בתקופת ועקב השירות במשטרה בשיעור של עשירית בלבד מדרגת הנכות הכוללת.

ב. אין קשר סיבתי בין האירוע האמבולי למוח מ- 13.7.02 ובין תנאי השירות במשטרה.

בפסק דין זה "החוק" – קרי חוק הנכים (תגמולים ושיקום).

1. החלטת המשיב מיום 23.8.06 ניתנה בבקשה להכרת זכות שהגיש המערער בינואר 2004 על הטופס הייעודי המשמש לכך. אותו טופס הנו למעשה זה הפותח ההליך ומגדיר השאלות העומדות להחלטת המשיב. החלטה שהיא בתורה זו שמותקפת בערעור זה. באותו טופס לא צוינה גרסה או פרטי המחלה שמבוקש ליחסה לתנאי השירות. תחת זאת, בשדה בו יש לציין כיצד גרמו תנאי השירות למצב צוין – "לחץ ומתח בסמוך להתקף ורשלנות בטיפולים ובאבחנות – ראה חוות דעת" (יצוין כי יכול המבקש גם להגיש תצהיר או ביאור נוסף ונפרד בכתב אם אין די מקום בשדה הפרטים). כלומר, בטופס התביעה הפנה המערער לחוות הדעת מטעמו בתורת הנמקה. אין פגם בדבר, אולם אז יש להיות ערים לכך שהחלטת המשיב, מטבע הדברים, התייחסה והיתה אמורה להתייחס, אפוא, אך למה שנזכר כהנמקה בחווה"ד של מומחה המערער שצורפה לטופס התביעה –חוו"ד מיום 15.12.03 של פרופ' בנטל (פסיכיאטר ונוירולוג). אנו מציינים הדברים שכן יש בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם ניסה המערער להרחיב החזית בהמשך בטענות רפואיות נוספות לגביהן לא החליט המשיב ב 23.8.06, וממילא אינן עומדות אפוא לבחינת ועדה זו בערעור. בהקשר זה הגיש המשיב בקשה למשיכת חוו"ד מומחה נוסף מטעם המערער, פרופ' ברוק (פנימאי).

באותה חוו"ד של פרופ' ברוק, שהוגשה אך בגדרו של ההליך כאן, נזכרה התזה לפיה הגורם העיקרי לאירוע האמבולי הנו יתר לחץ דם. המשיב טען שיש כאן הרחבת חזית שכן לשיטתו, בחווה"ד המקורית של פרופ' בנטל שתמכה את הבקשה להכרת זכות, נטען שהגורם העיקרי לאירוע המוחי היה מצב דחק כתוצאה מאכזבת המערער מהחלטה בדבר שיבוצו העתידי במשטרה, ולא יתר לחץ הדם.

בהחלטות של יו"ר הועדה הקודם (כב' השופט שר) מיום 11.3.10 ומיום 18.3.10 הותרה מחד הגשת חוו"ד פרופ' ברוק, אך הובהר כי זו תוכל לשמש אך לחיזוק לחווה"ד של פרופ' בנטל, ולא לשינוי חזית. יובהר כי שינוי חזית פסול בהקשר דנן, יכול להיות אחד משני סוגים: או הרחבת היריעה לטענות שלא עמדו לעיונו של המשיב, והוא לא התייחס אליהן בהחלטתו נשוא הערעור; או לטענות שגם אם התייחס אליהן בהחלטה, לא נזכרו בהודעת הערעור. בענייננו טענת המשיב להרחבת חזית יכול שתתייחס אך לסוג הראשון שנזכר, שכן בהודעת הערעור שהוגשה כן נזכרה הטענה לקשר סבתי בין יתר לחץ הדם לבין האירוע המוחי (כטענה חלופית למקרה שלא תתקבל הטענה בדבר קשר סבתי ישיר בין הדחק שיסודו בתנאי השירות לבין האירוע המוחי).

2. קיצורו של דבר: מה שהיה אמור קצין התגמולים להחליט בו היו טיעוני סיבתיות שנזכרו בחווה"ד המקורית של פרופ' בנטל מיום 15.12.03 (לאחר אותה החלטה צירף המערער שתי חוות דעת משלימות נוספות של פרופ' בנטל ובנוסף שתי חוו"ד של פרופ' ברוק). ככל שנזכרה באותה חוו"ד טיעון בדבר קשר סיבתי בין יתר לחץ דם שיסודו בשירות לבין האירוע המוחי – הוכנסה הטענה כדין לגדר הפלוגתאות העומדות לדיון, ויכולה חוו"ד פרופ' ברוק לתמוך בתזה זו. ככל שלא – באה התנגדות במועד וניתנה החלטה מתאימה מכוחה אין להתייחס לאפשר חזית שכזו.

