מדינת ישראל נ' א' ואח' - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 19.07.16, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1) ו-2 וכן סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991. יצוין כי כתב האישום כלל שני אישומים. כל אחד משני האישומים הללו התייחס להעסקת עובדת זרה אחרת, בניגוד לדין וללא עריכת ביטוח רפואי.

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בשתי פרשות העסקה ממשוכות למדיי והפנה לעניין חומרת העבירה לע"פ 1001/01 ולנאמר שם וכן לבג"צ 9722/04 ולתיק הע"ז 236/07. עוד טען כי המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר הנו כלכלי ומשכך יהיה ראוי להחמיר בענישה ולהשית על הנאשמים קנס כבד אשר ירתיע אותם ומעסיקים אחרים מלשוב ולבצע את אותה עבירה, במיוחד כאשר ענייננו במי שכבר חזרו על אותה עבירה.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי תיקון 15 לחוק עובדים, אשר העמיד בשנת 2012 את הקנס המינימלי בגין הרשעה בעבירת העסקת עובד זר בה הורשעו הנאשמים, לכל אחד מהמבצעים על כפל הקנס המנהלי, חל בענייננו וכי המאשימה סבורה כי בנסיבות דנן מתחם הענישה הראוי נע בין 20% ל- 80 % מהקנס המקסימאלי ובמקרה הפרטני, קנס בסך 13,000 ₪ בגין עבירת העסקה הראשונה יהיה קנס ראוי ולעניין הביטוח הרפואי, מתחם הענישה הראוי הוא בין 5,000 ל- 20,000 ש"ח, ו- קנס ספציפי בסך 6,000 ₪ יהווה עונש הולם.

בנוגע לעבירה החוזרת, טען, כי יש להשית קנס בסך 15,000 ₪ בגין העבירה של העסקה שלא כדין קנס בסך 7,000 ₪ בגין אי עריכת הביטוח לכל אחד מן הנאשמים.

בנוסף, הנאשם הורשע בסעיף של הפרעה למפקח ומתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין הוא בין 5,000 ל- 10,000 ₪ וביקש כי הקנס הספציפי שיושת עליו יעמוד על 6,000 ₪. עוד טען כי הנאשמים פרודים ואינם מהווים כיום תא משפחתי וכלכלי אחד וביקש כי יחויבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו ל- 3 שנים, שאם לא כן יחויבו בקנס המקסימאלי.

הנאשמת טענה לעונש והטעימה כי האופן בו הוצגו הדברים ע"י ב"כ המאשימה, מחזקים את הטענה כי היא והנאשם 2 מהווים יחידה כלכלית אחת. הנאשמת ציינה כי הם הורים ל- 7 ילדים קטינים, חלקם פעוטות, מתוכם 6 משותפים לה ולנאשם. עוד ציינה כי היא עובדת וכי היא והנאשם 2 הם אנשים חיוביים ואנשים של עשייה. אחד מהילדים, הוסיפה, סובל מבעיות התנהגותיות קשות, מטופל בתרופות פסיכיאטריות, מוכר כנכה בשיעור 50% ע"י המוסד לביטוח לאומי וזקוק להשגחה 24 שעות.

הנאשם 2 הוסיף כי אותו ילד מסכן את עצמו ואת הסביבה והוצא מהגן. הוא לא משתתף בקייטנה או בצהרון ואף מוסד ממשלתי לא מנסה לדבריו לעזור להם. עוד טען ביחס לנסיבות ביצוע העבירה כי הוא והנאשמת 1 הביאו בעבר מספר עובדות ישראליות, שאחרי יום-יומיים ברחו ולא נותרה להם ברירה אלא להביא עובדת זרה, וכך נקלעו לביצוע העבירות מושא כתב האישום.

ביחס לעבירה של הפרעה למפקח, טען כי בכל פעם שהוא והנאשמת 1 נדרשו להגיע לחקירה, הם התייצבו וכי היתה אי הבנה בין ב"כ המאשימה לבין המפקח.