אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הקלה בעונשה של נאשמת בביצוע שוד מזויין בצוואתא - בשל נטיותיה המיניות

הקלה בעונשה של נאשמת בביצוע שוד מזויין בצוואתא - בשל נטיותיה המיניות

תאריך פרסום : 16/09/2013 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
5833-12,6207-12,6227-12
12/09/2013
בפני השופט:
1. ס' ג'ובראן
2. נ' הנדל
3. נ' סולברג


- נגד -
התובע:
1. פלונית
2. ישראל ג'ורנו
3. מיכאל גולובצק

עו"ד לאורה גלאובך
עו"ד הילה טל
עו"ד יריב בן דוד
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד עדי צימרמן
פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.       מונחים לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 11610-08-10 (כב' השופט א' ביתן), בגדרו הוטל על כל אחד מהמערערים עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעברו עבירה מסוג פשע, ופיצוי בסך 5,000 ש"ח למתלונן. זאת בגין ביצוע עבירת שוד בנסיבות מחמירות, בה הורשעו המערערים על פי הודאתם.

רקע עובדתי

2.       מכתב האישום שהוגש נגד המערערים, אשר הודו במעשים המיוחסים להם במסגרתו, מצטיירת התמונה העובדתית הבאה: בסמוך ליום 15.4.2010 קשרו המערערים קשר לשדוד את חנות הנוחות המצויה בתחנת הדלק "דור אלון" בכניסה לקיבוץ אילות, ולצורך כך הצטיידו בכובעי גרב, בגדים כהים, מעילים, כפפות גומי וסכין. כשבוע לאחר מכן, ביום 22.4.2010, אסף מערער 2 את מערערים 1 ו-3 בסמוך לשעה 01:00, והשלושה נסעו לחניית בית הספר "בגין" באילת, שם לבשו המערערים 1 ו-3 את הבגדים שהכינו מבעוד מועד. השלושה נסעו לאיזור תחנת הדלק והמתינו לשעת כושר. בשעה 04:20 לפנות בוקר נכנסו מערערת 1 ומערער 3 לחנות הנוחות שבתחנת הדלק, כאשר הם לבושים בציוד ההסוואה שהכינו. או אז, התנפל מערער 3 על המוכר שהיה אותה עת בחנות (להלן: "המתלונן") הפיל אותו על הרצפה, הצמיד סכין לצווארו, ואמר לו "זה שוד, תביא מהר מהר את הכסף". מערערת 1 הצמידה פתק לפניו של המתלונן, אשר מיהר ומסר לשניים סך של 1,000 ש"ח במזומן, לפני שהספיקו להימלט מהמקום. מערער 2 המתין לחבריו בתוך הרכב בסמוך לתחנת הדלק, ולאחר מכן נסעו השלושה לחניון ברחוב שחמון באילת, שם חילקו את הכסף בין שלושתם. על רקע האמור, הואשמו המערערים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ושוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. כאמור לעיל, המערערים הודו במיוחס להם, והורשעו על פי הודאתם.

          בבוא בית משפט קמא לגזור את דינם של המערערים, נתן הוא דעתו לחומרתה של העבירה ונסיבות ביצועה. נקבע כי המדובר בעבירה שתוכננה מראש, לרבות בחירת קרבן שהונח על פי היכרות מוקדמת שלא יתנגד, ותקיפתו תוך איום עליו בנשק קר. הודגש כי מעשי המערערים פוגעים לא רק בקרבנות העבירה, כי אם גם בציבור בכללותו, ובתחושת הביטחון של האזרח. הוסף כי יש צורך לבטא את הגמול המתאים בעבירות מסוג זה, באופן שיפגין כי יש דין ויש דיין, והמרחב הציבורי אינו הפקר.

          לצד זאת, ניתן משקל בהכרעת בית משפט קמא לנסיבותיהם האישיות של המערערים, ולתסקירי שירות המבחן בעניינם, אשר המליצו להטיל על המערערים עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. באשר למערער 2 צוין כי עברו הפלילי נקי, והוא אף שירת בצה"ל בתקופה הרלוונטית. עוד הוסף כי מערער 3 עובד לפרנסתו, ואף התנדב ב"אקים" ועוסק בספורט תחרותי. באשר למערערת 1, הרחיב בית המשפט המחוזי את היריעה, נוכח נסיבותיה האישיות המיוחדות. צוין כי כעולה מתסקיר המבחן, מערערת 1 נולדה כנקבה, אך תחושותיה כלפי עצמה ונטיותיה הן של זכר. צוין כי מצויה היא בתהליך לשינוי מינה, ואף עברה בשנים האחרונות ניתוח להסרת חזה. בית המשפט המחוזי הדגיש שעל שירות בתי הסוהר לתת דעתו לעניינה, על מנת שלא תישקף לה סכנה בכתלי בית הסוהר.

