אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הקרן הקיימת לישראל נ' רייזי ואח'

הקרן הקיימת לישראל נ' רייזי ואח'

תאריך פרסום : 26/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
17221-01
25/10/2010
בפני השופט:
נסרין עדוי

- נגד -
התובע:
יצחק בלסקי
הנתבע:
הקרן הקיימת לישראל ורשות הפיתו ח

החלטה

מונחת בפני בקשה לביטול הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 14.2.07 ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 23.9.08. המבקש טוען, כי יש לבטל הסכם הפשרה באופן מלא ולחילופין, בדרך של ביטול הסעיף, לפיו השמאי הממשלתי הוא שיקבע את שווי הקרקע הנדונה לגבי השנים 1995 עד 2006, ומבוקש מינויו של שמאי אחר, ניטרלי לטענת המבקש.

רקע עובדתי

ביום 14.2.07, הודיעו הצדדים, כי בהמלצת בית המשפט הגיעו להסכם עקרונות הכפוף לאישור ועדת הפשרות, וזאת לסילוק התביעה נשוא פסק הדין. במסגרת הודעתם הנ"ל, הצדדים הוסיפו והודיעו עוד, כי לפי ההסכם, סוכם שיפנו לשמאי הממשלתי לצורך קביעת שווי הקרקע נשוא התביעה נשוא פסק הדין, ביחס לכל אחת מהשנים 1995 עד 2006, לכל שנה בנפרד, וכי הנתבע ישלם לתובעת דמי חכירה בשיעור של אחוז אחד משווי הקרקע, כפי שייקבע על ידי השמאי הממשלתי, ביחס לכל שנה בנפרד, בתוספת הצמדה למועד התשלום. על פי המוסכם בין הצדדים, הכרעת השמאי הממשלתי תהיה סופית ותתייחס רק לגבי שווי הקרקע נשוא התביעה, וכי במקביל, תועבר לנתבע הצעה על ידי התובעת לצורך היוון הזכויות בנכס החל משנת 2006 ליתרת שנות החכירה. על פי המוסכם בין הצדדים, כל צד יהיה רשאי להביא טענותיו והשגותיו, וכן כל מסמך או חוות דעת בפני השמאי לעניין קביעת שווי הקרקע (להלן: "הסכם העקרונות").

הסכם העקרונות אושר על ידי בית המשפט. ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 14.2.07 בוטלה, ובית המשפט הורה לב"כ התובעת לפעול להבאת ההסדר להכרעתה של ועדת הפשרות.

בדיון שהתקיים ביום 06.04.08 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה, לפיו, יחול הסכם העקרונות בהסתייגויות שלהלן:

הסכומים בהם יחוייב הנתבע בגין דמי חכירה לא יעלו על הסכומים הנתבעים בכתב התביעה המתוקן בגין בגין אותה תקופה.

החל מיום 31.3.01 ישא הנתבע במלוא דמי החכירה בגין הנכס ואילו עד לאותו מועד ישא בגין חלקו וחלקה של אמו המנוחה יחד (15/32).

כל הסכומים שהופקדו על ידי הנתבע במינהל ו/או בקופת בית המשפט על חשבון דמי החכירה ישוערכו בהצמדה (ללא ריבית) ויופחתו בהתחשבנונות הסופית בין הצדדים.

ההסדר מתייחס לתקופה עד ל- 31.3.06.

ב"כ התובעת יביא את ההסדר לאישור של ועדת הפשרות במינהל.

ביום 30.6.08 הוגשה הודעה מטעם התובעת/המשיבה, לפיה הודיעה על הסכמתה לפשרה שהושגה וכפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 6.4.08, ובלבד שיובהר בפסק הדין, כי במידה והנתבע/המבקש יבחר לשלם דמי היוון עבור כל הזכויות במקרקעין, לא תהיה לו כל טענה ו/או דרישה כלפי המנהל בעניין זה, כספית או אחרת, לרבות עניין היותו, לכאורה, בעל מלוא זכויות החכירה במקרקעין ו/או רכישת יתרת הזכויות אלא על פי נוהלי המנהל וכל דין. המשיבה ציינה במסגרת הודעתה זו, כי הסתייגותה הנ"ל נדרשת מאחר וזכויות החכירה במקרקעין רשומות בלשכת רישום המקרקעין גם ע"ש צדדים נוספים/צדדים שלישיים, ואילו התביעה המתוקנת והפשרה הינם אך ורק עם המבקש/הנתבע, אשר מודע למצב רישומי זה ובחר, בהתאם לשיקול דעתו המוחלט, לשלם דמי היוון בגין מכלול הזכויות במקרקעין, וכי לא יעלה על הדעת שהמשיבה תכיר במבקש ביחס למלוא הזכויות במקרקעין ו/או תאשר לו העברת זכויות אלא על פי הנוהלים, והדין המחייבים, בין היתר, המצאת אישורי מיסים, שטרות חתומים, הסכמתצדדי ג' וכו'.

