בגין סידרה של עבירות קשות, שעניינן בשורה התחתונה זיהום מים והזרמת רעלים, מלחים, מתכות ומזהמים אחרים למאגרי מים, הטיל בית-משפט קמא (כב' השופט ש' בקר) קנס בסך 350,000 ש"ח על החברה שמדובר בה וכן חתימה על התחייבויות שונות, כמפורט בגזר הדין, ובנוסף הוטלו קנסות אישיים על המנהלים.
על גזר הדין, ובמיוחד על סכום הקנס של 350,000 ש"ח, הערעור בפנינו.
כתב האישום בתיק זה מתעד תקופה ארוכה, שבמהלכה נעשו בדיקות אצל החברה, שהיא הנאשמת מס' 1. לרוע המזל, הבדיקות גילו חריגות קשות ביותר, לעיתים מדובר בחריגה של פי 977 ממרכיבים שאותם אסור היה לחברה להזרים למי השפכים. אנו מפנים לטבלאות השונות המופיעות בכתב האישום. לא ניתן בגזר הדין לפרט את כל האמור בטבלאות אלה, כל שנוכל לומר הוא, כי הטבלאות והמספרים הנקובים בהם מדברים בעד עצמם ודי להתבונן בהם כדי להבין את גודל החריגות שמדובר בהן ואת גודל הנזק שנגרם לציבור מהזיהום המשתקף בכתב האישום שבפנינו.
בבית-משפט קמא הודו כל הנאשמים בכתב האישום והדיון הסתכם בשמיעת טיעונים לעונש. בסופו של דבר, הטיל, כאמור, בית-משפט קמא את הקנס הנקוב לעיל, וזאת בגזר-דין מפורט ומנומק, שמתייחס לכל הרכיבים הרלבנטיים.
על אלה עמד בית-משפט קמא בגזר הדין:
מדובר בתקופה ארוכה ביותר, שלאורכה התבצעו העבירות. במפעל נערכו ביקורים, נלקחו דגימות, נעשו שימועים, וזאת החל משנת 2004 ועד שנת 2010. חרף כל אותם תהליכים, המשיך הזיהום להתנהל. אליבא דבית-משפט קמא, כל אותם ההליכים שבהם נקטו הרשויות במשך 6 שנים תמימות
"לא גרמו להם לחוס על כדור הארץ". עוד מציין בית המשפט, כי
"פעם אחר פעם ולאורך השנים הללו, נשפכו על-ידי המפעל מזהמים שונים ומשונים: כסף, נחושת, עופרת, ניקל, כרום ועוד כהנה וכהנה" והנזק איננו טעון פירוט.
בית המשפט התייחס למתחם הענישה, כפי שטענה לו התביעה, וקבע כי המתחמים מקובלים עליו והקנסות צריכים לנוע בין 250,000 ש"ח ל- 600,000 ש"ח (ראה פיסקה 11 לגזר הדין). עוד עמד בית-משפט על-כך, שמדובר בפגיעה קשה לסביבה. האדם הוא חלק מסביבתו וסביבה זו, כאמור, נפגעה. בהינתן האמור לעיל, נפסק הקנס המפורט לעיל.
בהודעת הערעור, כמו גם בטיעון בפנינו, עמד הסניגור על אלה:
א) בית-משפט קמא לא נתן דעתו לשיהוי הרב שחל בהגשת כתב האישום. כתב האישום מתעד, כאמור, דגימות שנלקחו משנת 2004 עד שנת 2010. הדגימות שנלקחו בין השנים 2004 עד 2006 משקפות למעשה עבירות שכבר התיישנו, והיה מקום לתת לכך ביטוי, לצד עצם השיהוי שבהגשת כתב-אישום בשנת 2012 על שנים אלה. משנת 2010 אין עבירות נוספות, למרות שדגימות נלקחות בקביעות ובאופן סדיר, ויש בכך כדי להצביע על הפנמה, וגם לכך היה צריך לתת משקל. בשנת 2007 לא היו כל דגימות שהצביעו על חריגות כלשהן. בית-משפט קמא לא נתן גם לכך את המשקל ההולם.