3. עיון בחוו"ד פרופ' בנטל מעלה כי אין מדובר בהרחבת חזית. התזה של פרופ' בנטל הנה:

א. האירוע המוחי נגרם כתוצאה משילוב גורמים מצטברים, שהצטברותם היא שגרמה לאירוע: גם גורמי סיכון תורשתיים וסביבתיים (יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בדם, השמנה, עישון יתר, ותורשה) – ראה עמ' 7 למטה בחוו"ד המומחה; וגם במצטבר אותו דחק נפשי שחש המערער בשלושת הימים שקדמו לאירוע המוחי, כשנודע לו על תפקידו החדש בו לא חפץ. הדחק הנפשי הקיצוני תרם עוד יותר לעליית לחץ הדם, לשיטת המומחה, ולכן התרחש האירוע המוחי (עמ' 8 לחווה"ד).

ב. יש התרשלות של הרופאים המטפלים במשטרה ובקופת חולים שלא ניהלו מעקב או טיפול נאות בלחץ הדם ויתר גורמי הסיכון. לו טופלו גורמי הסיכון שברקע, לרבות יתר לחץ הדם, החל משנת 1998, סביר שניתן היה למנוע האירוע המוחי. שכן פרופ' בנטל אינו חולק על כך שבסופו של יום הגורם ל CVA היתה מחלת היסוד שתוארה (גורמי הסיכון התורשתיים והסביבתיים).

4. במה שקשור לטענות ההתרשלות הרפואית: מדובר כאן על החלופה לפיה התרשלות בטיפול הרפואי שגרמה או החמירה נזק (סטיה מאמנות רפואה) תוכר כמספקת היסוד הסבתי הנדרש בחוק (גרימה או החמרה) בין תנאי השירות לנכות (עיין למשל רע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' קצין תגמולים). בחלופה זו יש רלבנטיות אך לטענת התרשלות של רופאי המשטרה, ולא של הקופה; שכן עסקינן לא בתביעת רשלנות רפואית כללית בה נתבעת הקופה, אלא בהליך שעניינו בחינת הקשר הסבתי בין הנזק לבין השירות במשטרה– לרבות התרשלות רפואית אם היתה, של הרופא המשטרתי שגרמה או החמירה נזק. למעשה פרופ' בנטל שם הדגש על טענת ההתרשלות.

החשוב כעת לענייננו לצורך השאלה האם עסקינן בהרחבת חזית, אינו אלא זה: התזה שיתר לחץ הדם גרם אף הוא כתנאי רפואי בלעדיו אין לאירוע המוחי (ואף כגורם משמעותי). תזה רפואית זו נזכרת בפירוש בחווה"ד הראשונה של פרופ' בנטל, כחלק מן התזה שלו בדבר התרשלות רופאי המשטרה. לפיכך אין ממש בטענת הרחבת החזית שהעלה המשיב, וטענה זו נדחית.

5. בהחלטתו נשוא הערעור נסמך המשיב על 3 חוות דעת של ד"ר מרקוזון (פנימאי ונפרולוג), מימים 8.1.05, 8.10.05 ו 8.3.06, והכיר מכוחן כאמור במחלת יתר לחץ הדם כמי שהחמירה בתקופת ועקב השירות במשטרה, בשיעור עשירית. אך מדוע עשה כן המשיב?: משום שד"ר מרקוזון בשלוש חווה"ד האמורות תמך למעשה בתזה של התרשלות רפואית, באי טיפול תרופתי ביתר לחץ דם של המערער. הוא קבע אמנם שאין קשר סבתי ישיר בין תנאי השירות לבין יתר לחץ הדם, אך באותה נשימה קבע שלו היה המערער מקבל הטיפול המקובל עם אבחון יתר לחץ הדם, יש סבירות גבוהה שמצבו הרפואי היה טוב יותר (מבלי להפריד בענין זה בין רופאי הקופה לרופאי המשטרה). בחוות דעתו הראשונה ציין כי משנת 96 יש כמה מכתבים מהרופא המשטרתי לרופא המשפחה בקופ"ח, עם בקשה לברר את נושא יתר לחץ הדם ולטפל בו, ומסיבות לא ברורות לא קיבל המערער את הטיפול המקובל ללחץ דם מאז אבחון הבעיה. כאשר מ 98', כפי שמציין אף פרופ' בנטל, מופיעה במעקב בקופ"ח הכללית התרופה קונברטין, ההמלצה לא ברורה ולא ברור מאילו סיבות הופסק המשך הטיפול.

גורמי המשיב הפנו בקשות הבהרה לד"ר מרקוזון ובעקבות זאת נולדו שתי ההשלמות שלו, בבחינת תשובות: בהשלמה שלו מ- 8.10.05 ציין כי טיפול ביתר לחץ דם הוכח בעבודות רבות כיעיל למניעת אי ספיקת לב ואירועים לבביים, המערער הסתובב שנים רבות עם יתר לחץ דם דרגה 4 ועם עוד גורמי סיכון למחלה לבבית, ולא טופל תרופתית- מה שנוגד את כל ההמלצות הרפואיות העדכניות. בין אם המחלה הלבבית היא איסכמית ובין אם יש מרכיב של אי ספיקת לב על רקע יתר לחץ דם, בשני המקרים יש סיכוי לא מבוטל שהנזק הלבבי היה קטן יותר, לכל הפחות, לו טופל כמקובל יתר לחץ הדם, ורופא סביר היה מטפל בלחץ דם דרגה 4 בגבר עם השמנת יתר, שומנים בדם ועישון. בהשלמה מ 8.3.06 ציין כי העובדה הרפואית הנה שלא טופל תרופתית בבעיית לחץ הדם, ואין רישום שמישהו הציע לו טיפול תרופתי והוא (המערער) לא לקח, והיתה התוויה לתן לו טיפול תרופתי.