          נוכח האמור, נגזר עונשם של המערערים כפי שצוין, ל-15 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעברו עבירת פשע, וכן פיצוי כספי למתלונן. מכאן הערעור שלפני.

טענות הצדדים

3.       כאמור, שלושת המערערים משיגים כנגד העונש שהוטל עליהם, וטענותיהם תבואנה כסדרן. לטענת מערערת 1, לא ניתן משקל מספק לנסיבותיה האישיות המיוחדות, הקשורות לזהותה המינית. עוד נטען כי בית משפט קמא לא התייחס כראוי לנסיבות שהביאו את המערערת לעבור את העבירה, ורצונה להשתלב בחברת בני מינה החדש. הוסף כי בית המשפט המחוזי לא יישם כדבעי את הוראות סעיף 40יא לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט הגוזר עונש לתת דעתו אף לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. עיקר טיעונה של המערערת מתרכז בכך שככל שעונש המאסר בפועל יוותר על כנו, יהא עליה לרצותו בתנאי הפרדה, שהם תנאים קשים יותר ממאסר רגיל.

          גם לגישת מערער 2, החמיר עימו בית המשפט המחוזי בהשיתו עונש מאסר בפועל. נטען כי לא ניתן משקל מספק לחרטה ולצער שהביע בעקבות המקרה, ולרצונו להשלים את שירותו הצבאי. הוסף שהיה מקום ליתן יתר דגש להמלצת שירות המבחן שלא להטיל עונש מאסר בפועל, במיוחד נוכח סיכויי השיקום הטובים של המערער, והאפשרות שלו לקיים עתיד טוב יותר.

          מערער 3 סבור אף הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בבוחנו את השיקולים הרלוונטיים לעניינו. צוין כי בעת האירוע היה מערער 3 בן 18 וכמה חודשים - דהיינו, על גבול הקטינות - והוא נגרר אחרי המעורבים בשל חוסר בגרותו הנפשית. הודגש כי היה מקום לשקול את עניינו כאילו היה מדובר בקטין. עוד נטען כי מערער 3 מכיר בחומרת המעשים שביצע, וכי הוא מועסק כיום בעיר אילת לשביעות רצון האחראים עליו.

          לגישת באת כוח המדינה, דין הערעורים כולם להידחות. נטען כי בית המשפט ערך איזון ראוי בין חומרתה של העבירה לבין מצבם האישי של המערערים. הודגש כי אין המדובר באירוע ספונטני, אלא בתכנון מדוקדק, תוך בחירת קרבן שהיה מוכר למערערים כאדם חלש וכמי שלא יביע התנגדות אקטיבית למעשה השוד. הוסף כי ביום השוד ביצע מערער 2 מעשים פליליים נוספים, ולמערער 3 עבר פלילי עשיר, על אף גילו הצעיר. באשר למערערת 1 וליכולתה הנפשית להתמודד עם המאסר, נטען כי שירות בתי הסוהר ערוך לטיפול עם אסירים במצבה של המערערת, וכי לא ניתן להעדיף את האינטרס האישי של מערערת 1, באופן השולל מאסר בפועל.

דיון והכרעה

4.       לקיחת רכושו של אדם בלא רשותו, אסורה עוד משחר האנושות. תחת כותרת מעשה אסור זה, מבחין המקרא בין עבירת הגניבה, שהיא לקיחת רכושו של אדם מבלי ידיעתו, לבין גזל - לקיחת רכושו של אדם בידיעתו ובכוח, וכלשון הזהב של הרמב"ם: "בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד" (משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ג). כדברי החוק בספר ויקרא: "לא-תעשק את-רעך, ולא תגזל" (ויקרא, י"ט, י"ג). אף מעניין להפנות לסוגיית הגזל של קרבן חלש, כפי שמתוארת בספר שופטים ביחס להתנהגות בני דן: "ואלה, באו בית מיכה, ויקחו את-פסל האפוד, ואת-התרפים ואת-המסכה; ויאמר אליהם הכהן, מה אתם עשים? ויאמרו לו החרש, שים-ידך על-פיך" (שופטים, י"ח, י"ט). התנהגות זאת, כידוע, אירעה כאשר "בימים ההם, אין מלך בישראל" (שם, שם, א').