ב) הסניגור טוען, כי גם אם צודק בית-משפט קמא בכך שיש להחמיר בענישה והמגמה להחמרה, באופן כללי, משקפת ערכים הולמים ומתאימים, אין מקום, כלשונו, לשפוך את התינוק עם המים ואין מקום להחמיר דווקא במקרה הנוכחי.
ג) עוד מפנה הסניגור לנסיבות אישיות, מצב בריאותו של המערער מס' 2, מצב כלכלי קשה ביותר של החברה וכמו גם רמת הענישה, כפי שהיא משתקפת בפסקי הדין שהוגשו על ידו וצוטטו בהודעת הערעור.
התובע מבקש שלא להתערב בענישה, ומנימוקיו של בית-משפט קמא. כתב האישום הוא חמור מאין כמותו. המספרים, כאמור, מדברים בעד עצמם. מדובר בריבוי של עבירות. העבירות לא נפסקו עד אשר ננקטו פעולות אכיפה חמורות. לאורך השנים, מ- 2005 והלאה ננקטו פעולות שונות, שימועים ודגימות וכיו"ב. באלה לא היה די להפסיק את ביצוע העבירות. רק, כאמור, הפעולות שננקטו עובר להגשת כתב האישום, הביאו לכך.
התובע מסכים כי היה שיהוי, אולם אין לדבר על התיישנות, משום שפעולות החקירה הפסיקו את מרוץ ההתיישנות. מכל מקום, הענישה שניתנה, לשיטתו, משקפת את השיהוי. משום כך, כאמור, העתירה היא שלא להתערב בענישה ולהשאיר אותה בעינה.
החלטתנו, לאחר ששקלנו ושיקללנו את הנתונים שבפנינו היא להתערב במידת מה בקנס שהוטל על החברה אולם לא מעבר לכך. בכך אנו נותנים משקל לנימוקים כלהלן:
א) מדובר אכן בשיהוי רציני ביותר. לא ברור היכן היו הרשויות משנת 2004 ואילך. דווקא בשל הנתון שעליו הצביע בא-כח התביעה, דהיינו - כי ב- 2005 נשלל רישיון הרעלים של החברה והוחזר לה כבקשתה, היה מקום להקפדת יתר. בשום פנים ואופן לא היה מקום להותיר התנהלות מזהמת, במיוחד לא בכמויות שמדובר בהם בכתב האישום, בין השנים 2004 עד 2010, עד שנפסקו. אנו נותנים משקל לשיהוי זה, מעבר למה שנתן לו בית-משפט קמא.
ב) אנו נותנים משקל מסויים גם לכך, שבשנת 2007 לא היו, ככל הנראה, כל דגימות מזהמות.
ג) משקל נוסף אנו נותנים גם לטענתו של הסניגור, ולפיה האמור בכתב האישום אינו משקף את התמונה במלואה, שהרי לצד הדגימות המזהמות היו גם דגימות שלא הראו על כל סטייה מהמותר, שעל-כן היה מקום להתייחס גם לכך.
ד) על-פני הדברים לא הוצגו בבית-משפט קמא פסקי-דין שביססו את מתחם הענישה. מכל מקום, ההתרשמות היא, כי אכן הענישה בתיק זה משקפת נורמת ענישה מחמירה במיוחד.
ה) ועל כל אלה אנו נותנים משקל לעובדה שהחברה ומנהליה, ככל הנראה, הפנימו את הענין, הלקח נלמד ועובדה זו מוצאת ביטוי בכך שמשנת 2010 ועד היום, ואנו מצויים בשלהי שנת 2013 לא נעברו עבירות נוספות, ככל שהובא לידיעתנו.