6. לאור האמור, יש לקבוע שהשאלה האם הומחשה סטיה מן הפרקטיקה הרפואית הסבירה של רופאי המשטרה בנושא מעקב או טיפול בלחץ הדם– שאלה זו אינה עומדת לבחינתנו במישרין (אם כי אין מנוס מהתייחסות אליה כשתידון השאלה לגופה האם היה מקום להכיר בהחמרה העולה בשעורה על 10% במה שקשור ליתר לחץ דם). למעשה אין מדובר כלל בפלוגתא המוצבת להכרעתנו הישירה בהליך זה, שכן בהחלטת המשיב מונחת קבלת התזה של רשלנות רפואית. המשיב הגיש אמנם חוות דעת נוספות החולקות על רשלנות בטיפול, אולם את ההחלטה שלו עצמו, נשוא הערעור, במה שקשור ללחץ הדם (היינו הכרתו בכך שמחלת יתר לחץ הדם החמירה, גם אם בעשירית בלבד, בשל תנאי השירות), השתית המשיב על "תוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואיות מתאריך 8.1.05, 8.10.05, ו 8.3.06". כלומר על חווה"ד והתשובות המשלימות האמורות של ד"ר מרקוזון. ד"ר מרקוזון בתורו, השתית עמדתו בענין זה באופן בלעדי על התרשלות רפואית באי מעקב וטיפול ביתר לחץ הדם. אין הרי הנמקה אחרת בחוות דעתו הקושרת בין תנאי השירות במישרין לבין יתר לחץ הדם (נהפוך הוא – הוא כאמור שלל קשר ישיר שכזה, ואף אנו לא מצאנו שהומחש). זאת מבלי שד"ר מרקוזון יתייחס (כפי שציין בהשלמות שלו), לתרומתו הנוספת של המערער עצמו לאי טיפול נאות בבעייתו הידועה. משעה שעמדת ד"ר מרקוזון היא שאומצה על ידי המשיב עצמו בהחלטה נשוא הערעור, כטעם להכרה בהחמרה בשיעור עשירית של יתר לחץ הדם, אין יכול המשיב בגדרן של חוות דעת אחרות שהגיש בהליך זה, או של הפניה למסמכים, לבקש לפתוח מחדש דה פאקטו את החלטתו שלו עצמו, להכיר בהחמרה של יתר לחץ דם; החלטה שנסמכה בלעדית על חוו"ד רפואית, שבתורה הנימוק הבלעדי שנזכר בה בענין זה הנו הרשלנות הרפואית. המשיב הרי לא ביקש לפתוח מחדש החלטתו שלו נשוא הערעור, לפי סע' 35 לחוק. גם אם בהחלטתו נשוא הערעור לא ציין במפורש שההכרה בהחמרה בשיעור עשירית הנה מכוח קבלת הטענה של רשלנות רפואית, הרי שזו ההנמקה הרפואית היחידה (למעשה ההנמקה היחידה) עליה נסמכה החלטת המשיב, והיא נקלטה אפוא לתוך החלטתו, כחלק ממנה. לא יכול המשיב לחמוק מתוצאה זו על דרך ניסוח לאקוני של החלטתו, שאינו מציין בפירוש מה היה הטעם לאותה הכרה בהחמרה של לחץ הדם כנובעת מתנאי השירות.

7. משכך, מנוע המשיב , מכוח החלטתו שלו עצמו, לטעון טענה המתכחשת לרשלנות רפואית של רופאי המשטרה כגורם להחמרת יתר לחץ הדם. את ההחמרה בלחץ הדם בה הכיר המשיב, יש לייחס לגורם הרשלנות הרפואית, בין אם הומחש גורם זה בפנינו ובין אם לאו (לאשורה אכן לא הומחש - ראה להלן).

ההחלטה בדבר החמרה בשיעור 10% במחלת יתר לחץ דם - לגופה

8. בכל שצוין לעיל, אין עדיין כדי לקבוע שמופרכת לגופה המסקנה של המשיב שהכירה באותה רשלנות רק בבחינת החמרה קלה של יתר לחץ הדם ולא בבחינת גרימה מעיקרא. נציין כאן כי אף אין ספק שאף למערער עצמו תרומה של ממש בעניין זה, שכן התעלם מהמלצות רפואיות בעניינו לכל הפחות בשנתיים מ 96' ועד 98'. לו הומחשה לגופה רשלנות של רופאי המשטרה בבעיית יתר לחץ הדם הרי נראה שאכן העמדת ההחמרה על 10% בלבד הנה לחומרא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