           בימינו ובמקומותינו מוסדר האיסור בדבר השתלטות אלימה על רכוש בסעיף 402 לחוק העונשין, הקובע עונשי מקסימום שונים וחמורים עד עשרים שנות מאסר לשוד מזויין, או שוד שנעשה בחבורה, כפי שהתרחש כאן.

          אף על בית המשפט בבואו ליישם את מצוות המחוקק, לשים לנגד עיניו את החומרה הרבה הנשקפת ממעשים אלה. משקל ממשי יש ליתן לצורך בהגנה על הציבור, ובפרט על אלה שפרנסתם במתן שירות חיוני לציבור, המוצאים עצמם לעיתים קרובות חשופים באישון ליל, קרבנות לעבירות אלימות ורכוש - שוד לאור הלילה. כפי שצוין בפרשה אחרת:

"בלב הדיון ניצב מעשה שוד בחנות קיוסק בשעת לילה מאוחרת, תוך איומים על העובד במקום ותקיפתו. שכיחותם של מקרים כגון דא מחייבת את היחלצותו של בית המשפט לעזרתם של עובדי הלילה. עובדי הקיוסקים נמנים עם שורה ארוכה של עובדים, דוגמת עובדי תחנות דלק ומאבטחים, המעניקים שירות בשעות הלילה לאלה הזקוקים לו. המדובר באנשים אשר עובדים לפרנסתם בעבודות שמטבען אינן פשוטות. בעבודתם חשופים הם למפרי חוק אשר מנצלים את אצטלת הלילה ורדת החשכה לביצוע זממם. לרוב, עובדים אלה נמצאים במקום בגפם, ועוברי האורח המצויים בסביבתם הם מעטים. לא אחת מותקפים "עובדי הלילה" על ידי יחידים או קבוצות אשר שמו להם למטרה להשיג "כסף קל" ביודעם שהעובד נמצא לבדו ולא יתנגד למתן הכסף כאשר חייו ושלמות גופו מונחים על הכף. מעבר לנזק הפיזי שגורמים התוקפים לעובדים, הפגיעה הנפשית לנוכח הטראומה שעברו ותחושת חוסר האונים בה הם מצויים הינן גבוהות במיוחד.

       בתי עסק הפתוחים 24 שעות ביממה ובייחוד בשעות הלילה נועדו לשפר את איכות חייו של הציבור ולאפשר לו זמינות גבוהה לשירותים שונים הניתנים מסביב לשעון. כך לדוגמא, אדם אשר החל בנסיעה ארוכה וגילה לפתע שכמות הדלק המצויה ברשותו אינה מספיקה ימצא תמיד פתרון לבעייתו וכך גם לגבי יתר השירותים הניתנים בלילה. לצד זאת, פתיחתם המבורכת של בתי עסק אלה מזמנת לנו עידן חדש של עבריינות בו מילת המפתח היא "ניצול" ועל בית המשפט לתרום את חלקו ללוחמה בתופעה זו. רשת ההגנה שיכול לספק בית המשפט מתבטאת בהחמרת הענישה שיטיל על מפרי החוק בעניין זה ושתגשים את תכליות ההרתעה והגמול" (ע"פ 4812/12 רשיפל סעדייב נ' מדינת ישראל (11.4.2013)).

          לא למותר לציין את הטראומה שחווה המתלונן בעקבות מעשיהם של המערערים. כפי שציין בית משפט קמא: "נקל לשער את רגעי האימה שעברו על המתלונן [כשמערערים 1 ו-3] הפתיעו אותו בחנות, הוא הופל ארצה, סכין הוצמדה לצווארו והוא נדרש למסור כסף. המתלונן תיאר בפני שירות המבחן את השוד כאירוע טראומטי שבעקבותיו הפסיק את עבודתו בתחנת הדלק ומסר כי מאז הוא חושש להימצא במקומות מבודדים בשעת הלילה בגפו".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