הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ב.ה. לוי בע"מ

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 27353-03-16, כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי, וע' רביד), בגדרו התקבל ערעור המשיבה 1, חברה בע"מ (להלן: המשיבה), ונדחה ערעור שכנגד מטעם המבקשת, חברת ביטוח, על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (ת"א 24927-06-11, כבוד השופטת ל' ביבי). בבסיס הבקשה מונחת שאלת פרשנותו של סעיף הרחבה בפוליסת ביטוח.

           המשיבה הייתה מבוטחת על ידי המבקשת בביטוח רכוש. בשלב מסוים המשיבה העבירה מלאי ממחסן במושב צרופה (להלן: המחסן הישן), למחסן חדש באור עקיבא (להלן: המחסן החדש). כחודשיים לאחר העברת המלאי, נפרץ המחסן החדש ונגנב ממנו מלאי שהוערך בשווי של כ-755,000 ש"ח.

           מבנה פוליסת הביטוח הורכב משני חלקים. הוא כלל "חצרים מבוטחים", ו-"הרחבות". כפי שייראה, הנפקות היא יען כי האירוע הביטוחי התרחש מחוץ לחצרים המבוטחים. התכולה המאוחסנת במחסנים בחיפה, בזיכרון יעקב, ובמושב צרופה הם שהוגדרו בתור "החצרים המבוטחים". כזכור, הגניבה בוצעה מהמחסן החדש באור עקיבא, לאחר שהמלאי הועבר אליו מהמחסן במושב צרופה, שהינו חצר מבוטחת.

           פרק "הרחבות" בפוליסה מגביל את סכום הביטוח לו אחראית המבקשת לגבי רכוש הנמצא מחוץ לחצרים המבוטחים. כך לפי לשונו של סעיף 2.א לפרק (להלן: סעיף ההרחבה):

"רכוש מחוץ לחצרים המבוטחים – הרכוש המבוטח מכוסה בפני הסיכונים המבוטחים גם בעת הימצאו מחוץ לחצרים המבוטחים, למעט בעת העברה, (העברה לעניין זה ככלל חניית ביניים) ולמעט רכוש כמפורט בסייג 7 (קווי תמסורת וחלוקה), בכל מקום במדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידה, לכל מטרה הקשורה לעסקו של המבוטח; ולענין הגדרת 'פריצה' כמפורט בסעיף ח' מ'סיכונים נוספים מבוטחים' יכלול המונח: 'חצרים מבוטחים' גם חצרים של אחרים אצלם נמצא הרכוש המבוטח.

אחריותו של המבטח על-פי הרחבה זו מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה. סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון שאינו כפוף לתנאי ביטוח חסר. בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי הרחבה זו ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד, ולמלאי המצוינים ברשימה" (ההדגשות הוספו).

הגבלת סכום הביטוח הינה באמצעות שתי חלופות שהוגדרו בסוף הסעיף. בענייננו אין מחלוקת כי לא נקבע סכום נקוב המגביל את אחריות המבקשת, ועל כן הפיצוי בגין נזק לרכוש שנמצא מחוץ לחצרים המבוטחים מוגבל לפי הסיפא של 5% מתוך סכום הביטוח כאמור.

2. בין המבקשת למשיבה התגלע סכסוך, לאחר שהראשונה סירבה לשלם לאחרונה פיצוי בגין הנזק מהגניבה. לגישת המבקשת, אתר האירוע בשל מאפייניו לא נכלל תחת הכיסוי הביטוחי, ועל כן לא מגיע למשיבה כל פיצוי. המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום, אשר קיבל באופן חלקי את התביעה, ופסק כי סעיף ההרחבה חל על המלאי שנגנב. זאת מאחר שהאתר הנדון הוא זמני, והסחורה שהייתה בו נחשבת ככזו המאוחסנת מחוץ לחצרים המבוטחים. לגבי סכום הפיצוי, בית משפט השלום החיל את שיעור 5% על סכום הפיצוי בגין "פריצה נזק ראשון" שנקבע בפוליסה, ועמד על כמיליון ש"ח, כך שסכום הפיצוי שנפסק על פי סעיף ההרחבה הועמד על כ-58,000 ש"ח.

           כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור מטעם המשיבה לבית המשפט המחוזי, אשר הופנה כלפי סכום הפיצוי שנפסק. כמו כן הוגש ערעור שכנגד מטעם המבקשת, אשר הופנה כלפי עצם החבות, והקביעה לפיה סעיף ההרחבה חל על המלאי שנגנב. בית המשפט המחוזי אישר את קביעת בית משפט השלום לפיה סעיף ההרחבה חל על המלאי שהיה במחסן הרלוונטי. בסוגיית סכום הפיצוי התערב בית המשפט המחוזי וקבע כי את החישוב של 5% יש לבצע מתוך סך ביטוח התכולה הכולל, אשר עמד על כ-21 מיליון ש"ח, ולא רק מהסכום של מיליון ש"ח שנקבע לגבי נזק מפריצה. לאור מסקנתו זו העמיד בית המשפט המחוזי את סכום הפיצוי על סך של 755,122 ש"ח, שהוא הסכום של התכולה שנגנבה מהמשיבה.