הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אר.אפ.אי. סוכניות ביטוח בעמ ואח' - פסקדין

החלטה

נתבעת 2 (להלן: "המבקשת") הגישה בקשה לסילוק על הסף על פי תקנות 100(4) ו- 101(2), בטענה שמדובר בתביעה לסעד הצהרתי להכיר בזכויות קיזוז הנטענות על ידי המשיבה (מגישת המרצת הפתיחה) של עמלות שיגיעו לנתבעת 1 בגין חובות של האחרונה למשיבה.

טוענת נתבעת 2, כי גרסת המשיבה, ולפיה זכויות קיזוז אלו קודמות וגוברות על זכויות המבקשת לקבל כספים מהמשיבה, עפ"י שיעבוד לטובת המבקשת של זכויות כספיות שמגיעות למשיבה מנתבעת 1 בתיק העיקרי.

המבקשת טוענת כי על פי ההלכה שנקבעה ברע"א 8353/10 קיבוץ אורים נ' רשות השידור (פורסם בנבו ), תביעת המשיבה הינה תביעה להכרה בזכויות קיזוז ומחייבת תשלום אגרה כאילו הייתה תביעה כספית. זאת, כיוון שאופי זכות הקיזוז, לא תדרוש מהמשיבה להגיש תביעה כספית לקבלת סעד הצהרתי אם יינתן הסעד ההצהרתי. לכן טוענת המבקשת יש לסלק את התביעה על הסף בשל אי תשלום אגרה מספקת בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי.

עוד טוענת המבקשת, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר סמכות בהתאם לתקנה 101(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, כיוון שבתביעה דנן אין התייחסות לגובה החוב, ביחס אליו מתבקש הקיזוז. מכיוון שהמשיבה טוענת שגובה החוב של נתבעת 1 בתיק העיקרי עומד על 1,955,067 ₪ ללא חישוב הריבית וזכויות קיזוז עתידיות, הסמכות נתונה לבימ"ש מחוזי מכוח סמכותו השיורית בהתאם סעיף 40(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להדחות, היות שמדובר בתובענה שהוגשה על פי החלטת רשם ההוצל"פ ( כב' הרשמת נעמה פרס ) בתיק הוצל"פ שמספרו 01-41004-07-5 בה נפסק ( בניגוד לעמדת המשיבה ), כי על המשיבה ( שאיננה צד לתיק ההוצל"פ אלא צד שלישי) להגיש תובענה לבית המשפט המוסמך כנגד כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ, כדי שידון בטענת המשיבה לפיה אין היא חייבת סכום כלשהו לכונס.

המשיבה טוענת, כי אין כל יסוד לטענה לאי תשלום אגרה מספקת. לשיטתה סכום האגרה שיש לשלם בגין תביעה לסעד הצהרתי הנו לפי הקבוע בתקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

עוד לטענת המשיבה, עניינה של התביעה הוא בקבלת סעד הצהרתי גרידא ולא בסעד כספי ומבקשת שבימ"ש יקבע, כי אין חוב של המשיבה לכונס בגין עמלת סוכן שמגיעה לנתבעת 1 ולא מדובר בתביעה לסעד כספי.

לטענת המשיבה, המבקשת אינה שוללת את העובדה, שמדובר בתביעה לסעד הצהרתי אלא טוענת, כי מדובר כביכול בתביעה לסעד הצהרתי לזכות קיזוז שכביכול מחייב בתשלום אגרה כמו בתביעה לסכום קצוב.

עוד לטענתה, מדובר בבקשה למתן סעד הצהרתי שלילי על כך שלא מגיע למבקשים לקבל דבר מהמשיבה עד שנתבעת 1 תפרע את כל חובותיה למשיבה. מדובר בסעד שמטרתו להגן על המשיבה מדרישה של הכונס להעביר כספים לקופת הכינוס. לטענתה, קיימת לה זכות קיזוז כלפי הנתבעת 1 כסעד עצמי מכוח הוראת סעיף 53 לחוק החוזים ( חלק כללי ), התשל"ג-1973 ולכן לא נדרש סעד הצהרתי בנוגע לקיזוז.

כן טוענת המשיבה, כי מדובר בתביעה שהכימות הכספי שלה הוא אפס מכיוון שמדובר בבקשה לסעד הצהרתי שלילי לפיו אין המשיבה צריכה לשלם למבקשים דבר ולחילופין בכל מקרה מדובר בסכום שנמוך מ- 2,500,000 ₪ ולכן הנו בסמכות השלום אף לגישת המבקשים. לאור זאת דין הבקשה למחיקה מחוסר סמכות עניינית להדחות.