ביום 7.8.09 הוגשה תגובת הנתבע/המבקש להודעת המשיבה שמיום 30.6.09. המבקש הודיע בתגובתו, כי התיקון המבוקש על ידי התובעת/המשיבה, מיותר לחלוטין (זאת מן הטעם שכל המסמכים שעניינם ההעברות השונות בנכס הוגשו זה מכבר לתובעת, כמו גם לב"כ התובעת ולביהמ"ש). הנתבע הודיע עוד, כי מקובל עליו כי תשלום דמי ההיוון עבור כל הזכויות במקרקעין על ידו אין בו כדי להשפיע על תשלומים בגין העברות קודמות, הכל בכפוף לטענת הנתבע, כי הואיל וקיבל זכויותיו בנכס בירושה, הוא פטור מתשלום כלשהו בגין העברת 7/8 חלקים מהזכויות בנכס על שמו. הנתבע הוסיף והביע תמיהה גבי דרישת הנתבעת כי " במידה והנתבע/המבקש יבחר לשלם דמי היוון עבור כל הזכויות במקרקעין, לא תהיה לו כל טענה ו/או דרישה כלפי המנהל בעניין זה". הנתבע טען, כי אם הכוונה במונח "בעניין זה" הייתה לתשלום דמי החכירה, אזי אין הצדקה כלשהי כי הנתבע יוותר על דרישותיו/תביעותיו בעניין תשלום זה, הרי תשלום דמי היוון מקנה למשלמו החוכר, זכויות מסוימות כלפי מינהל מקרקעי ישראל. הנתבע טען, כי מן הראי שהתובעת תבהיר כוונתה בנדיון זה.

ביום 10.8.10 הגישה התובעת תשובה לתגובת הנתבע. התובעת הביעה תרעומת נוכח תגובת הנתבע ושבה על תוכן הודעתה מיום 30.6.08.

ביום 23.9.08 התקיים דיון לצורך ליבון המחלוקות בין הצדדים באופן סופי. בישיבה זו הובהר, כי הנתבע מסכים להודעה שהוגשה על התובעת ביום 30.6.08 (בפרוטוקול הדיון נרשם בטעות 29.6.08) בכפוף להבהרה הנוספת, והיא: באם יבחר הנתבע לשלם עבור מלוא זכויות החכירה בנכס, אין בכך בכדי לחייב את התובעת לחתום עם הנתבע על חוזה חכירה מהוון ביחס למלוא זכויות החכירה בנכס ואין בכך כדי להכיר בו כבעל מלוא זכויות החכירה המהוונות בנכס, אלא אם כן ימציא את כל צווי הירושה ויתר המסמכים המתחייבים והמאפשרים העברת יתר הזכויות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין על שמו, על נוהלי התובעת. באותו דיון, הנתבע הצהיר כי כל המסמכים כבר הועברו לידי התובעת וחרף זאת, התחייב להמציאם שוב.

באותו יום, ניתן פסק דין המאשר את ההסדר שהושג בין הצדדים ביום 14.2.07 כפי שנרשם בפרוטוקול בית המשפט מאותו מועד, לרבות השינויים שהוכנסו בהודעות הצדדים שניתנו לפרוטוקול מיום 6.4.08, וכן מיום 23.9.08.

עינינו הרואות, כי חרף העובדה שהליכי השגת הסכם הפשרה ארכו למשך כשנה ושמונה חודשים, במהלך כל התקופה הנ"ל, וחרף חילופי הדברים בין הצדדים, המבקש לא העלה שום הסתייגות באשר לזהותו של השמאי שמונה מטעם בית המשפט. הסתייגותו זו עלתה לראשונה, רק לאחר קבלת חוות דעתו של השמאי הממשלתי. לא זו אף זו: נימוקי בקשתו בהקשר זה אינם נימוקים הם.

כעת, ולאחר קבלת חוות דעתו של השמאי הממשלתי, טוען המבקש המבקש כי קיימים קשר הדוק וזהות אינטרסים בין השמאי הממשלתי לבין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המשיבה") ומן הראוי היה כי ימנע מראש את מינויו של השמאי הממשלתי ומן הדין כי יביא לפסילת חוות דעתו משום שניתנה בהיותה נגועה בפניות. לטענות אלו כבר התייחסתי לעיל. אחזור ואציין, כי בנימוקים אלה אין ממש.

המבקש טוען עוד, כי תוכנה של חוות דעת השמאי הממשלתי מלמדת כי האחרון התעלם לחלוטין מחוות הדעת של שמאי מטעמו, זאת ועוד השמאי הממשלתי לא סיפק נתונים כלשהם בנוגע לעסקאות קודמות. המבקש טוען עוד, כי תמוהה בעיניו עצם העובדה כי השמאי הממשלתי העריך שווי הקרקע בשווי העולה על הערכת השמאי מטעם המשיבה.

מנגד, המשיבה טוענת, כי בקשת המבקש נובעת מהעובדה שהתוצאה הסופית שנקבעה על ידי השמאי הממשלתי אינה כדאית לו ובה הפסיד למעשה את הגנתו ולכן עותר הוא לביטולה. אלא שכלל ידוע הוא כי אי כדאיות העסקה (היינו, הסכם הפשרה) אינו מהווה עילה לביטול הסכם הפשרה. עוד טוענת המשיבה כי טענותיו של המבקש כפי שפורטו בחוות דעת השמאי מטעמו הובאו בפני השמאי הממשלתי עוד לפני שנתן את החלטתו, וכי השמאי הממשלתי ביקר בקרקע טרם נתן את חוות דעתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