הפ"ב 8606-02-15 ולדמן נ' נצר ואח' - פסקדין

המבקש עותר למינויו של עו"ד יצחק יניב כבורר בסכסוך שבינו לבין המשיבים.

על פי הנטען בבקשה, המבקש היה שותפו של משיב 1 ובעל מחצית ממניותיה של משיבה 2, כאשר משיבה 3 היא "הזרוע של משיבה 2". סכסוך בין המבקש ומשיב 1 פרץ בחודש יוני 2014 וכחודש לאחר מכן ערכו השניים הסכם לפירוק השותפות, ובמסגרת ביצועו הועברו למשיב 1 מלוא מניותיה של משיבה 2. המבקש טוען כי המשיבים מסרבים להשלים את חלקם בהסכם, בין השאר לשחרר את כספי פוליסות ביטוח וקופות הגמל.

המבקש סומך עמדתו על סעיף 33 להסכם פירוק השותפות, הקובע כי:

"כל חילוקי הדעות בין הצדדים שיתגלעו בקשר להסכם זה או לביצועו יתבררו בפני בורר אשר ימונה על ידי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בישראל על פי פניית כל אחד מהצדדים.

33.1 על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, התקנות שהותקנו מכוחו וכללי המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בישראל.

33.2 הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי אך יהיה חייב לנמק את פסקו. הבורר ימונה תוך 14 יום והבוררות תסתיים תוך 90 יום.

33.3 פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור בפני בורר על פי סעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, והתוספות לחוק.

33.4 סעיף זה מהווה הסכם בוררות בין הצדדים".

המבקש טוען כי בהתאם לאמור בתנית הבוררות, הוא פנה ללשכת עורכי הדין, וזו מינתה את עו"ד יצחק יניב כבורר. הצדדים נפגשו במשרדו של הבורר, אך המשיבים סירבו בחוסר תום לב לחתום על "הסכם בדבר ניהול בוררות" התואם את כללי המוסד לבוררות על פי דרישתו של עו"ד יניב, והאחרון הודיע שבנסיבות אלו אין באפשרותו לנהל את הבוררות. על רקע זה, טוען המבקש כי יש למנות את עו"ד יניב כבורר בהחלטת בית המשפט.

המשיבים טוענים כי בינם לבין המבקש אין כל סכסוך מוגדר, ועקב כך, לא ברור כלל הצורך במינוי בורר להכרעה. המבקש עצמו היה מעוניין בדחיית שחרור כספי פוליסות הביטוח משנת 2014 לשנת 2015, והכספים ממתינים לו, וישוחררו מיד כשימציא אישור מרשויות המס. ככל שישנן למבקש טענות נוספות, כגון כספים שהוציא לטובת משיבה 2, הוא מוזמן להציגן ואלו תיבחנה לגופן. הסירוב לחתום על המסמך שהוצג בידי עו"ד יניב נעשה בתום לב, והוא נובע הן מאי קיומו של סכסוך, והן כיוון שעל הרקע האמור משיב 1 הגיע לישיבה אליה זומן בלא ייצוג משפטי.

למקרא הבקשה סברתי בתחילה כי המחלוקת נעוצה בנוסח הסכם הבוררות עליו ביקש הבורר המיועד להחתים את הצדדים, בבחינת "מהומה על לא מאומה", אלא שממקרא התשובה הבינותי כי חשש החתימה נבע רק מאי היותו של המשיב 1 מיוצג בישיבה שהתקיימה.

לגופה של בקשה לא השתכנעתי בקיומו של סכסוך המצדיק כפיית בוררות טרם זמנה.