המבקשת בתשובתה, דוחה את טענת המשיבה לפיה הנה זכאית שלא לשלם את עמלות נתבעת 1 לכונס, מכיוון שהנתבעת 1 חייבת לה כספים כערבה לחובות בעלי המניות שלה. לשיטת המבקשת מדובר בטענה אבסורדית, מכיוון שכך תתרוקן מתוכן ההלכה לפיה אין לעקוף תשלום אגרה בגין סעד כספי, באמצעות הסוואת הסעד לסעד הצהרתי לפיו אין הנושה חייב לשלם כספים לחייב נוכח קיומו של חוב. עוד דוחה המבקשת את טענת המשיבה לפיה מדובר בסעד הצהרתי שלילי שנועד להגן על המשיבה מדרישת הכונס. לשיטתה, בפועל מבקשת המשיבה סעד הצהרתי לקיזוז כספי נתבעת 1 מכוח ערבותה לחובות בעליה של נתבעת 1.

לעניין הסמכות העניינית חוזרת המבקשת על טיעוניה לפיהן הסמכות העניינית נתונה לבימ"ש מחוזי.

דיון:

המבקשת מבססת בקשתה על הטענה כי התביעה לסעד הצהרתי שהוגשה ע"י המשיבה באה להסוואת תביעה לזכות קיזוז ( ראה פיסקה 1.2 סיפא לתשובת המבקשת) , אשר לשיטת המבקשת מנוגדת להלכה שנקבעה ברע"א 8353/10 קיבוץ אורים נ' רשות השידור .

על פי הנטען בבקשה "תביעת הפניקס היא תביעה להכרה בזכויות קיזוז ומחייבת תשלום אגרה כאילו היתה תביעה כספית " (ההדגשה במקור א.פ.פ ). עוד נטען כי "נוכח העובדה שלאור אופי זכות הקיזוז, לא תדרש הפניקס להגיש תביעה כספית לאחר קבלת הסעד ההצהרתי המבוקש... " ( ראה פיסקה 3 לבקשה ).

למצער, לא מצאתי סימוכין לנטען בעניין ע"י המבקשת. יתרה מכן בפסקה 5 , עמ' 5 קובע כב' השופט (כתוארו דאז ) גרוניס כהי לישנא "...תביעה להכיר בזכות קיזוז, מקום בו לא קיימת חלופה של תביעה כספית, ראוי שתדון כתביעה לסעד הצהרתי..." משסוגיה זו לא נבחנה ע"י המבקשת, שאלת החלופה, נשמט טיעונם לעיל.

גם לעניין הטענה כי "...נוכח העובדה שלאור אופי זכות הקיזוז, לא תדרש הפניקס להגיש תביעה כספית לאחר קבלת הסעד ההצהרתי המבוקש..." ( פיסקה 3 לבקשת הסילוק ), קשה לרדת לסוף דעתו של הטוען שכן ברע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ( פורסם באתר המאגר הישראלי נבו הוצאה לאור בע"מ ) נקבע כי , במצב שבו מוגשת תביעה לסעד הצהרתי שלאחריה צפוי תביעה נוספת לסעד אופרטיבי, אזי, יתכן ובמקרה כזה תהייה הצדקה שלא לאפשר תביעה לסעד הצהרתי. ראה לעניין זה , פיסקה 7, בסייפא של עמוד 5 ). "...אין עסקינן במצב בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי אשר מטרתה המרכזית היא לשמש כשלב ראשון של מערכה, כאשר בהמשך צפוי שתוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופרטיבי. אילו זה היה המצב, בהחלט יתכן שהייתה הצדקה לומר לחברה כי אינה יכולה לתבוע סעד הצהרתי אלא לעתור לסעד כספי...". כך שאפילו לפי התזה המוצגת ע"י המבקשת, עומדת המשיבה בתנאי להגשת תביעה לסעד הצהרתי והוא שלא יהיה המשך, "סיבוב" שני , לתביעה לסעד הצהרתי.

לסיכום, משהמשיבה הצביעה על אינטרס לגיטימי בקבלת הסעד והוא, חוב הנתבעת 1 כלפיה ומשיש הסכמה משתמעת של המבקשת כי מדובר בהליך שלאחריו לא יידרש הליך נוסף כך שלא יפגע אינטרס המבקשת בפרט והציבור בכלל, דין הבקשה להדחות על כל חלקיה.

קדם נוסף יתקיים ביום 26.3.12