הפ"ב 11614-02-14 יורוביץ נ' טיטלבוים ואח',הפ"ב 34268-02-14 טיטלבוים ואח' נ' יורוביץ - פסקדין

לפניי בקשה לביטול פסק הבורר (הפ"ב 34268-02-14) מיום טו' שבט תשע"ד (16.1.14) שניתן על ידי בית דין צדק נתיבות חיים שע"י כולל חושן משפט אהל יוסף (להלן: "בית הדין" ו"פסק הבורר" בהתאמה), שהגישו אסתר וצבי טיטלבוים (להלן: "המבקשים"); ובקשת חנה יורביץ (להלן: "המשיבה") לאישור פסק הבורר האמור (הפ"ב 11614-02-14).

נושא הסכסוך הוא הסכם מיום כד' אדר תשס"ד (מרץ 2004) בין בעלה המנוח של המשיבה לבין המבקשים, שיוצגו באמצעות קבלן הבניין יצחק פאלוך. ההסכם עסק בדירה המושכרת למשיבה ולבעלה המנוח כדיירים מוגנים אצל המבקשים, בעלי הדירה. בהסכם נכתב כי המבקשים מעוניינים לבנות תוספת בנייה שבעקבותיה יידרשו לחסום חלונות של המשיבה והמנוח בצד דרום, ועל כן הגיעו הצדדים להסכמה אשר במסגרתה, בתמורה להסכמת המנוח והמשיבה להרחבה, ייבנה לדירתם חדר נוסף וכן יבוצעו שיפוצים נוספים בדירתם. כן הוסכם כי "על אף כל האמור ניתנת אופציה להחלפת דירה באותו גודל" (להלן: "ההסכם").

החדר הנוסף אכן נבנה, ברם ללא היתר. העירייה דרשה להרסו, וחייבה את המשיבה בקנסות של אלפי שקלים. המשיבה דורשת לקבל דירה חלופית בהתאם להסכם.

להסדרת המחלוקת שהתעוררה ביניהם, המבקשים בחרו בבית הדין. בשטר הבוררות מוגדר נושא הבוררות כך: "מימוש זכויות הגנת הדייר והתחשבנות כספית ותביעות נגדיות ברח' לבוש מרדכי פינת רח' חגי ירושלים".

הבוררות החלה, ובשלב כלשהו החליפו המבקשים את ייצוגם, ועו"ד אבירם מזרה, בא-כוחם הנוכחי, החל לייצגם, או אז העלה טענות בדבר חוסר סמכות עניינת של בית הדין לדון בסכסוך, וכן ביקש להגיש ראיות. בית הדין נענה לבקשתו וקבע דיון לשמיעת ראיות. לאחר הדיון ניתן פסק הבורר, בו נכתב כי בית הדין נענה לבקשת ב"כ המבקשים וקבע דיון, ברם במעמד הדיון הציג ב"כ המבקשים טענות שונות המהוות ניסיון לפסול את הבוררות כליל או לפתוח את התיק מחדש, אך לא הציג ראיה או טענה מהותית חדשה. בפסק הבוררות דחה בית הדין את טענות המבקשים כי לביה"ד אין סמכות לדון, וכי יש להזמין את החתומים על ההסכם לחקירה ומתן עדות. בית הדין קבע כי המבקשים לא טוענים נגד אמיתות ההסכם, וטענת בא-כוחם הקודם הייתה רק שהמבקשים קיימו את ההסכם בבניית חדר נוסף ללא רישיון; וכי על כן, בית הדין אינו רואה הצדקה לחקור את הצדדים. בית הדין קבע כי לא ניתן להגדיר הוספת חדר ללא רישיון, אשר עליו קיימות תביעות משפטיות, כמימוש התמורה המוסכמת. לפיכך קבע ביה"ד כי על המבקשים להסדיר באופן רשמי את החדר הנוסף ולהסיר כל בעיה משפטית, על חשבונם; ובמידה שלא ניתן לבצע זאת תוך 60 יום, נקבע כי על המבקשים "לספק לתובעת באופן מיידי דירה חלופית באותו גודל ואיזור של הדירה בנידון", ובאם לא יקיימו זאת, עליהם לשלם למשיבה את שווי התמורה של הדירה בכסף באופן מיידי. בית הדין הוסיף והורה כי המבקשים ישלמו למשיבה את כל הוצאותיה והקנסות שהוטלו עליה, והיא רשאית לקזזם משכר הדירה.

הבקשה לביטול פסק בורר

המבקשים עותרים לביטול הפסק משלושה טעמים:

• פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, כיון שעסקינן במושכר ע"פ חוק הגנת הדייר, התשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), ונושא זה נמצא בסמכות עניינית ייחודית של בית המשפט השלום. המבקשים טוענים כי בית הדין לא התמודד עם טענת חוסר הסמכות ופטרו עצמם באמירה בפסק הדין כי התוצאה של טענות ב"כ המבקשים היא סחבת מיותרת.

• לא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות – עילה לביטול הפסק לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"). לטענת המבקשים, בשתי הישיבות שהתקיימו בתיק עוד לפני החלפת הייצוג, לא העידו עדים או בעלי הדין, ובית הדין הורה על הגשת סיכומים. ב"כ המבקשים ביקש מבית הדין כי תינתן ההזדמנות לטעון טענות ולהביא ראיות, וביה"ד קבע בהחלטה מיום יד' חשוון תשע"ד, כי לפנים משורת הדין ניתנת ארכה של שבוע להגשת סיכומים והשלמת הוכחות מטעם התובעים. לאור מחאת ב"כ המבקשים כי יש לשמוע הוכחות, ורק לאחר מכן להגיש סיכומים, ניתנה החלטה ביום כח' כסליו תשע"ד, לפיה נעתר ביה"ד לקיים דיון לשם השמעת עדות. אלא, שגם בדיון זה לא אפשר בית הדין לב"כ המבקשים להשמיע עדות ודחה את בקשת ב"כ המבקשים לחקור את התובעת ולאחר מכן להעיד את הנתבעים (המבקשים). ב"כ המבקשים טען בעניין הסמכות והבאת סדר הראיות, והיה בטוח שביה"ד ישלח החלטה בעניינים אלו, אלא שלהפתעתו קיבל פסק בורר.

• בסיכומי המבקשים נטענה טענה נוספת לביטול הפסק, והיא, כי פסק הבורר אינו אכיף, שכן לא ניתן לאכוף בתיק הוצל"פ פסק דין הקובע כי יש לספק "דירה חלופית, באותו גודל ואזור של הדירה שבנדון".